המשך המדריך להישרדות היהודי

תיאור סכנת המדע החילוני (שפיכות דמים) 

בבסיס המדע החילוני עומדת ההשקפה של מה שאני לא רואה לא קיים. כמובן, רואה אין פירושו דווקא בחושים הגשמיים והמדידים, אלא גם מסקנות טבעיות ראשוניות היוצאות משכל אנושי מקובל ע"פ החושים.  

נקודת המוצא של המדע החילוני היא שאין מקורות ידע והשפעה חיצוניים חוץ משכל האדם וחקירותיו. גם רגשות כמו צדק מצפון כבוד נקמה וכו' הם כולם תוצאות (אפילו זמניות) של תחושות האדם מתוך עצמו או אפילו תנועות של חומרים כימיים בתוך איבריו.  

כיוון התנועה של המדע הוא מאפס ידע כלפי חוץ, ולכן העבר נתפס אצלו כדבר מוצק ומחייב אשר משם נבנה ההווה, ואילו דיבור על העתיד הוא חסר משמעות כי הכל עוד פתוח ביחס אליו.

היות ואין ערכים מחוץ למדידה המוחשית האנושית הרי סכנה זאת יכולה להגיע לידי שפיכות דמים. אם כל המבט על הבריאה הוא רק עד כמה שאני מודד ומעריך אותה, הרי גם עצם קיומו של השני הוא רק עד כמה שהוא משתבץ בהערכתי, ואם הוא איננו מתאים הוא לא יהיה שם. 

כאמור לעיל, המדע החילוני הוא סטיה הנובעת מדרכו של יצחק בעל שיטת "יקוב הדין את ההר", כי היא לוקחת את שיטתו ללא התחברות לאמונת אברהם, ותוצאותיה הם עשיו (ישוע) ונספחיו.

ההישרדות מול סכנת המדע החילוני

הכרת הסכנה מגלה גם את נקודות התורפה שלה. כל המדידות וההשערות הבנויות אליהן מבוססות על ידע מצוצמם שהולך ומתרחב, אבל הרבה עוד סתום לפניו. זכירת עובדה זו מאפשרת לשרוד את המתקפה.

כאשר נתקלו רבותינו במתקפה זו הם נקטו בשתי פעולות: 

א.      בירור מה אומרת התורה בעניין שהתגלה.

ב.      יישוב התוצאות המתגלות עם דברי התורה. 

היות והתורה היא תוכנית העולם חייבת להיות התייחסות שלה לכל תופעה טבעית שקורית בו. ולכן כאשר נתקלו חז"ל בכיבוש ירושלים הבינו שהכובש חייב להיות מלך, וכאשר נשאלו על לידת נחש ענו מיד שבע שנים. לא היו פה שיקולי כדאיות והסברה אלא תשובה מיידית מה כתוב בתורה. 

לכן כלל ראשון בהישרדות:

שום נתון חדש איננו מפחיד. המדע עצמו איננו בטוח בנתוניו, וכל שכן במסקנות העולות מהם. נייתי ספר ונחזי (ניקח ספר ונראה). לתורה יש תשובה לכל שאלה, כלומר בתורה יש שורש לכל מציאות, גם זו שהתגלתה עכשיו. נמצא אותו ונמשיך משם. 

ההתאמה שבין תוכנית התורה ליישום העולם תלויה בסוגיא שנקראת השתנו הטבעים. השוואה של מקרים פשוטים בגמרא הסותרים לכאורה את המציאות שכנגד עינינו, כמו התינוקות שלא יוצאים מהרחם בהתאם למינם, מלמדת ששייכת הסתרת הקשר של התורה והעולם. סיבת ההסתרה הוסברה בחז"ל והיא חוסר הקשר שבין מעשי הנבראים לתפקידם העליון, ובעברית פשוטה ההפקרות הנוהגת בין הבריות שאינן הולכות על פי דרכי התורה. 

לכן כלל שני בהישרדות:

גם אם הנתון נראה כמוכח ובדוק, יתכן שחוסר ההתאמה לדברי תורה  הוא משום שנשתנו הטבעים. אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו: גם לא לקיים את דברי התורה וגם לצפות שדבריה יתגלו מיד בתופעות הבריאה. 

התפיסה המדעית היא חביבת הקהל, יש בה הרגשה של כיבוש והתקדמות, עם רווחים בצידה (רפואה טכנולוגיה ובעיקר השתחררות מכבלים). היא גם השתלטה על העולם בהגדרות החשיבות והמעמד של העוסקים בה והמשאבים העצומים העומדים לרשותם. הדקלום הבלתי פוסק של מסקנותיה מחלל לכל חברה ומי שמנסה לדבר כנגדה מוקע מיד בגידופים ועלבונות. לכן יש לשים לב האם מי שעומד מאחריה הם מחפשי אמת או שמא מחפשי כבוד ועושר או סתם פחדנים נגררים אחרי הדעה הרווחת. 

לכן כלל שלישי בהישרדות:

כמויות איכויות ומעמדות לא משנים את משמעות הנתונים. לעולם אין בהם אלא מה שיש בהם: השערות המבוססות על נתונים חלקיים. אם הנתונים כבר נסתדר, אין מה להיבהל ממה שעומד אחוריהם.

 לסיכום שלושה כללי הישרדות:

א.      הנתונים והמסקנות הם רק ספיקות.

ב.      חוסר ההתאמה איננה חסרון בתורה אלא חסרון בשמירתה.

ג.       הריבוי והראוותנות אינם ראיה לכלום.

שותפי,
ראשית, גם לגבי לבוד יש מקום להחלפה. למה לא? השאלה היא מה נחשב כסגור דיו. אמנם יש מקום לומר שג"ט נראה לנו מספיק כדי להיחשב כסגור, והגדיים הם רק אינדיקציה לכך, וזה אולי לא השתנה. אבל בק"ש זה ודאי לא נכון.
לדעתי ברור ששם מדובר בסיבות ולא בסימנים. כשעני נכנס לאכול פתו במלח, או כשכהנים נכנסים לאכול בתרומתם, אז מתחילים לקרוא ק"ש של ערבית. למה? כי אז אנשים נמצאים בבית. כי אז מתחיל הערב במובן התרבותי-חברתי שלו. חסרים לך הסברים לקשור את זה לזה? אני יכול לנפק לך כמה קילוגרמים שתרצה.

שותפי, לא הבנתי את טענותיך. נראה לי פשוט שהסימנים הללו הם סיבות ולא סימנים. מאי נפ"מ לכמה דקות לפה או לשם? בכל אופן, ראיה ודאי אין כאן, שהרי אתה הנחת כדבר פשוט שזה ודאי לא משתנה, ולא הבנתי מהיכן הבטחון הזה. לגבי הפוסקים בימינו, לצערי הם לא משנים מאומה, בין אם אפשר ובין אם לאו. היסטריה אינה ראיה לכלום.