| נשלח ב-16/11/2010 15:14 |
 |
| |
השנה העשירית החודש התשיעי היום התשיעי השעה התשיעית
מה פשר המנהג הזה שזה תשע דקות של סגולה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2018 20:21 |
|
| |
| תלמידתלמיד כתב: |  | | אלא שמאז, כל שנה היא השנה התשיעית, שזה כבר מזוייף מתוכו. |
|
כמו שכל שעה היא השעה החמישית..
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2018 08:34 |
|
| |
וצ"ע כיצד מותר להעתיר בשבת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2018 23:19 |
|
| |
היה מושג כזה על ט בחודש, ועדיף בט בכסליו שזה החודש התשיעי מניסן, שזה עת רצון. עד כאן יחסית בסדר, מצאנו במקורות מושג של עת רצון, זמן ששערי שמיים פתוחים וכדו, גם בגמרא עם בלעם והתרנגולת . אף שריאליסטים רמב"מיסטים לא יסכימו ..., אלא שפעם ראשונה שיצא הדבר כסגולה המונית, הוסיפו שנה תשיעית, אלא שמאז, כל שנה היא השנה התשיעית, שזה כבר מזוייף מתוכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 09:26 |
|
| |
אני יודע, אבל שם באמת אומרים (כראוי) ארבע ולא ארבעה. בי"ג המחבר המשיך את מבנה הבתים האחרונים - אחד עשר, שנים עשר, שלושה עשר, ולא שם לב שצריך לשנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 09:08 |
|
| |
עציוני
ארבע אמהות
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 09:03 |
|
| |
כבר טענתי במקום אחר שבימי חז"ל הקדושים היו לשיר בתים נוספים, אולי אף עד כדי "ששים ריבוא מי יודע, ששים ריבוא אני יודע, ששים ריבוא יוצאי מצרים, חמישים ריבוא ותשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשע...". זו גם הסיבה שישבו בסדר עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. ואיני בטוח שהכוונה למנין הראשון דווקא.
אצל הספרדים, כמו שמזכיר בעל, לא היה מוכר הנוסח הזה של השיר. אצלם נהגו לשיר "מאה תפוחים היו על העץ, אחד נפל והתפוצץ. תשעים ותשע תפוחים היו על העץ, אחד נפל והתפוצץ, וכו' ". בגדול השיר הזה מייצג את ירידת הדורות, אבל לכל מספר בו יש גם ערך לפי הקבלה. שבעים ושמונה למשל, הוא מחצית הערך הגימטרי של מימוני, לרמז שבסדר שני הוא יתחיל להאמין בקבלה (ולמחרת בבוקר יניח תפילין וכל ההשגות הרוחניות שלו יעלמו).
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 08:42 |
|
| |
עציוני
ב 1408 כבר היה דפוס?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 08:35 |
|
| |
הערות קצרות בנוגע לשיר אחד מי יודע: "פרופ' שמעון שרביט מבר אילן חקר את תולדות השיר הזה ומצא איזכור שלו כבר בסידור שנדפס בגרמניה בשנת 1408 (וייתכן שהתאריך עוד מוקדם יותר). אבל את המקור הקדום ביותר לשיר הוא מצא דווקא בגניזה הקהירית: "לדידי אין ספק, שהנוסח המזרחי הוא טיפוס עצמאי וקדום. יתירה מזאת: נראה לי, שאין מולדתו של השיר באירופה, והוא לא נתחבר מלכתחילה כשיר להגדה; ואפשר, שהמסופר בפירוש "המרבה לספר" הוא הד לתהליך הכנסתו למסגרת ההגדה באשכנז במאה הי"ד או הט"ו." כקוריוז, אפשר לציין שהתוספת של הספירה עד שלוש עשרה היא כנראה תוספת מאוחרת, כי היא לא מופיעה בנוסחים המוקדמים של השיר. ההשערה של פרופ' שרביט היא ש"השאלה הי"ג נוספה, כנראה, באשכנז כתוספת מערבית, כדי להבדיל את השיר ממקבילותיו הנוצריות שהכילו 12 בתים בלבד (כידוע, המספר 13 מציין באירופה הנוצרית חוסר מזל)". (עד כאן ציטוט מ http://www.safa-ivrit.org/poems/ehadmi.php ) חריגותו של הבית הי"ג בולטת בכך שיש בו שגיאה לשונית בוטה - מידות הן כידוע בלשון נקבה, ולכן היה צריך להיות שלוש עשרה מידיא ולא שלושה עשר. מי שהוסיף את הבית רצה לשמור על המבנה של הבתים הקודמים שכולם בלשון זכר. בנוגע לחזרה המייגעת - שמעתי פעם מפרופ' רוזנברג שהסוד ב "נ נח נחמן וגו' " הוא בדיוק בחזרה - כדי להתקדם צעד נוסף צריך לעשות שוב את כל הדרך מהתחלה, וכך מגיעים בכל שלב קצת יותר רחוק, ודון מינא ואוקי באתרן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 08:20 |
|
| |
שותף
מעניין שהמקובלים הספרדים לא ידעו על הפיוט הזה והוא חדר לאגדות ספרדיות רק בזמן מאוחר יותר - והא ראיה שגם בסידור בעל התניא איננו - כנראה מטעמי פולקלור.
ולגוף דבריך נראה שיש גם חפצא של קדושה במספרים נוספים, הרי הרמב"ם כידוע אהב את המספר ארבע עשרה, ובוודאי שמספר חמש עשרה יש ערך שהרי שנינו במשנה 'חמש עשרה נשים פטורות צרותיהן' וכבר הגמרא והראשונים מצאו שיש יותר, אלא ע"כ שיש משהו עמוק במספר חמש עשרה בדווקא.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/11/2010 08:23:28
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 00:54 |
|
| |
שותף סוד
בדבריך הדגמת, לדעתי כמובן, נטיה רווחת בקבלה, לפחות מן הזוהר ואילך. כלומר, לקחת תופעות שונות ולהעניק להן פירוש קבלי. מנהגים הופכים לתיקונים עליונים. פיוטים הופכים להלכה למשה מסיני. והכל מכיל "סודות". גם אם המחברים היו בורים ולא תלמידי חכמים ובוודאי לא מקובלים.
איני אומר שאי אפשר לתת לכך הסבר למרות הכל. למשל, שהיתה להם זכות לסייעתא דשמיא, כך שהדברים שכתבו באיזה אופן משקפים עולמות עליונים ונסתרים, בלי שידעו זאת בעצמם. ואפשר גם להצדיק זאת בטענה שאם זה הפך להיות מנהג נפוץ בישראל, האם זה לא סימן שזה תיקון עליון ומגיע למקומות נשגבים באמת?
זו טענה אפשרית. והיא מראה כיצד פרשנות יוצרת יכולה להשיג הרבה.
נראה לי שאם תבדוק את מקור הפזמון החביב הזה, כפי שהציעו כאן, תגלה שהוא אינו פרי חיבורו של מקובל עליון. והוא אינו משקף בהכרח סודות קבליים יותר מאשר המבנה של המכונית מדגם חיפושית, כפי שהראה בשעתו המקובל העליון אומברטו אקו.
ועוד פרט קטן. האמונה שלמספרים יש חשיבות עצומה אינה קבלית. היא מגיעה הרבה לפני הקבלה, ומצוייה אצל הגויים, כפי שכבר צויין כאן. (לדוגמא, המונח "ריבוע קסם"ף חידה שמשעשעת ילדים, לקוח מכך שהאמינו לפני מאות שנים שאכן יש בו קסם בגלל הצירופים שלו).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 00:21 |
|
| |
אברהם
למקורו של "הפיוט הקדוש" אשר חז"ל קבעו לומר "ביחד עם שיר השירים בשיא קדושת ליל הסדר"
הנה כמה מילים מתוך הערך "אחד מי יודע" בויקיפדיה במחילה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 23:31 |
|
| |
שותף, מהו מקור הפיוט הקדוש?
ומהו הענין לקרוא אותו ב2:00 בלילה- דוקא בצורה המרגיזה הזו [,21,321,4321,54321 וכו' וכו' וכו' וכו']?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 23:27 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | האם יש ספרה שאין לה "משמעות עמוקה"?
זה מזכיר לי את הפרדוקס ש"אין מספר שאינו מעניין" במתמטיקה.
הבה נראה בעצמנו:
1 - כנגד יחידו של עולם. כנגד אברהם אבינו. כנגד האני.
2. הזוג הראשון. כנגד השלמות. כנגד האין והספירה הראשונה שיוצאת ממנו. המספר הראשון שהינו ראשוני ובכל זאת זוגי.
|
|
מצחיק נורא.
חז"ל קבעו אחרת (בפיוט הקדוש אחד מי יודע, שנאמר עם שיר השירים בשיא קדושת ליל הסדר):
א. הקב"ה (אחדות).
ב. לוחות הברית (עשה ולא תעשה).
ג. האבות הקדושים (הנהגת הבריאה במשקולת).
ד. האמהות הקדושות (התפשטות המלכות).
ה. חמישה חומשי תורה (שמחים בצאתם).
ו. סדרי משנה (ששים בבואם).
ז. ימי השבוע (מרחב וזמן).
ח. ברית מילה (תשובה).
ט. עיבור (מעבר לייחוד).
י. דברות (ייחוד).
יא. האחים בפירוד (שורש הרע).
יב. האחים בחיבור (הוספת הרע על הטוב).
יג. מידות התורה (אחד יחיד ומיוחד).
אין "חפצא" של מספרים מעבר לי"ג. כל השאר הרכבות.
זה לא נשמע קצת יותר מעניין ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 21:18 |
|
| |
מיימוני-
 
אתה 10... (1+2+3+4)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 20:17 |
|
| |
הערת אגב קדושת השמונה או יותר נכון מעלת השמונה מופיעה בשות הרשבא
_________________
|
|
|
|
|
