מדריך הישרדות ליהודי

תקציר

המשימה: לעבור בשלום עם תורתנו ואמונתנו את פרק הזמן שבין מתן תורה לביאת המשיח.

סוגי הקשיים העומדים לפנינו הם ארבעה:

א.      שכחת ושיבוש התורה.
ב.      אמונות אחרות מתחרות.
ג.       איבוד מושג האמונה.
ד.       איבוד הריכוז והשליחות.

 התכלית: הכרת הטוב והאמת המוחלטים מביאת המשיח והלאה. 

הקדמה

א.      את התורה קבלנו בהר סיני בעזרת והדרכת משה רבינו.
ב.      התורה היא התוכנית המדוייקת אשר על פיה נברא ופועל העולם.
ג.       את ההכשרה לקבלת התורה קבלנו משלשת אבותינו.
ד.       אברהם אבינו הכשיר אותנו לאמונה הישענות וסמיכה על הנעלם מעינינו, התפשטות מעבר לגבולותינו.
ה.      יצחק אבינו הכשיר אותנו לחקירה והתבוננות והעמדת כל דבר על דיוקו, הצטמצמות בתוך יכולותינו.
ו.        יעקב אבינו הכשיר אותנו להתקדמות תוך חיבור בין ההתפשטות האמונתית של אברהם להצטמצמות          הקפדנית של יצחק, מתוך רצון לבנות יחד התפשטות מבוקרת.

הסכנות

א.      האיום על קבלת התורה ממשה הוא בראש וראשונה השיכחה. התורה גדולה ומורכבת מאד, ושמירתה      מחייבת מאמצים רבים ובראשם לימוד ולימוד ולימוד. 

ב.      ההכשרה לאמונה והתרחבות עלולה להיסחף לאמונות אחרות. ישמעאל בן אברהם הוא השורש לסכנה זו, דווקא משום תפקידו לעתיד להיות מפיץ התורה בקרב העמים.

ג.       החקירה הקפדנית וההצמדות אליה עלולה לסחוף לעצירת היכולת לראות מעבר לחושים או למסקנות המיידיות הנובעות מהם. עשיו בן יצחק הוא השורש לסכנה זו, דווקא משום היותו תאום זהה ליעקב אשר עניינו מצטרף ממש להשגת התכלית.

ד.       התנועה המבוקרת קדימה, תוך שמירת האיזון בין התפשטות והצטמצמות, עלולה להיתקל בהטעיות לגבי הצורך בהתקדמות עצמה. ערב רב (מיסודו של משה) הם השורש לתקלה זו, והיות ואין להם מקור באבות הקדושים גם אין להם צירוף לתכלית האחרונה.


הסכנה הראשונה היא נושא בתחומי בית המדרש ואיננה צריכה להיות נדונה כאן. 

הסכנה השניה (עבודה זרה) פעלה בעיקר בתקופת בית ראשון, כאשר הכלים להתנגד לה היו בעיקר כח הנבואה בישראל. גם הסכנה וגם הנבואה פסקו לפעול בכל כוחם בסמוך לבניית בית שני, כאלף שנה אחרי מעמד הר סיני.

הסכנה השלישית (המדע החילוני, הנקרא בחז"ל שפיכות דמים) התחילה בתקופת בית שני (בעיקר גלות יוון), וממשיכה עד היום בתחפושות שונות. הכלים להתנגד לה יפורטו בהמשך.

הסכנה הרביעית (הליצנות, הנקראת בחז"ל גילוי עריות) התחילה במדבר סיני ומאז הולכת ומתחזקת עד הסוף המתוק.

אז איך הם לא טבעו או לחילופין נתפסו ע"י המצרים?

הם היו שודדי דרכים

_________________

נדב,
איך שאני מבין יש כאן ניסיון לייצר מיפוי לאנשים על פי גדרים של קליפות שזה מבחינתי בסדר ,  הבעיה מתחילה כשמנסים לאנוס את המציאות שאם פלוני מתאים לקרטריון X הרי ברור שבאמת סב סביו הוא מהערב רב וכד' במובן מסוים יש הד לדבר כבר בחז"ל (למשל ר"ע שמניח שילד מסוים הוא ממזר או בן הנדה כי הוא עז פנים) אבל נראה לי שכאן הולכים עם זה הרבה מאוד צעדים קדימה (או אחורה) מה גם שלענ"ד בדר"כ האפיון של הקליפות לא מספיק ברור לאלו שמדברים עליהם...

השאלה על שור הבר והלוויתן מתאימה יותר לאשכול 'אגדה כפשוטו או כמדרשו. מעניין מה הרקע של סיפור זה ומדוע פיתחו חז"ל מסורת תמוהה זו.

ירוחם ולמה את הליוויתן כן? אלא ראה הקב״ ה כמה צדיקים שאינם סומכים על שחיטתו והחליט למנוע מהם דברים טובים

_________________

נדב,

ה'ערברביות' עוברת מנשמה לנשמה ולא חס וחלילה בזיווג רגיל של זכר ונקבה, וממילא שאלתך אינה שאלה.
 

שותף
אז לפי הרמב"ן כמובן שאין שאלה איך לעתיד לבוא לויתן ישחט לשור הבר.