| נשלח ב-2/11/2010 21:26 |
 |
| |
חידה: האם המתים צמאים? (צדקתך צדק במנחה של שבת והמסתעף)
בימים האחרונים הקפצתי אשכול ישן שבו ביקשתי לפתוח בסוגיה הרמוזה שבכותרת, אלא שלא הסתייעו הדברים והאשכול לא התפתח. נראה שחכמי הפורום נוהגים על פי הכלל קשה עתיקא מחדתא.
פתחתי אפוא אשכול חדש ובכוונת מכוון ניסחתי את הדברים בצורה פרובוקטיבית כדי לגרור לבית המדרש גם חכמים שרועים בשדות זרים (כלומר בפורומים זרים).
והרי השאלה במלואה: האם המתים צמאים? האם המתים נוהגים לשתות מים דווקא בבין השמשות של מוצאי שבת?
תוקן על ידי אליעזרט ב- 02/11/2010 21:28:20
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 06:18 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/07/2011 06:20:57
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:00 |
|
| |
שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:58 |
|
| |
ואתה יודע מה היה שכרו של אותו צדיק? בהמשך הגמרא מספרת שהוא הפך לרועה זונות ומכר את עצמו לזנות, עכשיו אתה מבין לא לא נתנו לקבור אותו עם יתר הצדיקים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:54 |
|
| |
תודה ירוחם, אתה חבר טוב!
בזכותך נסתייע מילתא וראיתי במהרש"א תירוץ לקושיא מדוע לא קברו אותו כדין.
תירץ; כיון שהקבורה היא משום בזיו המת והוא כבר נכח לדעת שהוא לא יירקב.
דרך אגב, מעניין שכשהתפרסם ב'עוילם' שהוא לא קבור , כן חששו לקברו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:45 |
|
| |
אברהם בשביל מה יש חברים?
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד ב כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה לדביתהו: ידענא בדרבנן דרתיחי עלי ולא מיעסקי בי שפיר, אוגנין בעיליתאי ולא תדחלין מינאי. אמר רבי שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן, דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון: לא פחות מתמני סרי, ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא. כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה, כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה, חלש דעתאי. איתחזי לי בחלמא, אמר לי: לא מידי הוא, יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי. כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה, ומר מילתיה, נפיק קלא מעיליתיה ואמר: איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי. יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא, אמרה לה: תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה! אמרי רבנן: כולי האי ודאי לאו אורח ארעא! איכא דאמרי, רבי שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא, אמר להו: פרידה אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי. אזול רבנן לאעסוקי ביה, לא שבקו בני עכבריא. דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה לא סליק חיה רעה למתייהו. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה, הוו טרידי, שדרו רבנן לבני בירי ואסקוהו לערסיה, ואמטיוה למערתא דאבוה. אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא, אמרו לה: עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו; פתח להו. שלח רבי לדבר באשתו, שלחה ליה: כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? תמן אמרין: באתר דמרי ביתא תלא זייניה, כולבא רעיא קולתיה תלא. שלח לה: נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים מי גדול ממני? - שלחה ליה: בתורה מיהא גדול ממך - לא ידענא, במעשים - ידענא, דהא קביל עליה יסורי. בתורה מאי היא? - דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה אספסלי, יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא, מקשו ומפרקו. אמרי: מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע? עבדו להו ספסלי, אסקינהו. אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: פרידה אחת יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני? אחתוהו לרבי. אמר להן רבי יהושע בן קרחה: מי שיש לו אב יחיה, ומי שא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:28 |
|
| |
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 21/11/2010 20:32:43
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:24 |
|
| |
אברהם, אם אתה מפנה לאשכול סמוך אף אני אעשה כן. סיפור זה יש לפרש כפשוטו או כמדרשו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:22 |
|
| |
באשכול הסמוך, (נסים עדיין קורים?), מתפתח דיון האם נסים הנעשים בגופת אדם מת, נעשים לצרכו או לצורך סביבתו.
דיון זה נוגע באופן ישיר לנושא האשכול, האם המתים מרגישים.
האם יש הוכחה מהגמ' וחז"ל כי נסים שנעשו בגופותים של צדיקים (שלא שלטה בהם רימה וכד') נעשו לכבוד הצדיקים עצמם? כנראה שכן.
מסופר על ר' אלעזר, כמדומני, שלא שלטה בו רימה אחר שנפטר, והיה נמצא בעליית הגג (מה עם כבו המת?). יום אחד ראתה אשתו תולעת יוצאת אוזנו.
בלילה נגלה אליה וסיפר לה שזה עונש על חטא מסוים שעשה בחייו (מביא המקור יבוא על שכרו).
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 21/11/2010 20:35:20
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2010 22:23 |
|
| |
העתקתי מאשכול 'עיונים ותמיהות': אבולוציה של מנהגון
בסעודה שלישית בשבת זו היתה בעיה הלכתית. אם אוכלים אחר השקיעה/צה"כ נכנסים לספק פוסקים משולש. האם להגיד רצה, יעלה ויבוא, או שניהם.
שמתי לב שאנשים מדברים על זה כאיסור. 'אסור לאכול לחם מהשקיעה'!
פיתחתי במוחי הקודח סיפור דמיוני.
הרקע:
הספק ההלכתי נפשט, רוב מנין ובנין של הפוסקים מכריעים כאחד מהצדדים.
בשבת ער"ח הבאה, הלכו כל האנשים הישרים והשפויים לביתם, וסעדו ליבם בפת כרצונם בלי להסתכל על השעון. אך רוב האנשים אמרו "מה פתאום, מנהג ישראל במשך כל הדורות שלא לאכול פת מהשקיעה בער"ח שחל בשבת"! וכך רוב ישראל הכשרים והיראים החרדים לדבר ה', המשיכו במנהג הקדוש, שלא לאכול פת מהשקיעה בער"ח שחל בשבת.
כעבור מאה שנה:
בפורום 'עצור כאן חושבים' נפתח לו דיון ב'אשכול המנהגים'.
הנושא: מקור המנהג שאין אוכלים פת מהשקיעה בערב ראש חודש שחל בשבת.
אליעזרל (נינו של חוקר התלמוד הנודע ד"ר אליעזרט. התפרסם בעקבות דעותיו הכפרניות. בין היתר טען, כי אין המתים צמאים) הביא מדרש בו כתוב, כי כיון שהמתים יוצאים בר"ח מהגיהנום להפסקה בה עורכים להם סעודת ראש חודש, נמנעים קרוביהם לגזול להם את הפת. והקשה ע"ז אליעזרל, וכי אין מספיק פת למתים ולחיים?
ניק בשם 'יוסףהצדיק' (נינו של אברהםהעברי) עשה חיפוש זריז בפרוייקט השו"ת של בר אילן [גרסה 119+++] וגילה את מקור המנהג באחד מקדמוני האחרונים. זה הביא מדרש 'ילקוט טובך לשבח' בו מפורש כי בשנת תרכ"ח, בערב ראש חודש חשון, נפטר ר' ידידה ב"ר רפאל אהרן מונסונייגו- מח"ס דבר אמת. ובאותה שנה חל ער"ח בשבת. וכיון שאותה הפת שהיתה בביתו נטמאה והיו צריכים להשליכה, ולא היה להם פת לסעודה שלישית, התקינו שלא יאכלו פת בסעודה שלישית בכל העיר וגלילותיה כלל. אמנם במקומות אחרים לא קיבלו את התקנה, אך כדי לא לעוקרה השאירוה לער"ח שחל בשבת, ומהשקיעה ואילך, זכר לאותו מעשה.
והקשה על זה יוסףהצדיק, א- מדוע כל בני ישראל צריכים לסבול משום שלבני משפחות של האי גברא יקירא מח"ס דבר אמת לא היה פת לסעודה שלישית. ב- וכי מה ענין השקיעה לאותו מעשה.
וכן הקשה, למדרש שהביא אליעזרל, מדוע דבר זה נוהג רק בשבת. צריך לנהוג כן בכל ראש חודש אף אם חל באמצע השבוע.
והשיב הניק 'מרחםשמ', שכל המנהג הזה הוא בכלל 'קשקוש בלבוש' , וכי אצלם במשפחה יש מנהג (כך כתב הסבא בצוואה) - לא להקפיד כלל על מנהגים שלא ידוע טעמם (והוסיף עוד כהנה וכהנה סיפורים ווארטים, אכמ"ל).
אח"כ כתב נחמני, מראשי הפורום, הודעה ארוכה ומפורטת בטוב טעם, בה הוא דן בהרחבה בכל פרטי המנהג, שורשיו, טעמיו ופרט את הנקודות הטעונות ביאור. בין השורות נכתב, ברוב דיפלומטיות, כי המנהג הזה הוא שטות והבל ואין צורך לדון בו כלל.
יוחנןפאולוס ה-19 כתב כי זה סתם קישקוש, ובטח פעם היה איזה ספק הלכתי בקשר ל'רצה' ו'יעלה ויבוא' ומאז נכנס הדבר כמנהג קדוש. רבים מחברי הפורום מחו וכעסו בעקבות דבריו הפרובוקטיביים. _________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:07 |
|
| |
אליעזר, מה תבקש אחר משפט המחץ שהובא לעיל:
| אברהםהעברי כתב: |  |
והטעם המנצח, מובא באור זרוע הנ"ל, וזה לשונו:
"ומורי ה"ר יהודה חסיד זצ"ל אמר לי שמה שאנו אומרים צדקתך במנחה בשבת היינו משום שאותם פסוקים מדברים מתורה וממלאכים ומגיהנם. כך שמעתי מפיו ולא פי' לי הטעם כי לא שאלתיו" (. . . . . . ?!?!?! )
_________________
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 20:19 |
|
| |
ראיתי כי צדקתך כהררי אל וגו' כנגד חבלי משיח צדקתך א' עד מרום כנגד מלחמת גוג ומגוג- צדקך צדק לעולם ותורתך אמת- כנגד דינה של גהנום,
נו אם יש גהנום- אז יש מתים
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 20:05 |
|
| |
ירוחם ואברהם,
דברי האבודרהם טובים וגם דברי הסבא הרומני טובים. אבל מה עם 'צדקתך צדק' והמתים הצמאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:51 |
|
| |
הסבא הרומני שלך צדק אומנם אבל לפי מחשבה של לומד גמרא, אדם האוכל שלש סעודות מגלה דעתו רק בסעודה השלישית שלשם מצוה הוא אכל גם את יתר הסעודות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:45 |
|
| |
שוב תשובה בשם הסבא הרומני שלי:
סעודה ראשונה ושניה היהודי רעב, הוא מגיע לאכול אחרי הרבה זמן שהוא לא אכל . בסעודה שלישית הוא לא רעב, ולכן כשאוכל ניכר שאוכל בשביל המצוה.
ועל כן בסעודה שלישית הוא מקבל שכר כנגד ג' סעודות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:19 |
|
| |
ספר אבודרהם דיני שלש סעודות
אמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש (קיז. ב') שחייב אדם לקיים ג' סעודות בשבת ודריש לה מקרא שנאמר (שמות טז, כה) כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. ובשכר המצוה הזאת אמרינן התם כל המקיים שלש סעדות בשבת ניצל משלש פורעניות: מחבלו של משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנם. ובכל אחד מאלו השלשה פורעניות הזכיר יום: חבלו של משיח לפני בא יום ה' (מלאכי ג' כג) מלחמת גוג ומגוג והיה ביום בא גוג (יחזקאל לח, יח) דינה של גיהנם הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג, יט) ועוד אמרינן
נדמה לי כי הפסוקים ממלאכי הם מקור ל גהנום ואש וכו'
שאלה לסעודה השלישית קוראים סעודה שלישית- או אפילו שלש סעודות ודאי שביידיש- לה לא נקראת הסעודה הראשונה והשניה גם כך.
|
|
|
|
|
