התלמוד הבבלי כארון ספרים מבולגן

(א)...קראתי שוב ושוב את דבריו של הסכל וייס, ולא הבינות מה יצאת מגדריך לרקוד סביבם הורה.

(ב) וייס כותב כי התלמוד נראה כמו הדבקה של תלמוד עם רש"י תוס' ומהרש"א גם יחד, וזו טעות. תלמוד רש"י ומהרש"א נכתבו ונסדרו בדורות אחרים, בשביל לחבר אותם יש צורך בעריכה. משפטי קישור שיסבירו מי מדבר על מה.
התלמוד כולל חומר של מאות שנים, אבל הוא באמת נערך במדה מסויימת, הוא יותר דומה לתוספות עצמם, שהם פרי לימוד של יותר ממאה שנה ושל מאות חכמים, בסופו של דבר התגבשו "ואם תאמר" עם כמות תירוצים מסויימת, מישהו העלה על הכתב את כל השקלא וטריא, אז נכון שיש סתירות בין התוספותים מסיבה זו, ושאין אחידות כמו שיש בחיבור של מחבר יחיד. אבל מישהו לקח על עצמו את המלאכה, וגם בתלמוד כך, מישהו בסיום כל הפלפולים של כל הדורות, ישב וכתב, הביא את המימרות הקדומות, בשם אומרם הקדום, ציין מי הקשה עליהם, ומה תירצו, מי נחלק וכו'.
בכך הוכחתי סופית שלא הבנתי דבריך.

ברצוני לדון בטיבו של החיבור המלווה אותנו מזה כמילניום ומחצית המילניום. 

מצאתי כתוב:

התלמוד הזה מיוסד על המשנה, ומקצתו הוא פירוש על המשנה והוא מפרש לפעמים בדרך פשוט כדרך כל מפרש ומבאר. אמנם לפעמים הוא שואל ומשיב וחוזר ושואל ומשיב וקושר חבל בחבל ומשיחה במשיחה עד שהוא דולה את פירושו ממקור המשנה.

ומקצתו הוא תוספת על המשנה והוא שואל ומשיב בהם. וכן יש בו תוספות לאלו התוספות ועוד תוספות גם לאלה.

וכל אלו מסובכים זו בזו עד שיבולבל הקורא לפעמים ולא ימצא מה העיקר ומה שהוא נוסף בו ומה שהיא הוספה להוספה.

ויש בו גם חידושים מדורות אחרונים שאין תלויים במשנה והוא הולך בהם גם כן כדרך הזה שהזכרתי.

וכל זה נסדר זה אחר זה כשלשלת הזו שהטבעות קבועות בה זו בזו. ועל כן קשה להבינו אם אין אדם רגיל בו מנעוריו. ולא יצלח שום תרגום ופירוש שיהא אדם יכול לקרותו מעצמו בלי מורה.

והנה שימו לב היטב להמשך הדברים:

ואתה הרגיל בתלמוד ולא תרגיש בבלבול סידורו ועניינו – הדמה ברעיונך גמרא אחת אשר מצד אחד נדפס פירוש רש"י ומצד אחר התוספות ומתחתם חידושי מהרש"א ובא אדם אחד וכתבם בסדר אחד מעורבבין זו בזו הגמרא עם פירושה ותוספותיה וחידושיה – האם תוכל למצא לך דרך ולא תבולבל בו?

ואמנם באמת הגמרא הזו שהרגלת בה כבר היא מעורבבת מפירושים ותוספות ותוספות על תוספות וחידושים ותוספות עליהם.

עד כאן מצאתי כתוב.

לצערי איני זוכר עתה מהיכן העתקתי את הדברים. ומי שישיב לי את אבדתי ברוך יהיה.

לא מחייב עורך אחד, אפשר שלכל מסכת היה עורך אחר, וכן אומרין החוקרין ז"ל שמסכת נדרים כריתות וחברותיהן נערכו על ידי אחר.
אבל הלא עד שלא נכתב התלמוד לא היה אלא שמועות, ומישהו בסוף ימי אמוראים ישב וכתב הדברים. הוא המכונה אצלי העורך. פה ושם הוסיפו איזה מילין בימי סבוראי, אבל אין זה עיקר ההבדלים בין הדורות שכיון ח' אליעזר על כמה תוספות זוטי מימי סבוראין.