שמואל
מודה ועוזב ירוחם... כלומר, זה בסדר.
***
עלה כאן נידון: איך היה יעקב אמור להתייחס להבטחתו של לבן?
אני מיישך כלל מתחום תורת המשחקים לצד מעט שידוע על ההיסטוריה של הממלכה שהיתה אז בחרן.
הבה נעמיד עצמנו במקום יעקב לרגע. כלומר, אם אנו מסוגלים להעריך את המצב בלי להכיר מספיק טוב את התרבות והחברה (זה נכון לגבי).
זר שהגיע ממקום אחר, מצא מקום לגור תמורת עבודה בבית קרוב משפחתו. יש לזכור כי אז, בניגוד להיום, מעמד של אדם שאינו חלק מהחברה היה קשה משל היום (ולא שהיום זה קל לחיות לבד בלי תמיכה אלא שהחברה בנויה לכתחילה מתאים שיכולים להיות של אדם אחד בלבד. אז החברה היתה מאורגנת בשבטים=משפחות ענק).
יעקב זוכה להתקבל לבית לבן. זה צעד גדול שלבן עשה עבור קרובו. הוא מקבל מזון ומקום מגורים תמורת עבודה. זו היתה עסקה סבירה בהחלט, ואני משער שיעקב ידע להעריך אותה.
יעקב רצה לשאת לאשה את בתו של אבי המשפחה. זו שאיפה מרחיקת לכת. לא ידוע לי אם היה מקום לאהבה רומנטית בחיים של התקופה ההיא. מסתבר שקשרי נישואין נקבעו לפי צרכים, אבל מדוע שלא תהיה התחשבות גם בליבו של הפרט.
יעקב מעז להעלות את שאיפתו לשאת את רחל בפני לבן. לבן מסכים. אפשר שלבן לא היה כל כך פופולרי בין בני המקום. (אחרת, מדוע לא מצא שידוכים לבנותיו גם בלי יעקב?). אולי גם ראה אצל יעקב תכונות ייחודיות. מסתבר שהאמין שיעקב הגיע אליו כדי להשתקע, להפוך לחלק מן המשפחה המורחבת. יעקב מעולם לא אמר לו שהוא מתכונן לחזור לארץ ישראל, כלומר ארץ כנען לפי המושגים של אז. אם הוא יכול לקלוט למשפחה אדם חרוץ ואמין כמו יעקב, אם כי אולי קצת ישר מדי לטעמו, מדוע לא.
כיון שלאה היתה קשה לזיווג, בגלל בעיות העינים שלה, אני משער שלבן תיכנן למן הרגע הראשון לתת אותה (או גם אותה) ליעקב.
מה היה על יעקב לעשות? לחשוד? האם יכול היה לעשות יותר מאשר לסכם על חוזה בעל פה עם לבן?
לכן הזכרתי את תורת המשחקים. כמדומה שההמלצה היא תמיד לתת בעת חוזה ראשון עם אדם חדש הזדמנות שיוכיח את יושרו. רק כאשר הוא מתגלה כשקרן, רק אז יש להיזהר לפעם הבאה. כמובן, ראוי לכלול בחוזה סעיפים שימנעו סיכון, אבל יש גבול כמה ניתן להכניס בחוזה. ויש גם לזכור שהחוזים של פעם היו הרבה יותר פשוטים מאשר היום.
מה שאני בא להראות הוא שיעקב היה
1. קרוב לאנוס בהיותו זר הנסמך על שולחן קרובו העשיר.
2. נוהג בתבונה אם היה מקבל את דברי לבן כפשוטם גם על פי כללי הזהירות העסקית של תורת המשחקים
אז לא היתה זו רק תמימות במובן של נאיביות שגרמה לו להאמין לדברי הדוד העשיר.
אולי יש לשים לב שיעקב בא אל לבן לאחר שבע שנות עבודה וביקש: הב את אשתי. רש"י מעיר עליו שאין דרך צניעות לדבר כן. יתכן מאד שזה כך, ורש"י ברגישותו תפס נקודה אמיתית. מדוע אם כן נהג כך יעקב? אפשרות אחת היא שלבן עדיין לא מיהר עם החתונה. אם תיכנן לתת לו את לאה, ואם היה חשש שיעקב יתמרמר ואולי יעזוב את הכלה ואת הבית וילך לו, או שלפחות מערכת היחסים ביניהם תיפגע, למה למהר? יעקב נאלץ להציג את בקשתו בצורה מאד ברורה. גם זה יכול להיות דגם להתנהגות מול שותף עסקי שאינו ממהר לכבד הבטחות.
לא שאני בא לומר שהתנהגותו של יעקב תואמת לחלוטין את המלצות חוקרי תורת המשחקים. אבל אני כן בא לומר שהתנהגותו היתה סבירה ופיקחית. לא נאיבית.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>