| נשלח ב-25/10/2010 12:38 |
 |
| |
מיילים חמודים שאתם מקבלים.
התקבל מ י"ד.
"אל תספרו לבורא עולם כמה גדולות הצרות שלכם,
תספרו לצרות שלכם כמה גדול הוא בורא עולם" 20 כללים לחיים: 1. לעולם, בשום פנים ואופן, אל תקח כדור שינה וכדור משלשל באותו ערב.
2. אל תדאג לגבי מה אנשים חושבים, הם לא עושים זאת לעיתים תכופות.
3. אל תשפוט אדם לפי מידת הנחמדות שלו אליך, אלא לפי היחס שלו למלצר.
4. חשבונות מגיעים בדואר מהר יותר מצ'קים.
5. מצפון זה מה שמציק כשכל שאר הגוף מרגיש נהדר.
6. תאכל בריא, תשאר חטוב, תמות בכל מקרה.
7. דיאטה מאוזנת היא להחזיק עוגיה בכל יד.
8. הדבר שמאחד את כולנו, למרות הבדלי הגיל, המגדר, הדת, המצב הכלכלי או הרקע האתני, זו המחשבה שנמצאת עמוק בכל אחד מאיתנו, שמאמינה שכולנו נהגים ממש טובים.
9. זבל הוא דבר שהצטבר אצלך בחדר במשך שנים וזרקת שבועיים לפני שבאמת היית צריך.
10. ניסיון הוא דבר נהדר. הוא מאפשר לך לזהות טעות כשאתה עומד לעשות אותה שוב.
11. אדם שחושב בצורה הגיונית עומד בסתירה ביחס לעולם האמיתי.
12. זה לא הג'ינס שעושה את התחת שלך שמן.
13. יש קו דק מאוד שעובר בין "תחביב" לבין "מחלה נפשית".
14. אנשים שרוצים לשתף אותך בדעות שלהם בענייני דת, בד"כ לא ירצו שתשתף אותם בדעות שלך.
15. חברים יאהבו אותך בכל מקרה.
16. לאף אחד לא אכפת שאתה לא יודע לרקוד. פשוט תזיז את עצמך ותרקוד.
17. לעולם אל תלקק סכין קצבים.
18. הכוח ההרסני ביותר בעולם הוא רכילות.
19. אפשרות שלא התגשמה תמיד נראת גדולה מכזו שהתממשה.
20. בשום אופן אל תערבב בין הקריירה שלך לחיים האחרים שלך. הדבר הנורא ביותר הוא כאשר הם מתערבבים והקריירה הופכת לחיים שלך. |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2010 12:46 |
|
| |
"שתהיו אוהבים זה את זה.." תלמוד תורה חשוב מביתר עילית קיים "יריד פורים" שבמהלכו נקנו הגרלות וחולקו פרסים שהגדול בהם היה קורקינט בשווי 200 ש"ח. כמובן שהקורקינט היה משאת הלב של רבים מהילדים שהשתדלו לרכוש כמה שיותר כרטיסים להגרלה. בסיומו של היריד המוצלח נערכה ההגרלה שכולם חיכו לה. מישהו שלף פתקים עם שמות הזוכים, היה מתח, היה עניין, היו פרסים, אך בהגרלה כמו בהגרלה, תמיד מעניין מי זכה בפרס הראשון וכולם המתינו בסבלנות לסיום חלוקת הפרסים האחרים. ואז זה הגיע. בטקס רב רושם הודיעו כי הפתק שיישלף כעת יזכה את הכתוב עליו בקורקינט. הפתק נשלף, הנשימות נעצרו ושם הזוכה הוכרז: משה ס. עיני הכל הופנו אליו. הוא ניראה מופתע וזה טבעי, אך משום מה לא זז ממקומו. כולם אמרו לו "זכית, התקדם לבמה וקבל את הקורקינט". אך משה ס. לא מוכן לעלות לבמה. אחד המחנכים ניגש לשאול מה קורה ולהפתעת כולם מכריז משה כי לא יכול להיות שהוא זכה בהגרלה שכן לא קנה אף כרטיס. רחש עבר באולם. המחנך שאל אותו איך לדעתו הגיע שמו על הכרטיס הזוכה והוא ענה: "זה בטח שימי ה.". משה ושימי הם חברים מאוד טובים. המחנך שאל את שימי אם נכון הדבר שהוא רשם את שמו של משה על כרטיס ההגרלה. שימי ענה בחיוב "אני רשמתי את שמו". "ומדוע עשית זאת?" "מפני שהכסף היה של משה ולא שלי". זו כבר דרמה, מנהל התלמוד תורה הוזעק לברר את העניין. "איך הגיע הכסף של משה אליך?" הוא שואל. "הוא התעקש לתת לי כסף שאקנה כרטיס הגרלה". משה מאשר את הדבר. "אז מדוע רשמת את שמו?" "מפני שאני לא הסכמתי לקבל ממנו והוא לחץ עליי, אז הסכמתי וקניתי כרטיס אבל רשמתי את השם שלו כי זה מגיע לו". "אם כך, אני חושב שהפרס הגדול מגיע לך" אומר המנהל לשימי, "הרי אתה זה שרכשת את כרטיס ההגרלה". "הפרס הראשון שייך למשה" אומר שימי "הכרטיס הזוכה נקנה בכסף שלו, וגם השם שלו רשום עליו. הוא פשוט לחץ עליי לקבל את הכסף וזו הייתה הדרך שלי להשיב לו". "מה פתאום" אומר משה "אני לא קניתי שום כרטיס הגרלה. הוא קנה והוא זכה ולא משנה מה הוא רשם על זה". המנהל היה אובד עצות. מסביב סערה, לאיש אינו ברור מי הזוכה ושני הילדים מתעקשים כל אחד על זכיית חברו. בשלב זה סיפר המנהל לילדים את הסיפור הידוע על שני היהודים שהלכו לארץ אחרת לצורך עסקים ונפלה עלילה על אחד מהם והוא נידון למוות. ביקש הנידון למוות לנסוע לארצו כדי להיפרד מבני משפחתו. אמרו לו: "מי ערב לנו שתשוב"?" ועל כך ענה חברו: "כלאוני ואשמש ערב לחזרתו", אמרו לו: "וכי מעלה אתה בדעתך שישוב כדי למות?" אמר להם: "חברים אנו בלב ובנפש ואין לי ספק שישוב". קבעו לו יום ושעה שאם לא יגיע אליה - יומת חברו. הגיע האיש לביתו וסיפר להם את הקורות אותו, ובני ביתו סירבו לתת לו לצאת ואף השקוהו בכדי שירדם. ברגע שהקיץ נטל את סוסו ויצא בדהרה אל הארץ השכנה כדי להספיק ולבוא בעוד מועד. הגיע היום והמון גדול מתאסף והכל שחים ומדברים בחבר השוטה שחשב כי הנידון למוות באמת ישוב מחמת חברותם. הגיעה השעה והעניבה הונחה על צווארו, והנה נשמעו קולות פרסות וענן של אבק וצעקות "עיצרו עיצרו" המלך הורה לתליין לעצור את הליך ההוצאה להורג. החבר הגיע כל עוד נפשו בו עלה אל דוכן התלייה, נטל את החבל והניחו על צווארו באומרו "אני מצטער על איחורי, בס"ד הצלחתי להגיע בזמן" ואילו החבר אומר: "אתה לא הצלחת להגיע בזמן ומשעה שהונח החבל על צווארי הריני משול כמת" הוא נוטל את החבל על צווארו וכך מתקוטטים להם שני החברים עד שניגש אליהם המלך ואמר: "פוטר אני את שניכם ממיתה ובלבד שתכניסו אותי כחבר שלישי בתוך חברותכם". ובתנא דבי אליהו רבה פרק כו' נאמר: "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, מה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה". בשלב זה פנה המנהל לשני הילדים ואמר להם בזו הלשון: אני רוצה לנהוג בדיוק כמו בסיפור. אני אתן מכיסי 200 ש"ח ואקנה לשניכם קורקינט אבל אני רוצה שתכניסו אותי גם בחברות שלכם". ולאחד הילדים שהוא יתום מאביו אמר המנהל: "אביך רואה אותך, שמח בך ומתכבד בשמיים בך ובמעשיך". אכן, מדובר בסיפור אמיתי. אנשים מתקשים להאמין למעשים אציליים ובלתי נתפסים, לא ברור מדוע, בהתחשב בכך שלשמועות רעות ודברי רכילות לדאבונינו בני אדם נוטים יותר להאמין. המסר בסיפור הוא: אם ילדים, שנמשכים באופן טבעי למשחקים ולפרסים - יכולים לוותר כך על שלהם לטובת השני, יש כאן תביעה לכל אחד ואחד. אין זה סוד, בבתי הדין ישנם טענות ותביעות שרובם על דברים שהם בבחינת צרות עין, שכלל לא שייכים לאדם כי אם לזולתו (כגון בנייה וכדומה) וגם דברים שיש בין שני אנשים, שבקלות עם קצת נכונות ללכת זה לקראת זה יכלו להתפשר בניהם, ובכל זאת אינם עושים זאת אם בגלל כסף ואם בגלל מידת הנצחנות. מה שברור, שלמידת הוותרנות אין פופולריות גדולה. שאל פעם אחד מגדולי הרבנים בדור הקודם מדוע כאשר אני פוסל שחיטת פרה, דבר הכרוך בממון רב, איש אינו בא בטענות והקצב זורק אותה לפח למרות הפסד של הון עצום, ואילו אותו אדם כאשר מגיע לדין ודברים עם חברו בנושא ממוני ואני מחייבו עשרה רובל, הוא יוצא מכאן בחרפות וגידופים וטענות לשוחד ומרמה, ולאחר מכן מסרב לשלם ורק באיום של כתב סירוב הוא נותן את הכסף ושוקע בכעס ובעצבות ימים ארוכים? והשיב: את הפרה הוא זורק לפח ואף אחד לא נהנה ממנה ואילו את עשרת הרובלים הוא צריך להעביר לחברו. זה משהו שהוא אינו יכול לסבול. דווקא שני הילדים הללו מביתר עילית מחייבים את כל אחד ואחד, לוותר לאחר, להתפשר, ללכת לקראת ואפילו לתת את שלנו לזולתנו.. "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו יבנה, על-ידי אהבת חינם" (הרב קוק)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 20:40 |
|
| |
לדעת להבליג יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, צועק ומאוד לא שקט.
אבא שלו קרא לו אך הוא המשיך בשלו. אביו דובב אותו עד שהסכים לספר: "אני מתפוצץ! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש!".
אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה,הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!"
האבא המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות".
הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה.
לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?"
ענה יוסי: "אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!"
האבא לקח את ידו ואמר: "בא ,אני רוצה להראות לך משהו" והוביל אותו אל מול הראי.
יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.
ואז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו מעט את החולצה. אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר".
כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו כפליים. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק מאיתנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 10:18 |
|
| |
להלן מכתב שנשלח לסניף בנק ע"י ישישה בת 86 מארצות הברית מנהל הסניף קיבל את המסמך ולאחר שקרא אותו מצא לנכון שהוא כל כך חביב שהחליט לפרסם אותו באחד העיתונים בארה"ב. א.נ., אני כותבת כדי להודות לך על החזרת ההמחאה שלי שנתתי לשרברב בחודש שעבר. על-פי החישוב שלי עברו בקושי שתי שניות בין הצגת ההמחאה לבין הגעת הסכומים שאמורים היולכסות את ההמחאה ההיא. אני מתכוונת, כמובן, להפקדה האוטומטית של הפנסיה שלי והביטוח הלאומי שמגיעים אוטומטית מזה שמונה שנים מדי חודש לחשבון שלי אצלכם. אני מביעה בזה את התפעלותי הבלתי מסוייגת מכך שניצלתם את פער הזמנים הזה בצורה כל כך מתוחכמת ובחיוב החשבון שלי בעמלה של 35$, בגלל המעמסה שנגרמה לבנק שלכם! אני חייבת להביע לכם בזה תודה עמוקה, כי התקלה הזאת הבהירה לי מהן הטעויות שלי בניהול העיניינים הכספיים שלי. שמתי לב, שבעוד שאני עונה לכם אישית כשאתם מתקשרים אלי בטלפון או בכתב, אני, כשאני מטלפנת אליכם, נתקלת בגוף סמוי, חסר-דמות, מוקלט ומטיל עמלות-סרק שהוא למעשה הבנק שלכם. אם כן, החל מעכשיו אני, כמוכם, מעדיפה לנהל מגעים עם אנשים בשר ודם. אי לכך, כל תשלומי המשכנתא שלי והחזרי ההלוואות לא יבוצעו מעתה והלאה באופן אוטומטי, או בהוראות-קבע, אלא יגיעו לבנק שלכם בהמחאות ממוענות אישית למוטב בלבד לפקיד/ה שלכם שאתם תצטרכו לבחור ולמנות לצורך זה. לתשומת לבכם: על-פי חוק הסדרי הדואר אסור לאף אחד אחר לפתוח את המעטפה. מצ"ב טופס בקשה לבחירת הפקיד/ה הנ"ל שעליהם למלא. צר לי שהטופס כולל שמונה עמודים, אבל על מנת שאני אדע למי אני שולחת את כספי אני חייבת לדעות אודותיו/ה בדיוק את אותם הפרטים שהבנק דורש ממני לספק לו. אין לי ברירה אחרת. עוד לתשומת לבכם: כל הטפסים הנוגעים להיסטוריה הבריאותית שלו/ה חייבים לשאת חתימה וחותמת של נוטריון, וכן כל הפרטים הנדרשים אודות מצבו/ה הכספי (הכנסה, חובות, הון והתחייבויות) חייבים להסתמך על מסמכים שיוצגו. כשיגיע המועד המתאים לי , אני אספק לפקיד/ה שלכם מספר צופן שעליו יהיה לציין בכל המגעים איתי. אני מצטערת על שהצופן הזה הוא בן לא פחות מעשרים ושמונה סימנים, אלא שאני בניתי אותו על-פי מספר הקלידים שאני חיבת ללחוץ למערכת הטלפונית של הבנק שלכם,כל פעם שאני רוצה להכנס לחשבון שלי אצלכם כדי לבדוק את מצבו. כדברי המימרה: מכל מלמדי השכלתי. להלן פירוט מלא: כשאתם מצלצלים אלי לחצו על הכפתורים הבאים: מס' 1. לקבוע פגישה איתי. מס' 2. בירור אודות תשלום שלא נפרע. מס' 3. להעביר את השיחה לסלון, למקרה שאני שם. מס' 4. להעביר את השיחה לחדר-השינה, למקרה שאני ישנה. מס' 5. להעביר את השיחה לבית-השימוש, למקרה שאני ... אתם כבר יודעים מה. מס' 6. להעביר את השיחה לנייד שלי, למקרה שאני לא בבית. מס' 7. להשאיר הודעה במחשב שלי, אבל דרושה סיסמה. הסיסמה תועבר אליכם בתאריך מאוחר יותר, אישית לפקיד/ה שתמנו כמצוין לעיל. מס' 8. לחזור לתפריט הראשי ולהאזין שנית לאפשרויות 1 עד 7. מס' 9. להשמיע תלונה כללית או בקשת מידע. המטלפן יתבקש אז לחכות, בהתאם לנתוני המשיבון האוטומטי שלי. במקרה שהמטלפן ייאלץ לחכות זמן רב, הוא יזכה להאזין למוסיקה מענגת במשך כל זמן ההמתנה. לדאבוני אאלץ לראות בכם דוגמה ומופת גם בעניין זה ולחייב אתכם בהוצאות עבור אותה מערכת שאני נותנת להתקין לנוחיותכם. באיחולי שנה רווחית פחות (אפילו טיפ-טיפה פחות רווחית) לבנק שלכם, שלכם בברכה, לקוחה מס' 121212121212121212121212
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 16:33 |
|
| |
זה כל כך נכון ............ אהבתי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 12:35 |
|
| |
אם אתה עובר את הגבול
"הבה נראה אם הבנתי את זה נכון!"
אם אתה עובר את גבול צפון-קוריאה באופן בלתי חוקי אתה מקבל 12 שנות מאסר עם עבודת פרך.
אם אתה עובר את גבול אירן באופן בלתי חוקי אתה נכלא לזמן בלתי-מוגבל.
אם אתה עובר את גבול אפגניסטן באופן בלתי חוקי אתה נורה ונהרג.
אם אתה עובר את גבול סעודיה באופן בלתי חוקי אתה נכלא בבית סוהר.
אם אתה עובר את גבול סין באופן בלתי חוקי אתה נעלם לנצח.
אם אתה עובר את גבול ונצואלה באופן בלתי חוקי אתה נחשב מרגל, וגורלך נחתם.
אם אתה עובר את גבול קובה באופן בלתי חוקי אתה נזרק לכלא ושם תירקב.
אם אתה עובר את גבול ישראל באופן בלתי חוקי אתה מקבל -
עבודה, זכויות רווחה, מקום לחיות בו, חינוך חינם, ביטוח בריאות חינם,
תמיכה מהלוביסטים של קבוצות של צדק חברתי, אהדה מהתקשורת,
תעודת הגנת מהגרים מטעם האו"ם, זכות המחאה על כך שאינך מקבל
יחס נאות, ואם יש לך ילד אתה מקבל אזרחות. |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 20:25 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 13:45 |
|
| |
עורך דין מפורסם חזר לביתו בסביון, מהמשרד, בלימוזינה הגדולה והמפוארת. בצד הדרך ראה שני אנשים אוכלים עשב. הוא הורה לנהג לעצור לידם ויצא לדבר איתם. למה אתם אוכלים עשב? שאל. "אין לנו כסף לאוכל" - אמר אחד מהם, "לכן אנחנו אוכלים עשב". "בסדר, בואו אלי הביתה ואני אתן לכם לאכול" אמר העורך דין. "תודה, אבל יש לי אישה ושני ילדים, הם שם מתחת לעץ ההוא" אמר העני. "שיבואו גם הם" אמר העו"ד, וכשהוא פונה אל העני השני אמר לו "גם אתה יכול לבוא." האיש בקול מבוייש: " יש לי אישה ושישה ילדים, הם שם..." "שיבואו גם הם" אמר העורך דין. נכנסו כולם למכונית המפוארת. בדרך, הסתכל אחד העניים בעו"ד ובקול רך אמר: "אדוני איש עם לב טוב, אני מודה לך שלקחת את כולנו". ענה העו"ד "אל תתבייש, אני שמח מאוד לעשות את זה. אתם תיהנו מאוד לאכול אצלי, הדשא אצלי בגובה 20 סנטימטר..." מוסר השכל: כשאתה חושב שעורך דין רוצה לעזור לך, אל תלך שולל - חשוב עוד קצת ...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2011 11:36 |
|
| |
> שלבים להוצאת אדם מדעתו...
> מחפשים את ברוך
פרופסור למדעי ההתנהגות נכנס לכיתה ופתח בהרצאה בנושא: "הוצאת אדם מאיזון ומשלווה" .
אמר הפרופסור: "ישנם שלושה שלבים להוציא אדם משלוותו, ואני אדגים לכם".
הוא לקח טלפון שהוכן מבעוד מועד ושהיה מחובר לרמקולים, וחייג למספר אקראי .
מן העבר השני של הקו ענה גבר ואז שאל הפרופסור "שלום, אפשר לדבר עם ברוך"?
ענה הגבר בנימוס: "אין כאן ברוך, נראה כי טעית במספר אדוני" וסגר את הטלפון .
> אמר הפרופסור לסטודנטים: "השיחה הזו גרמה זעזוע קטן לאיש שישב לבטח להנאתו בביתו".
"השלב השני" אמר הפרופסור וניגש שוב לטלפון וחייג לאותו מספר.
משענה האיש מעבר לקו, שאל הפרופסור "סליחה, האם ברוך נמצא"?
"כבר אמרתי לך שאין כאן ברוך אדוני, בדוק היטב את המספר שאליו אתה מחייג", אמר האיש וטרק את הטלפון.
"רואים", אמר הפרופסור, "עכשיו האיש כבר ממש עצבני לאחר שהפרעתי את מנוחתו פעמיים ברציפות".
"ועתה לשלב השלישי והאחרון" אמר הפרופסור ושוב ניגש לטלפון וחייג בשלישית לאותו מספר.
"שלום, אבקש את ברוך" אמר הפרופסור לאיש שענה לטלפון.
הפעם האיש היה כבר מאד עצבני. הוא הרים את קולו ואמר: "אדוני, זו הפעם השלישית
שאתה מבקש את ברוך. אמרתי לך שאין כאן שום ברוך. תניח לי לנפשי ואל תתקשר לכאן יותר".
> לאחר מכן נשמעה טריקה חזקה של הטלפון.
"זהו" אמר הפרופסור "עכשיו האיש יצא לגמרי מאיזון ומשלווה ואפשר לומר שיומו
נהרס. אלה הם שלושת השלבים לגרום לאדם לאבד את שלוותו".
לפתע הרים אחד הסטודנטים את ידו ואמר "סליחה פרופסור, נדמה לי שפספסת את השלב
הרביעי והמכריע!"
"אתה סבור שיש שלב נוסף"? שאל הפרופסור.
"בהחלט" ענה הסטודנט.
"אם כך גש הנה והדגם", ביקש הפרופסור .
ניגש הסטודנט לטלפון, חייג לאותו מספר שאליו חייג הפרופסור. משענה האיש מעבר לקו, אמר הסטודנט:
"שלום, מדבר ברוך, מישהו חיפש אותי ?" |
התקבל מיעקב דונט (893).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 09:20 |
|
| |
זה ייקח ממך לא יותר מדקה וחצי לקרוא!
1. ישראל היתה למדינה ב - 1312 לפנה"ס, אלפיים שנים - לפני קום האיסלאם.
2. פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלשתינאים ב- 1967 , שני עשורים - אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית.
3. לאחר כיבוש הארץ ב- 1272 לפנה"ס, היהודים שלטו בארץ אלף שנים והיתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3,300 ! שנים.
4. השליטה הערבית היחידה לאחר הכיבוש ב- 635 לפנה"ס נמשכה רק 22 שנה.
5. במשך יותר מ- 3,300 שנים ירושלים היתה הבירה היהודית. ירושלים מעולם לא היתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית. אפילו הירדנים, כשהם כבשו את ירושלים, לא עשו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה.
6. ירושלים נזכרת יותר מ- 700 פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן.
7. דוד המלך ייסד את העיר ירושלים - רגלו של מוחמד לא דרכה בה מעולם.
8. יהודים מתפללים עם פנים מופנות אל ירושלים, מוסלמים מתפללים כשפניהם למכה ואם הם נמצאים בין ירושלים למכה אז פניהם למכה ואחוריהם לירושלים.
9. ב- 1948 מנהיגי ערב הם שעודדו את הפליטים הערבים לצאת מישראל בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים ועל כן 68% מהם ברחו לפני שראו חייל ישר אלי .
10. פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות - בגלל אלי מות, רדיפות ופוגרומים מצדם של הערבים.
11. מספר הערבים אשר יצאו ב- 1948 מישראל מוערך כ- 630,000. - מספר הפליטים היהודים מארצות ערב מוערך באותו המספר.
12. הפליטים הערבים בכוונה לא נקלטו בארצות הערביות, למרות שטחן הענק. מתוך 100,000,000 פליטים בעולם מאז מלחמת העולם השניה, הם הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות עמם. לעומתם - הפליטים היהודים! נקלטו כולם בישראל, מדינה לא יותר גדולה מניו ג'רסי.
13. לערבים יש שמונה מדינות (לא כולל פלשתין) - ליהודים יש רק מדינה אחת.
14. אמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל למרות שישראל מסרה לפלשתינאים את רצועת עזה, את רוב שטחה של הגדה המערבית, אוטונומיה! תחת הרשות הפלשתינית, וסיפקה להם נשק.
15. בזמן השלטון הירדני: אתרים יהודים קדושים נבזזו וליהודים נשללה זכות הגישה אלי הם. בשלטון היהודי : כל האתרים המוסלמים והנוצרים נשמרו ונפתחה הגישה אלי הם למאמיני כל הדתות.
16. האו"ם שתק כאשר חיללו את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים.
17. האו"ם שתק כאשר נמנע מיהודים להגיע לכותל המערבי. | |
קנס של 10,000 ש"ח + נקודות!!! ,מתדלקים בתדלוק עצמי ? חובה לדעת !!! אנא הפיצו לכל מכריכם מי שנתפס מדבר בנייד בעת תדלוק מקבל קנס של 10,000 ש"ח + נקודות!!! חברות הדלק דור אלון ופז הזהירה לאחרונה את הציבור הרחב אחרי שלוש תקריות בהן טלפונים ניידים הציתו אדי דלק בעת מילוי: במקרה הראשון, היה הטלפון מונח על גבי מכסה תא המטען בזמן התדלוק: הוא צלצל והאש שרפה/הרסה את המכונית ואת משאבת הבנזין. במקרה השני, בן אדם נפגע מכוויות בפניו כאשר ענה לטלפון בעת תדלוק. במקרה השלישי, נפגע אדם מכוויות בפלג גוף תחתון כאשר הטלפון, שהחזיק בכיס המכנסיים צלצל בעת תדלוק. לפנינו ארבעה כללים לתדלוק בטוח: 1. דמם/י מנוע. 2. אל תעשן/י 3. אל תשתמש/י בטלפון הסלולרי – תשאיר/י אותו ברכב או כבה/י אותו. 4. אל תכנס/י בחזרה לרכב בזמן התדלוק. מתוך מחקר שנערך בחברות נתגלו הנתונים המפתיעים הבאים: 1) כמעט בכל 150 התיקים היו מעורבות נשים. 2) כמעט בכל המקרים חזר הנפגע לשבת ברכב בזמן התדלוק ורק בסיום יצא על מנת להוציא את ידית התדלוק ממיכל הדלק. בפעולה זאת התחילה האש כתוצאה מחשמל סטטי. 3) רוב הנפגעים נעלו נעליים עם סוליות מגומי. 4) רוב הגברים לא נוהגים לשבת ברכב בזמן התדלוק. לכן מעורבות גברים בסוג זה של תאונות נדירה. 5) לעולם אין להשתמש בטלפון סלולרי בעת מילוי דלק. 6) האש נובעת מאדי הבנזין כשהם מגיעים למגע עם מטען חשמל סטטי. 7) היו 29 מקרי התפרצות שרפה כשהמתדלק חזר לשבת ברכב ולאחר מכן נגע בידית התדלוק. הדבר חזר על עצמו ברכבים של יצרנים ובדגמים שונים. התוצאה של חלקם היה נזק גדול לרכב, לתחנת הדלק ולמתדלק. 8) 17 מקרי התפרצות שרפה התחילו לפני, תוך כדי, או מיד אחרי הסרת מכסה מיכל הדלק ולפני תחילת התדלוק. חשוב להדגיש - לעולם לא להיכנס בחזרה לרכב בזמן מילוי בבנזין !! אם מתעקשים בכל זאת להיכנס לרכב בזמן המילוי, וודא/י נגיעה במתכת כאשר סוגרים את הדלת, כך מתפרקים ממטען חשמל סטטי בגוף לפני הוצאת ידית התדלוק. מומלץ להעביר מידע זה הלאה ובמיוחד לאלה שיש ילדים איתם ברכב בזמן מילוי דלק. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם......
|
|
|
|
|
|
