אפיקורס, מהו להוציא את הרבים יד"ח

שלום.

ברצוני לשאול כאן שאלה שמטרידה אותי, אישית ומצפונית.

אני בן-ישיבה, בעל סקרנות יתירה.
כל ספר שנמצא באזורי, מיד צד את עיני ואינני מניח לו עד שאעבור על כולו בעיון.

בשנים האחרונות, קראתי כמה ספרים חדשים על ביקורת-המקרא ועל עניני דת ואמונה.
 ומה אומר, האמונה ביג' עיקרים התערערה אצלי לגמרי לגמרי.

לא שכל מה שלמדוני רבותי אני מיד פוסל. אבל בהכל אני כבר מטיל ספק חמור.
היחס שלי לתורה שבכתב ובעל-פה השתנה מהקצה אל הקצה. וכמוהו היחס לדקדוק במצוות.

אני לא יודע אם אני יכול עדיין להיחשב בכלל ה"מאמינים".
מאז שנקראתי לברור אצל רבותי, אשר ניסו להסביר לי ולשכנע אותי בטעותי. הוספתי עוד ספיקות כשהבנתי מה תשובותיהם, ועל מה הם מסתמכים.

ניסיתי לקרוא ספרי אמונה של רבנים שהומלץ לי עליהם כמבינים ובעלי חשיבה פתוחה, אבל תחת אמונה טהורה נחלתי סקפטיות צרופה. כמו"כ קראתי גם בפורום הזה דברים בעניני אמונה ופילוסופיה שרק הוסיפו לי מבוכה ותהייה גדולה.
כל העולם האמוני הטהור בו הסתופפתי, נמוג ונעלם. כל מסורת בית הורי נראה בעיני כפולקלור עממי.

בקיצור, אני כיום במקרה הטוב "ספקן" ובמקרה הפחות טוב "כופר".

עכשיו שאלתי היא כזו.

א)  אני ידוע כחזן ובעל-קורא מעולה. אשר נהוג להעלותי בהרבה הזדמנויות בפרט חגיגיות.

לאחרונה התחילו נקיפות מצפון אצלי. אולי אני מכשיל את הרבים, שהרי אם אני כופר הרי כל ברכותי ותפילותי הם מן השפה ולחוץ. אינני מאמין במה שאני אומר. אני מטיל ספק בכל. והכל אצלי כברכה ותפילה לבטלה. אשר וודאי אינה מוציאה את הרבים.
מאידך אני מרגיע את עצמי ואומר, אם הכל שקר ואין אמונה. הרי שאין כל ענין להוציא את הרבים. ומה לי כי אשתונן.

שוב עולות במחשבתי מצוקות, שאולי האמונה היא אמיתית ורק אני נידחתי ממנה, וא"כ איך אני יכול לשקר את שולחי ששולחים אותי בתום-לב, כי הם סבורים שאני כמותם, מאמין. בעוד שאני גונב את לבבם ואינני מספר להם שאינני כשר לתפילה והוצאת הרבים ידי חובתם.

בקיצור, פלונטר.

ב) אני כמעט לא מקפיד על כשרות, וכשבאים חברים שעלי לכבד. הם סומכים עלי שאני מאכילם מהכשר המקובל עליהם. ושוב עולות בי נקיפות מצפון האם אני לא בוגד באמון שהם נותנים בי.
אולי הכל שקר והם טועים ואולי הכל אמת ואני גונב את כשרותם.

כמו"כ בקדשי קידוש או בנגעי ביין אולי אני מכשילם ביין נסך.
  
 אני פונה אליכם, לאחר שנוכחתי שישנם כאן אנשים מבינים ענין.
אנא ענו לי ברצינות, ובשקילות הדעת. כי בנפשי הדבר.

איה_האמת

<לכאורה, אם מין הוא, מה אכפת לו מברכת המינים>

"דע, שאע"פ שאיסור גמור וחולי רע הוא, אפילו מי שמסתפק ומהרהר על דברי האמונה השלמה, מכל מקום לא מצינו שדנו חז"ל דין אפיקורוס, כי אם על הכופר, דהיינו המחליט ההיפך"     
                (אגרות הראי"ה א, עמ' כ).

מצו"ב- קישור למאמר יפה- של הרב חיים נבון- שנוגע בנושאים אלו-
וממנו גם צטטתי- את הציטוט

הגע עצמך, הרמב"ם-

הרי אומר- "שהמאמין על פי האותות-

יש בליבו דופי- לפי שאפשר שיעשה בלאט וכישוף"-

ועדיין- כתוב בתורה- אחרי קריעת ים- סוף-

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

הרב קוק- אומר באחד מאגרותיו-

שאדם שמסתפק- ואינו- "כויפר"- להכעיס כזה,

אמנם- זה פגם גדול- אבל לא עליו נאמרו דיני מינים ואפיקורסים.
[כך זכור לי בערך]

חוזר לנושא הפתיחה, אפיקורס מהו להוציא את הרבים יד"ח.
בעצמי הסתפקתי בכך השנה.
ומצאתי כמה סברות לכאן ולכאן. חלקם נאמרו לעיל, וחלקם כבר שכחתי.
אבל אגב אורחא מצאתי ראיה משעשעת:
בגמ' ברכות כט ע"א, טעה בברכת המינים - מעלין אותו, חיישינן שמא מין הוא. ולכאורה, אם מין הוא, מה אכפת לו מברכת המינים, ולמה שישמיט אותה?
אלא על כרחך מדובר באפיקורס שעדיין מתייחס לתפילה ברצינות :)

כי אילו האדם לא היה חוטא, השבת הייתה נמשכת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים


איזה מזל שהאדם חטא- אחרת החיים כאן בעולם היו מאד משעממים בלי תוכן בלי יעוד בלי תוחלת ובלי תועלת.