בצהרי יום ג' קיפחה את חייה קשישה בת 85 בעת שחצתה את רחוב רמב"ם באשדוד ונפגעה על ידי אוטובוס חולף. נשאלות השאלות עד כמה הזדעזענו לשמע הידיעה הזו? מה למדנו מכך? עד כמה מהר עברנו לסדר היום?
אינני מחפש אשמים בתאונה המחרידה הזו, אני משאיר זאת לבוחני התנועה. יש צורך להביא לידיעת הציבור את חובת הזהירות בכבישים על מנת שישמע ויעשה.
חוקי הדרך קבעו טריטוריה (כבישים) לכלי הרכב וטריטוריה (מדרכות) להולכי הרגל. רק מעברי חציה מהווים טריטוריה משותפת ועל כן חלה בהם חובת הזהירות המירבית, הן מצד הנהגים והן מצד הולכי הרגל. פלישה הדדית טומנת בחובה סכנת נפשות.
במפגש בין הולך רגל לכלי רכב נוסע – הולך הרגל תמיד מפסיד.
סטטיסטיקה רבת שנים מראה כי במעברי חציה נפגעו 20-30 אחוז מהולכי הרגל. לפני כמה ימים שמענו על רוכב אופנוע בנהריה שדרס למוות את סופיה לוין בת 64 בעת שהלכה על המדרכה. זו היתה עברה חמורה היות שנבעה מפלישת האופנוע לטריטוריה לא לו.
הזלזול בזכות התנועה הבטוחה של הולכי הרגל על המדרכות ובמעברי-החציה הוא פטאלי ויש למגר אותו. מנגד, גם הולכי הרגל אינם פטורים מחובת הזהירות בעת חציית כביש ואף במעבר חציה. הולך רגל אינו מלך הכביש ואל לו לפלוש בפתאומיות לכביש במקומות שעלולים להפתיע נהגים חולפים.
שוטרי התנועה, האמונים על אכיפת הציות לחוקי הדרך, עוצרים לעיתים הולכי רגל החוצים כביש שלא במעבר חציה סמוך ומזכים אותם בדו"חות תנועה. על כך הם זוכים לקיתונות של בוז, עלבונות וגידופים, וזאת מבלי להעריך את האפקט החינוכי על חובת הזהירות שיש בדו"חות אלה. תופעה זו נפוצה ומעידה על אי הבנה ואי הפנמה של הסכנה האורבת להולכי הרגל.
חז"ל במסכת אבות לימדונו: "אם אין בינה אין דעת ואם אין דעת אין בינה". אם הולך רגל (או נהג) לא מבין את הסכנות בכביש הרי שאי ידיעתו עלולה להביא לאיבוד עצמו לדעת.
ובקונוטציה לטרגדיה שארעה היום: מתחילת השנה נהרגו באשדוד שלושה הולכי רגל. שלושה עולמות נחרבו בטרם עת והמכה קשה. אלה מקרים טרגיים ומצערים לכל הדעות. אסור לנו להיות אדישים! אסור לנו להתעלם מאובדן החיים! חייבים לעשות מעשה. חייבים לשנות את אורחות נהיגתנו והתנהגותנו בכבישים. חייבים!
לא לחינם המצב בכבישי ארצנו משול למלחמה. כמו שבמלחמה יש נפגעים (הרוגים ופצועים) כך גם בכבישים.
נשאלת השאלה מתי נראה את קץ המלחמה? מתי נגיע לעתות שלום?
הכותב הינו מתנדב במשטרת התנועה באשדוד
