כדרכם של הרבה אשכולות התגלגל הדיון לנושא אחר,האמת בס"ה הנושא שהתגלגל הוא גם מעניין,כך שלא איכפת לי כ"כ שהתגלגל.
נראה לי שכדאי לפנות בהצעה למנהלי הפורום,שיתירו לפתוח אשכול יותר מפעם בשבוע,כשהנושא השני הוא נושא שהתגלגל מאשכול שנפתח השבוע,כך זה יתרום לסדר של הענינים.
הרבה פעמים מגיעים לנושא אחר,ולפעמים אם כבר נפתח דיון בנושא באופן טבעי, חבל לעצור את הדיון,מה שקורה שבגלל שהוא סוטה מנושא האשכול,דואגים לעצור אותו,ולפתוח אשכול חדש אי אפשר, לכן לדעתי יש לשקול את הרעיון הנ"ל.
עכשיו נדון בנושא שעליו נפתח האשכול.
היו כאלה שבקשו שאני יסביר באיזה נקודה אני מתכוין לדון.
האמת,שגם אצלי לא היה כל כך ברור הענין,אבל יש לי הרגשה אישית לפחות במקום שאני מתפלל בו בליל שבת ובשבת בבוקר שחסר משהו בחוית התפילה,לכן פתחתי את האשכול,בתקוה שתוך כדי הדיונים יתבהרו גם לי הפרטים.
יש כאן בנושא הזה כמה חלקים.
ראשית,זה דבר פשוט ללא חולק,שחשוב מאוד שיהיה לאדם חויה רגשית חיובית,בעשית המצוות,בלימוד התורה בכל דבר שקשור ליהדות.
זה חשוב לאדם עצמו וזה חשוב עוד יותר לחינוך לעיצוב דור העתיד.
ליצירת קשר בין הילדים ליהדות,לתורה ולמצוות.
וזה חשוב בפרט בדורנו אנו,שחומת המגן בין הרחוב לסביבה החרדית,נופלת אט אט.
החויה הדתית,זה הדבר שגרם להרבה הרבה מבני עמנו,שפרשו משמירת תורה ומצוות,להשאר קשור ליהדות.
[זה מדהים לראות,אנשים שאפילו מצהירים על עצמם שאינן מאמינים אבל יש להם משהו שקושר אותם ליהדות.
למשל עו"ד יורם שפטל,המצהיר על עצמו כאינו מאמין,אבל הוא מרגיש כ"כ קשור ליהדותו,אם כי זה אבסורד להיות קשור ליהדות בלי להאמין,אבל זה המציאות.
או למשל,נהנתי לראות ראיון של ירון לונדון עם הח"כ הערבי שמבדר הרבה את הכנסת,שכרגע אינני זוכר את שמו,שהוא מתעמת איתו על כך שלא יוצא מספיק חוצץ נגד החמאס,וטוען שהחמאס העקרונות שלו דומים להיטלר,אתה רואה איך שלבו חם ורועש וגועש בשצף קצף,על השנאה והאנטשמיות שיש לחמאס נגד היהדות,אתה רואה שכמה שהוא שמאלני הוא עדין קשור ליהדותו,בצורה כזו שאולי הוא בעצמו לא מודע לכך.]
ולכן,זה ודאי שיש חשיבות ליצור גם בתפילה חויה רגשית חיובית.
אבל,יש בעיה מסוימת ביצירת החויה בתפילה,כיון שיש מצוות שאדם מקיים בביתו פנימה, והוא יכול להחליט איך לבצע אותם, איך לגרום לכך שחגי ישראל יחקקו בנפשות הילדים בצורה יפה וכו', אבל התפילה נעשית במסגרת ציבורית,ובמסגרת ציבורית זה כבר לא תלוי באדם הפרטי עצמו.
עכשיו,חוץ מחוית התפילה עצמה,חשוב שגם הדברים שמסביב לתפילה,וזה בעיקר שיך בליל שבת,שיש זמן הפסקה בין קבלת שבת לתפילה, שיחקקו בצורה חיובית, כיון שהם נעשים ביחד עם התפילה זה מתקשר אצל האדם כחלק מהתפילה.
יש הרבה מה לדון בענין,זה מאוד תלוי כמה יש הרגשת קשר בין המתפללים, כמה יש הרגשה של קהילה, ובעוד הרבה דברים.
למשל,קבלת שבת,באיזה סגנון היא נאמרת,ההפסקה בין קבלת שבת למעריב מה עושים בה, האם תמיד הרב של הבכה"נ דורש שם, גם אם איננו מטיב דבר, וגם אם הדרשה שלו משעממת חלק מהמתפללים.
עוד נקודה שאני מתלבט בה,מהירות התפילה,אני אישית זורם עם תפילה מהירה,השאלה ביחס לילדים, מצד אחד אני חושב שתפילה מהירה טובה גם להם, כדי שהתפילה לא תהיה עליהם למשא,מצד שני לפעמים תפילה מהירה נתפסת כזלזול בתפילה.
וכמובן,שבכל הנושא הזה בציבור החרדי השמרני,הבעיה היא כפל כפלים מהציבור הדת"ל הפתוח יותר לשנויים.
ומסיבה נוספת, שהציבור החרדי פחות מתחשב בצרכים של מעמד הבינים, שהם רוב רובו של הציבור, ומנסה לחנך את כולם כמו שמחנכים גדולי ישראל, וליצור מסגרות תפילה כמו שיתפללו מנין של גדולי ישראל, והציבור הדתל"י יותר מטה את אזנו לצרכים האמיתים של רוב הציבור.
כתבתי את הדברים בלי סדר מיוחד,ואקוה שיועילו להבהרת הדיון.
 |
|
|
