פרק כ"ז פסוק י"ט: "ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך". אומר רש"י במקום- אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך. לכאורה נראה שיעקב רצה להתחמק מלשקר אך הדברים תמוהים, האם נוכל להגדיר מקרה כזה (שאני אומר משהו למישהו כדי שיבין משהו שיקרי אבל המילים יכולות להתפרש כאמת) כאמירת אמת ולא שקר?! לכאורה ברור שזה שקר! אלא מאי? אולי א"ל שהתורה מלמדת אותנו שגם כשמותר להגיד שקר אם יש דרך לומר זאת ולא להוציא "מילות שקר" מהפה זה עדיף. אבל נשאלת השאלה ממתי יש ערך למילים בתור מילים?? (סביר להניח שבקבלה זה מקובל-שותףסוד?) או שמא לחכמי הפורום יש פשט אחר ברש"י? (אגב עיינו בראב"ע שמביא את הפירוש הזה ומבין אותו לכאורה כפשוטו שיעקב מתחמק מלשקר ואומר שזה דברי רוח ולא הייתה בעיה ליעקב לשקר במקרה זה) (נ.ב. ר' מיימוני אני יודע שהייתי צריך לשלוח לך את האשכול והייתי רוצה ושמח לעשות זאת אך אני מנוע טכנית- אני כותב מפלאפון)
נשלח ב-11/11/2010 13:35
אפשר אולי להציע גישה אחרת לשיג ושיח של יצחק עם יעקב
הרי יצחק היה מסופק עם זה שעומד מולו הוא עשיו או יעקב ואיך יתכן שהוא הסתכן ונתן את הברכות לזה שעומד מולו מבלי לעשות בירור וודאי
אלא וודאי שהיה שם מערכת יחסים של אבא אוהב עם שני בנים אהובים שהאבא רוצה להעניק דבר בעל ערך רב לבן הגדול שהוא אוהב אותו יותר
ובמצב שכזה יש מקום ומותר לבן השני לנסות ולפעול בכל מיני טריקים כדי שהוא יהיה זה שיקבל את המתנה
ויש לו את הפריוולגיה של בן המתחטא לפני אביב שמתיר לו להשתמש בשקרים לבנים אבל לא שקרים גסים יצחק אומנם יותר אוהב את עשיו מיעקב אבל עדיין הוא אוהב גם את יעקב
ועל אבא אוהב זה מוסרי לבצע מניפולציות ולהוציא ממנו גם דברים שהוא לא תכנן מלכתחילה לתת אותם
יעקב בא אל יצחק אביב ובידיו ארווחה טעימה וריחנית ובבקבוק יין משובח כמו שיצחק אוהב הוא קורא בשמו אבא
יצחק מודע שמדובר באחד משני הילדים שלו אבל אינו יודע מי מהם הוא שהופיע ושואל בלשון חיבה מי זה עשיו חביבי אוו יעקב חביבי
יעקב משחק במילים ובחן רב הוא עונה תשובה שלכאורה מובן מהתשובה שאכן הוא עשיו
יצחק מודע לכך שייתכן ומדובר ביעקב שמרמה כדי לקבל לידיו את הפרס
ויתכן שהוא גם היה מודע לבעייתיות של התשובה כפי שבהמשך הוא חוזר לשאול אותו והפעם בצורה גלויה וישירה אתה זה בני עשיו ולכן הוא מנסה למשוך אותו בשיחה כדי לעמוד הן על הטון של המילים והן על תוכנם כדי לדעת איזה מהבנים הוא זה שעומד מולו ומהתשובה הוא נוכח לדעת שלכאורה מדובר ביעקב
ולכן הוא קורא לו כדי לבחון אותו במבחן הממשות והתוצאות של מבחן זה הוא שהעומד מולו הוא הבן עשיו ומבחן הממשות גוברות על מבחן השמיעה
אבל כפי שרואים יצחק עדיין לא רגוע ומה הוא עושה כדי לוודא אם אכן הוא עשיו אם לאו הוא מבקש מיעקב תשובה ברורה ושואל אותו שאלה גלויה וישירה אתה זה בני עשיו
זה מוכיח לנו כמה חשיבות יצחק ייחס למילים של יעקב
שהרי על הצד שזה יעקב הרי שהגם שהוא מנסה לרמות אותו עדיין יצחק סומך על כך שיעקב לא ישקר אותו שקר גס זה מלמד אותנו כמה חשיבות ייחסו יצחק ויעקב למילים
אבל יעקב עונה תשובה חמקנית הוא אומר אני
נשלח ב-10/11/2010 13:55
ירוח
זה מה שהתכוונתי, בעבודות שאינן ציד (למשל מקנה) יעקב השתתף,עשיו היה הציד הפרוע והרומנטי ויעקב- על הבית, מקנה ושדות (אם עדיין נותרו). ואיש שדה דעשיו אינו חייב להתפרש כשדה שלחין, יכול להיות גם שדה ציד.
נשלח ב-10/11/2010 10:06
תלמיד אם אבא כמו למך מה רצית שיעשה.
אבל אתה את המקנה שכחת- הוא ישב באוהל בשדות עם המקנה.
נשלח ב-10/11/2010 08:57
שותף אם אנחנו צחוק הכסילים, מה אתה עושה כאן?
נשלח ב-10/11/2010 08:55
שותף –
אתה באמת חושב שאפשר לשחזר במדוייק ובוודאות מה עשו חשו והרגישו אנשים לפני 3000 שנה לפי כמה מילים בתורה? חשוב כמה מרחק פסיכולוגי מפריד בינך לבין סב סבך ותכפיל ב 50. מסופקני אם היית מוכן להמר בבורסה על פי אותה רמת וודאות של הסברות המועלות בעניין יעקב ועשיו. גלוי נאות – אני לא (וגם סברותי בכלל). כל פירושינו אינם אלא השערות וקירובים.
ירוחם –
"כשושבים באוהל מזה פרנסה לבית לא בא". אבל היה מישהו שהיה אבי יושב אוהל ומקנה
נשלח ב-9/11/2010 13:55
תסלח לי תלמיד יקר- אני בסך הכל עניתי על דבריך---
יעקב איש יושב אהלים, משפחתי. עשיו איש ציד ושדה, ואינו דואג למשפחה די הצורך.
נשלח ב-9/11/2010 13:43
תלמידטועה כתב:
איני חושב שיש טעם להתווכח פרטנית, הרי כל פרשנות כאן הינה ספקולציה (גם זו שיעקב רימה באופן גם, כי אז קשה מדוע יצחק הסכים בהתלהבות) ואין ברירה אלא או לעגל פינות או להשאר בתמיהה
יש דרך שלישית- ללמוד לעומק את הפשט.
אבל עדיף לדשדש בביצת הרכילות הזולה ולחזור הביתה בשלום...
כקול הסירים תחת הסיר כן צחוק הכסיל, אמר קהלת.
תוקן על ידי שותףסוד ב- 09/11/2010 13:59:00
נשלח ב-9/11/2010 13:34
איני חושב שיש טעם להתווכח פרטנית, הרי כל פרשנות כאן הינה ספקולציה (גם זו שיעקב רימה באופן גם, כי אז קשה מדוע יצחק הסכים בהתלהבות) ואין ברירה אלא או לעגל פינות או להשאר בתמיהה
נשלח ב-9/11/2010 13:28
תלמיד התורה מאשרת כי עשיו היה איש ציד איש שדה- כלומר מלאכתו היתה בשדה- חריש קציר ובציר- כל אלו עבודות שדה, ומלאכתו היתה בציד- היוצא לצוד ציד ולהביא- והוא היה מביא, ומכין את הסטייקים לאבא יצחק וגם רבקה ויעקב. יצחק אהב אותו, אתה שואל כמה פעמים? אם הפסוק לא אומר אחרת כנראה שכל הזמן- העובדה שאפילו אחר 65 שנה עדיין האבא מבקש ממנו לצאת לצוד, כנראה שאהב את צידו. ורצה לברכו ברוח טובה בשובע מסטייק כבש טוב ועסיסי.
יעקב היה איש אוהלים- אתה יודע כי כשושבים באוהל מזה פרנסה לבית לא בא.
מה זה שייך לאברכים? כי גם הם חושבים שלשבת באוהלה של תורה זה מביא פרנסה לכלל ישראל- וחשבתי כי אתה טועה כתלמידי החכמים ההם.
נשלח ב-9/11/2010 13:15
האכיל את יצחק. ובאיזו תדירות?לא תמיד כי יצחק ביקש במיוחד שיצוד לו. ומנין שהאכיל את את כולם?
ומנין שהעדשים נקנו במחיר העורות (אגב, עורות שייכים למארח, ליצחק..., ראה גמ' ביומא לעניין עורות קרבנות) ולא יבול עצמי?
ומה הקשר לאברכים?
נשלח ב-9/11/2010 13:07
יעקב איש יושב אהלים, משפחתי. עשיו איש ציד ושדה, ואינו דואג למשפחה די הצורך.
אינו דואג למשפחה- אבל יצחק אוהב אותו כי ציד בפיו- סימן שכן דואג לאוכל- הוא היוצא לצוד ציד ולהביא, כשיעקב מבשל נזיד עדשים שאותם לקח מהמחסן , שאת התכולה בו עשיו קנה בעורות חיות הציד שצד, איך בדיוק יעקב דאג לבית?
אתה רוצה לעשות לגיטימציה לאברכים החיים על חשבון השני וחושבים שהם הם מחזיקים את העם, אולי ב פרשה אחרת אם יש.
נשלח ב-9/11/2010 08:29
הצעת פרשנות שונה לרמיית יעקב
יעקב איש יושב אהלים, משפחתי. עשיו איש ציד ושדה, ואינו דואג למשפחה די הצורך.
הבכורה היא הזכות לקבל את ה"שליטה" במשפחה ונכסיה. זו גם ברכת יצחק (גביר שמתיו לאחיו) לכן באופן טבעי מגיעה ליעקב המשפחתי. יצחק לא היה מודע לזה או שחשב שבגלל שהזכות מגיעה לבכור. לכן יעקב הרשה לעצמו לרכוש את הבכורה בזול ולרמות את יצחק. עשיו בז לנחלה, ככתוב.
בהחלט יתכן כי לאחר שעשיו אמר ליצחק ויעקבני זה פעמיים וסיפר לו את מכירת הבכורה הבין יצחק כי הצדק כם יעקב.
(אגב, לפי הבנה זו יובן איך רבקה לאחר הברכה חששה שיעקב יהרג ע"י עשיו ונמצאת הברכה מופקעת. כי אין מדובר בברכה כפשוטה שהאמינו בה אלא בהנחלת הירושה, וקורה שיורש מת..)
נשלח ב-8/11/2010 21:29
אברהם
תודה. באשכול כלשהו, כבר איבדתי את החשבון, הבאתי את הפסוקים שאתה ציטטת כאן, על מתן הברכות בפעם השלישית, כמקור לטענתו של הרב יעקבסון שיצחק מעולם לא התכוון לתת את הברכות המיוחדות של אברהם לעשו. הברכות שנגזלו מעשו וניתנו ליעקב היו בנושא אחר. רבקה טעתה.
זה שיצחק ברך את יעקב למרות הכל, אכן מראה שהוא סבר שהן מגיעות לו. ויכול היית לצטט את הקטע המפורסם שתמיד הפליא אותי. כאשר עשו מתלונן על הברכות שניתנו ליעקב, יצחק נבהל ואומר שמישהו אחר לקחן, אבל "גם ברוך יהיה". הנה כאן גם כן הסכמה שבדיעבד.
זו שאלה מעניינת: כיצד ראה יצחק את מה שקורה בבית? הרושם שלי הוא שהיה די מנותק, במידה רבה בגלל עוורונו. האם ידע שיש מתח בין האחים? האם סבר שהבעיה נפתרה?
האם ברך את יעקב מפני שהאמין שהכל בסדר, או שנקלע למצב קשה.
היה עליו להעביר הלאה את הברכות לדור הבא. אבל מי ראוי לכך?
עשו לא היה ראוי לברכה. הוא נשא עובדות עבודה זרה ונשאר איתן.
יעקב לא היה מושלם, אבל הוא היה בנו. הוא עמד לצאת לחו"ל ומי יודע מתי יחזור ואם אביו יהיה בין החיים. אם לא עכשו, אימתי?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-8/11/2010 19:19
אברהם את המילה אכזרי אתה כתבת- יש עוד מרחק גדול בין איש חסד לאכזרי. נכון שאלוקים הסכים לדרישתה של שרה- אבל בא נהיה קצת כנים- איך לגרש אותה ה' לא אמר לו. תגיד אברהם -בכל הרכוש הגדול והכבד שהיה לאברהם- שלשידוכי בנו הוא שלח 10 גמלים- לא יכל אברהם לגרש את בנו ואת אשתו מלווה בעבד או שניים או אולי באתון עם כמה חמות מים. מה דעתך, זה נקרא בעייניך חסד, הרי הוא שלח אותם למות בטוח אם לא הנס שנעשה להם, אתה יודע מה אברהם- אצל יצחק זה לא היה קורה.
נשלח ב-8/11/2010 17:37
ירוחם
גירוש האמה ובנה- אם היה תלוי באברהם זה היה מתבטל!! אבל הקב"ה אמר לו כל מה שתאמר אליך שרה שמע בקולה וכו' !!! ועוד אמר לו ה' אל יירע בעיניך על הנער ועל אמתך, אז איך תוכל לומר שהיה אכזר???
בקשר לעינוי האמה אתה צודק, אם כי עיקר העינוי נעשה ע"י שרה, וע"פ פירוש הרמב"ן אנו אוכלים את פירות אותו עינוי עד היום:
"ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי ".
