לימוד תורה וחשיבה מודרנית - פריצת דרך?

שאלתי היא למקרים של משולש שאינו גורם לפרדוקס אלא רק לאבסורד, הדוגמא שהביא הרב מיכי כנסיון ניחוש למהות ה'משולש' היא אבדתו ואבדת אביו ואבדת רבו, במקרה זה ישנו פרדוקס, האדם אינו יכול לקבוע הלכה, שכן אם יפנה לאבדתו הרי אבדת אביו עדיפה, ואם ימשיך ויפנה לאבדת אביו הרי אבדת רבו עדיפה, ואם יפנה לאבדת רבו הרי אבדת עצמו עדיפה, וחוזר חלילה. כאן חייבים למצוא פתרון שהרי האדם חייב לעשות משהו ולבחור באבידה כל שהיא.

המשולשים האבסורדיים, הם רק שאלה עיונית, אבל לכאורה לא מביאים את האדם לפרדוקס, וזה בדיוק מה ששאלתי מר' מיכי. האם לשיטתו שהסקת המסקנות של חז"ל היא כל כך סיסטמתית. יסתדרו אבסורדים משולשים כאלו:

-חזקה עדיפה מס"ס (דעת משאת בנימין ופנ"י כתובות ט) ס"ס עדיף מרוב (רשב"א תשובה תא' כתובות יד') רוב עדיף מחזקה (כלל ידוע).

שום דבר לא מתנגש כאן להלכה, כל הלכה מקויימת בפני עצמה, אלא שנוצרת בעיה עיונית, ואף שקל לפלפל ולהסביר, השאלה היא אם לא היו לחז"ל כללים המונעים פלפול כזה, כמו שלענין "מה הצד" לא פלפלו להסביר בהסבר מקומי כל חומרה, אלא הסיקו מחומרת הדין על עליונותו הכללית.

משולשים נוספים:

-ע"א עדיף מחזקת הגוף (לפי שיטה אחת), חזקת איסור עדיפה מע"א (אתחזק איסורא גיטין ב), חזקת איסור בטלה מול חזקת הגוף.

-ע"א נאמן נגד רוב, רוב עדיף מחזקה, אבל עד אחד לא נאמן נגד חזקה (בית מאיר יו"ד קכז', נו"ב סט' באר יצחק טז').

קבוע מדין רוב יכול לפשוט ספק טומאה (כתו' טו.) ס"ס אינו פושט ס' טומאה (טהרות ו' ד') ס"ס עדיף מרוב (רשב"א תשו' תא'). -רש"ש ושער"י א' ט'.

נסיונות לגזירת דין מכח משולש:

רוב וחזקה קמיתא, רוב עדיף (ב"ב כג:) חזקת ממון עדיפה מרוב (א"ה בממון אחר הרוב), חזקה קמיתא אינה מוציאה ממון (פנ"י קו"א לכתובות לט').

חזקה מכריעה בין ברי לשמא (לפי שיטה אחת), ע"א נאמן נגד חזקה, מכאן שע"א נאמן להכריע כברי נגד שמא, (בית הלוי ח"א סי' יח').

ע"א לא נאמן נגד חזקת דין, ספק טומאה מחמירים נגד חזקת דין, ומכאן שע"א לא נאמן בספק טומאה (ש"ש ש"ו פכ"ג).

השאלה היא, מכיון שבארבע הדוגמאות הראשונות רואים אנו שלחז"ל לא הפריע שנוצר משולש של אבסורד, והניחו לנו ליישב אותו בחילוקים ובסברות, האם לא עולה מכאן עלינו להפסיק לגזור סילוגיזמים מתוך ההלכה ועליונות של דין כזה או אחר? או שמא יש להתעקש על עקרון העליונות בדרך כל שהיא.