אגרות חזון איש [ס' קע"ה]: ...מצב הארץ נפרז מרחוק כידוע ואינו גרוע מן הגלות בחו"ל חלילה ומצות ארץ ישראל הוכרעה ע"י הרמב"ם והרמב"ן וש"פ [= ושאר פוסקים], וידוע עד כמה שאף ה"חפץ חיים" זללה"ה לעלות.
בפאר הדור [ח"ב, עמוד מ"ב]: באו אצלו בחורי ישיבות שעלו מן הגולה ללמוד תורה בארץ ישראל כשהם שואלים מה דינם בנוגע לשמירת יום טוב שני של גלויות מאחר שדעתם לחזור, השיב להם החז"א - וכי זו היא דעת בכלל? איזה יהודי יש בדעתו לחזור מן הארץ...?
וכן שם [עמוד מ"ד בשם "האיש וחיזונו" עמ' לה, לו]: איך יתכן בכלל שאיש אשר חונך על ברכי התורה לא ירגיש חיבה והשתוקקות לארצינו? הלא מוטבע דבר זה בחינוכו של הילד הרך עד שאין למחות את הרשמים שהוא מקבל, הנחרתים כצפורן ברזל ושמיר על לוח לבו, הנה לומד הילד חומש, לומד על משה רבינו שלא קם כמוהו (דברים לד י), אדון הנביאים אשר קרע לנו את הים-סוף והביאנו לפני הר סיני, - ועל שנותיו האחרונות, והנה משה העומד לפני פטירתו ושערי גן עדן פתוחין לפניו, והוא שיזכה להתענג מזיז שכינתו, יתברך לעילא מכל דרגין, בקשה אחת יתירה יש לו: (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..." איזה רושם כביר על ערכה של ארץ זו סופג לתוך נשמתו ילד זה הלומד את התורה, והלומדה לא כאחרים, אלא בקדושה ובטהרה, הנה הוא רואה לפניו את משה רבינו, אשר חין ערכה גבה בעיניו עדי שחק, וגדולתו בל תשווה לשאר בשר ודם, והוא משתוקק אל הארץ וקדושתו - ואיך הוא לא יאהב את ארץ ישראל?!
דעת מרן החזון איש זצוקללה"ה בספרו
[חזו"א זרעים הלכות שביעית סי' כ"ד], וז"ל:
"שני לאוים יש בתורה בנתינת מקום לעכו"מ בארץ, "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ", [שמות כג לג]. לא תחנם [דברים ז ב]. והר"מ [=הרמב"ם] בספר המצוות הזכירו שם לעניין חניית קרקע. [ולענין מנין חשב איסור ליתן להם חן [שם ל"ת נ'.].
ודין איסור ישיבה הוא שנתחייבנו לגרשו מארצנו והוא חיוב על כל אחד מישראל, וכש"כ מי שמוכר לו בית או שמשכירו שעובר בל"ת זו. ודעת הראב"ד [פ"י מהל' עכו"מ ה"ו] שאין האזהרה אלא על ז' אומות אבל שאר אומות רשות, ודעת הר"מ [שם] דבכל עובד כו"מ נוהג דין זה. ודין לא תחנם ליתן להם חנייה בקרקע לכו"ע נוהג בכל עובד כו"מ...
והנה למדנו לפי זה, דאין איסור ליתן להם חניה בקרקע תלוי' בקדושת הארץ, דהא בקדושת הארץ איכא פלוגתא בשעה שגלו, ובאיסור חנייה בקרקע ליכא פלוגתא שהרי עיקרה נאסרה בזמן שאין יד ישראל תקיפה... אבל הדבר מוכרע מסברא, שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי ע"ז, וארץ ישראל היא גם בגלותנו, והרי אנו מחויבים בישובה ולדור בה גם בגלותנו. וכמו שהאריך הר"מ [פ"ה מהל' מלכים], וכמש"כ הרדב"ז [פ"ד מהל' סנהדרין ה"ו].
והדבר מבואר בהדיא בר"מ [פ"י מהל' ע"ז ה"ג] שכתב ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל מפני שאינה ארצנו, ואילו הדבר תלוי בקדושת הארץ לא שייך למיהב טעמא על היתר חו"ל, אלא לפי שאיסור ליתן להם חני' בקרקע הוא מפרטי מצות ביעור ע"ז והיה ראוי למיסר אף בחו"ל אלא שאי אפשר להזהיר בכל העולם ולא הוזהרנו אלא בארצנו, אבל ביעור ע"ז מארצנו הוא בכל זמן וזהו שדיקדק הר"מ שלא נפטרנו אלא מחו"ל לפי שאינה ארצנו, והנה נתבאר שמכירת בתים ושדות לעע"ז אף בזמן הזה מן התורה, והלכך כל הארץ שכבשוה עולי מצרים בכלל האיסור וזה דלא כהמנ"ח [מצווה צד].
ואין חילוק בין אם כבר יש לו להעכו"מ קרקע בארץ או לא, דבכל בית ושדה שמוסר להם הרי הוא נותן חני' לעכו"מ בקרקע זה... אין כאן מקום להסתפק כלל, וח"ו לנהוג קלות ראש בלא תעשה דאוריתא.
{ובענין זה כלול אף ישמעאלים אף שאינם עע"ז לכל הענינים, וכך כתב שם [ס"ק ג] וז"ל:}
ואף לדעת הראב"ד דווקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצוות ובן נח בז' אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדעותיו, אף שאין בהן ע"ז ממש, וגם הוא שומר ז' מצוות מצד היושר, שאינו ראוי לקבלו לגר תושב, הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם ואע"ג דלענין יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ [פי"ג מהל' מאכלות אסורות הי"א], והט"ז [יו"ד סי' קכ"ד ס"ק ד'], הכא לענין לא תחנם אין חילוק.
עכל"ק.
56 שנה אחרי: וידאו ממרן החזון איש זצוק"ל • מיוחד
למעלה מ-56 שנה עברו מאז פטירת רבן של ישראל מרן ה'חזון איש' זצוק"ל, מוגש כאן תיעוד וידאו נדיר מהשתתפות החזון איש בשמחה משפחתית, שם נכחו אדמורי"ם ואישי ציבור רבים • הוידאו מוגש בשני פורמטים
דברי מרן החזון איש זצוק"ל המלאים:
