הזוהר הקדוש מאור עיננו ונשמת אפינו וכל דבריו אש נוראה מהשכינה הק'

בס"ד -  הלכות יסודי התורה - פרק רביעי

יב -  צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו

אלא לאיש אחד בלבד ...

והוא: שיהיה חכם ומבין מדעתו ,

ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים,
 ומודיעין אותו שמץ מן הדבר,  והוא מבין מדעתו

וידע סוף הדבר ועומקו.

ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד,

 ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן.

 ועליהם אמר שלמה בחכמתו דרך משל:

 כבשים ללבושך,
כך אמרו חכמים בפירוש משל זה:

 דברים שהן כבשונו של עולם,

 יהיו ללבושך.

 כלומר לך לבדך.

 ואל תדרוש אותם ברבים.

 ועליהם אמר:
יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ועליהם אמר:
 דבש וחלב תחת לשונך,

כך פירשו חכמים הראשונים דברים,
 שהן כדבש וחלב יהיו תחת לשונך:

 בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו,

 ויראה חכמתו של הקב''ה בכל היצורים וכל הברואים.

 מוסיף אהבה למקום.

 ותצמא נפשו,

 ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא.

ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו,

 כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים.

וכ''ש לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל.

וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר:

יג -  ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו:

פרד"ס ,

 כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס.

 ואע''פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו,

 לא כולם היה בהן כח,  לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין.

 ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס,

 אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר.

ולחם ובשר = הוא לידע האסור והמותר
וכיוצא בהם משאר המצות.

ואע''פ שדברים אלו, דבר קטן קראו אותן חכמים.

 שהרי אמרו חכמים:
 דבר גדול מעשה מרכבה,
 ודבר קטן הוויות דאביי ורבא.

 אעפ''כ ראויין הן להקדימן.

 שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה.

ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב''ה ליישוב העולם הזה,

 כדי לנחול חיי העולם הבא.

ואפשר שידעם הכל,

 קטן וגדול ,
איש ואשה ,

בעל לב רחב ובעל לב קצר:

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ...

שבת שלום ומבורכת לכלל עמו ישראל יתברך בכל אשר ה"ן ...