אחי הקטן והתובנה ממנו /טור אישי.
בפורום אחר שבו אני כותב, העלתי את מה שכתבתי בחופשת חנוכה דאשתקד במקום אחר.
באותו הזמן החברים מאוד נהנו מזה. וחשבתי שגם אתם כדאי שתקראו, יש כאן תובנה שקיבלתי לחיי הנישואין..
מקווה שתהנו, מה גם שמאוד אשמח לקרוא את דעתכם על הנאמר.
ואולי, אולי (לא מבטיח) אכתוב טור אישי מיוחד לפורום כאן, ואני מבטיח שזה יהיה מאוד מעניין. קריאה מהנה ומועילה.
********************************************************************************************************
כשאמא שלי הודיעה לי שהיא הולכת לנצל את החופשה שלה מהעבודה ולצאת לקניות עם חברה שלה,
לא הבנתי בתחילה מדוע היא אומרת זאת בלשון שאלה. עד שהיא רמזה לי שאני יצטרך לשמור בבית על אחי הקטן,
שיחקתי כאילו שלא הבנתי את הרמז.
הסיבה הפשוטה היא שלא היה לי כ"כ קריזה להשאר לשמור עליו, למרות שאני חולה עליו, מדובר באח קטן בסביבות גיל 3 שככל שהוא יותר מתוק, הוא יותר שובב. ההורים חיכו עד שהוא נולד המון שנים, וכשהוא נולד עד עכשיו לא מפסיקים לפנק אותו 24/7, הוא מתוק אמיתי ויכול לסובב אותך על האצבע הקטנה עד שישיג את מבוקשו, ולא היה לי כוח לזה.
עד שהיא שאלה אותי מפורשות "מאמי אתה יכול להשאר לשמור עליו?"
לא יכולתי לסרב לה... עניתי "בכיף אמא את יכולה לסמוך עלי" (כשאני תוהה עד כמה באמת אפשר לסמוך עלי חחח)
פתחתי את הארון לבדוק אם יש מספיק חטיפים בשביל "להחזיק" אותו בשעות הקרובות, היה שם בשביל להחזיק אותו לשבועיים.
לאחר שהיא התארגנה (תגידו גם אצלכם זה לוקח המון זמן?!) הגיעה חברה שלה לקחת אותה.
ואז התחיל "המפץ הגדול" התברר שאחי הרגיש שמשהו מתבשל לו מאחורי גבו, והוא נעמד ליד הדלת וקלט את אימי שרוצה לצאת. הוא החל לצעוק לבכות לבעוט ולהשתולל. התחלנו להתחנן בפניו להציע לו ממתקים והבטחות, אך שום דבר הוא בשלו.
בין לבין כשאני מזיז אותו, אמא שלי הצליחה להשתחל ולצאת. הרגשתי בודד במערכה, נעלתי את הדלת אחריה והוא עדיין בוכה ומשתולל. ניסתי לשדלו בממתקים, וזה לא עזר. להבטיח לו הרים וגבעות, וכלום הוא בשלו "רוצה את אמא!!!".
עד שהגעתי למצב כזה (לא יודע איך) שאמרתי לו "אני יקח אותך לפרות, ואתה תראה פרות"
פתאום בבת אחת הוא נרגע , כאילו לפני רגע לא היה כלום. ניגבתי את פניו אמרתי לו יופי עכשיו אתה כמו ילד גדול, והבאתי לו במבה.
חשבתי לעצמי, זהו הוא נרגע להחזיק אותו לכמה שעות כבר לא יהיה כ"כ בעיה, כשאני טופח לעצמי על השכם שאת הקטע הקשה עברתי, למרות שהמצב היה נראה אבוד...
לאחר שהוא נרגע אני שומע אותו אומר לי " אני רוצה פרות" פתאום קלטתי איך שהסתבכתי,
ניסתי להביא לו שוקולד פרה ולהגיד לו "הנה פרה" והוא אפילו לא הסתכל על זה, הוא כנאה הבין שאני רוצה לעבוד עליו והמשיך להתעקש שהוא רוצה פרות.
החלטתי שלא להתיחס איליו, יהיה מה שיהיה. העלתי אותו לחדרי והדלקתי את המחשב,
נכנסתי לפורום והחזרתי בפרטי ל"זמזם" (שאחי משגע אותי) וגם זרקתי איזשהי הודעה על כך שאני עסוק בגללו...
פתאום אני קולט אותו מסתכל עלי במבט כזה , כאילו הוא יודע לאן אני גולש, והוא הולך לספר את זה בנאומו הקבוע בכל שבוע בשולחן שבת. (אגב, אפילו במה יש לו הוא עולה על המדרגות ומדבר משם. אוחח כמה שהוא מתוק...!) רק המחשבה שהשבת מוזמנים הרבה אורחים, עוד יותר הלחיצה אותי.
נכנעתי, אמרתי לו "רצית פרות קיבלת פרות". אבל ראבק אני לא מכיר באזור שום רפת!
נזכרתי לפתע, ברב אחד מהמושב ליד העיר בה אני מתגורר שרצה בפסח האחרון שהאארגן לו בחורי ישיבות לאפיית מצות אצלו במושב, התקשרתי איליו והוא שמח להיזכר בי, הוא אמר שיש רפת במושב והרפתן אדם מאוד נחמד.
לקחתי את הרכב של אמא (מזל שחברה שלה לקחה אותה...) לא לקח הרבה זמן וכבר אני בכניסה למושב...
פתאום קיבלתי שיחה, אני מסתכל על הצג ורואה שזה אמא שלי, היא נשמעה לחוצה התברר שהיא התקשרה לבית ומשלא קיבלה מענה נכנסה ללחץ ולכן היא התקשרה לנייד, ושאלה "הכל בסדר? למה אתה לא בבית?"
סיפרתי לה את הסיפור.. והיא מייד שאלה "איך אתה נוסע?" עניתי שאני ברכב שלה. היא היתה המומה שהלא היא בכוונה לקחה את המפתחות איתה ואיך אני נוהג לה באוטו? (למרות שעברתי טסט עדיין אסור לי לנהוג ללא מלווה. שווה להיות סאטמר רק בגלל החוק המטופש הזה) עניתי לה "בשביל מה יש מפתח רזרבי בכספת, אם לא בשביל זה" חחחח היא צחקה ואמרה לי "שמור על עצמך..." אמרתי לה אמא כבר אמרתי לך שאפשר לסמוך עלי, "אני בטוחה" ענתה.
התקדמתי בכניסה למשב עד שראיתי רפת גדולה, הראתי לאחי את הפרות ווא התלהב חבל"ז הוצאתי אותו מהאוטו והוא רץ אליהם, האכיל אותם. והעיז להתקרב אליהם ממש קרוב (שובב, כבר אמרתי) ראיתי אותו מאושר, וזה עשה אותי גם מאושר..
חשבתי לעצמי היה שווה רק בשביל זה להגיע,
מה שהתברר אחרי זה שלא רק בשביל זה היה שווה לי להגיע למושב.
לפתע ראיתי את הדלת בבית הסמוך נפתחת, והרפתן שהיה נראה קצת מבוגר יצא אל עבודתו. התחלתי לדבר איתו במה שהוא מבין, דהינו כמה ליטר יוצא מחליבה אחת של כל הרפת ועוד שאר דיבורים הקשרים לעבודתו. התברר לי שמדובר באיש מאוד נחמד (כמו שאמר לי הרב ההוא בטלפון) והיה כיף לדסקס איתו בענייני הרפת תוך כדי שהוא מתעסק בעבודתו, לחבר את הפרות אל מכונת השאיבה (זה מדהים איך שהפרות מעצמם נצמדות למכשיר, הם מחכות לזה) אחי הקטן היה בעננים, נראה היה שאין מאושר ממנו.
תוך כדי שאני מדבר איתו, יצאה בחורה צעירה מביתו וצעקה לו שהיא הולכת לבקר את חברה שלה (חשבתי לעצמי שבטח זו הבת שלו) והוא אמר לה בכייף. היא אמרה שהיא לוקחת את הילדים איתה, והוא אמר לה מה פתאום תשארי את הילדים איתי ותהני עם חברה שלך. והוא אפילו לא נתן לה להגיד לו מתי היא רוצה לחזור אלא שתחזור מתי שבא לה.. אהבתי את הכיימיה שביניהם, לאחר שהיא הלכה הוא שאל אותי "מי אתה חושב שהיא?" עניתי "וואלה לא יודע!" הוא אמר לי זאת אשתי, הייתי בהלם שהלא הוא נראה מבוגר והיא ממש צעירה. והוא סיפר לי את הסיפור שלו שעד גיל 43 הוא בכלל לא חשב שבחיים שלו הוא יהיה נשוי, והיה שקוע רק בפרות וסוסים.
הייתי מסוקרן לדעת ומה גרם לו להתחתן בגיל כזה מבוגר, ועוד עם בחורה צעירה. והוא סיפר לי שאשתו בתור ילדה/בחורה צעירה היתה באה לבקר אותו ברפת מדברת איתו ומסיעת לו ונהנית בחברתו. הוא התאהב בה והיא בו, ובשלב מסוים שהיא הגיעה לגיל 18 הם החליטו להינשא, וכרגע לאחר 6 שנות נשואים יש לו 3 ילדים. (שמעו קטע, מצידו שיהיו לו 10 ילדים)
והם חיים ב"עושר" שכבר היה לו מירושה ענקית (אני במקומו הייתי יושב רגל על רגל אבל הוא אוהב את עבודתו), וב"אושר" מהזוגיות.
כפי מה שראיתי וכפי מה שהוא סיפר לי היה נראה שהם חיים בזוגיות מושלמת, והתפלאתי האיך אפשר לגשר על הבדלי גיל שכאלו??? לא התבישתי והבעתי את פלאיתי בקול (יתכן שזה היה קצת חוסר טאקט מצידי, אבל כבר אמרתי לכם מדובר באיש מאוד נחמד) והוא ענה לי, "תבין כשהחלטנו להינשא ידעתי שיש בינינו המון שוני ובעיקר בגלל ההפרש בגילאים. והשתדלתי תמיד לומר לה לפני הנשואים, שברור שאנחנו לא מתאימים אבל ביחד נוכל להיות מתאימים באם ננסה להתפשר כל אחד מבחינתו ולהתאים את עצמנו אחד לשני בשביל שביחד נהיה מתאימים. ולא רק אז אלא כל בוקר ביחד עם "הבוקר טוב" אני אומר לה את זה. ולכן ביחד אנחנו מתאימים."
תשמעו עמדתי נפעם כמה חוכמה יש בדבריו, נפרדנו לשלום.. אחרי שראיתי שאחי החל להשתעמם.
חשבתי לעצמי בדרך חזרה לבית.
שנראה לי שרוב הבעיות בזוגיות במגזר בו אני חי נובעות מכך שכשבני הזוג התחתנו כולם עמרו להם כמה שהם מתאימים...
כמו "סיר למכסה" וכמו "חוט למחט" וכבר לפני שהם נפגשו דאגו לכך שהם יתאימו באופן כללי.
אך לא זה לא זה אין כזה דבר זוג מתאים ומושלם, הקמת בית כוללת הבנה והתאמה בהמון מישורים, ולא יתכן שתהיה התאמה מושלמת. ולכן בעקבות זה שחשבו שהם מתאימים, והמציאות מראה להם שזה לא זה, לכן מגיעות כל הבעיות שלאחר הנישואים. אך אם בני הזוג ידעו שהם לא מתאימים אבל ביחד בתנאי שכל אחד יוותר מצידו יותאים את עצמו לשני בשביל שהם יהיו מתאימים, אזי באמת הם יהיו מתאימים אחד לשני באופן מושלם!!!
ואם אני יתמצת את זה למשפט אחד הוא "אין זוג מתאים, יש זוג שמתאים את עצמו".
הגענו לבית הוצאתי את אחי וביחד איתו את הבקבוקים המלאים בחלב טרי ואמיתי שהעניק לי הרפתן.
הדלקתי את הגז והרתחתי את החלב (חובה לעשות זאת בחלב שיוצא ישירות מהפרה)
הכנתי מהחלב לאחי שוקו, כשנכנסתי לסלון ראיתי אותו רדום על הספה, כנראה שהוא התעיף מהטיול שעשיתי לו ופשוט תפס תנוחה ונרדם. השארתי את השוקו על השולחן, והעלתי אותו לחדרו. הצמדתי לו נשיקה, הפרצוף שלו פשוט דורש...
הורדתי לו את הנעלים, כיסתי אותו ושמתי לידו את הדובי שלו,
פתאום הוא פתח חצי עין וחייך חיוך מתוק, אמרתי לו בליבי תודה על כך שנתת לי להרגיש אבא לכמה שעות,
ותודה על התובנה שקיבלתי בזכותך.
את הנשיקה שהצמדתי לו אחרי זה, לא היה אפשר למנוע.
הכנתי לעצמי נס קפה בכוס ענקית, מהחלב שהרתחתי. הוא היה סמיך וטעים... ובכלל לא היה צורך לסוכר.
והתישבתי לכתוב לכם, את מה שעברתי!
 |
|
|
