כאן קבור הנס

סיפורים כאלה שמענו רק על צדיקים מהעבר הרחוק, ועל תנאים וגדולי עולם. אך ממש כאן, מתחת לאף הוא פורסם באתר (כיכר השבת) והשאיר אחריו פיות פעורים ונקודות למחשבה בהתייחסות לקבורה בקומות, הנהוגה באחרונה במקומות רבים בישראל.
הסיפור: בלילה שבין חמישי לשישי, בסוף השבוע שעבר הגיעו מניין אנשי 'חברה קדישא חסידים' אל הר המנוחות. הם פנו אל קברו של הגאון הרב זלמן דרוק זצ"ל, רב בית-הכנסת הגדול ושכונת רחביה בירושלים, והחלו בפתיחת וחפירת הקבר. המראה שנגלה לעיניהם, הדהים אפילו את אנשי ה'חברה קדישא' שמטבע הדברים ומתוקף עיסוקם, ראו דבר או שניים בחייהם ועורר בהם חלחלה ופחד: גופתו של הרב בתכריכיו היתה שלימה, וזאת לאחר 11 חודשי קבורה ובתנאים אלו, בהם היה קבור מדובר במצב שאינו הגיוני. הרב הוצא מקברו, והועבר לחלקת 'כולל קובנא' בהר הזיתים, שם נטמן סמוך לאביו, כשרק אנשי החברה קדישא, חתנו ואחיינו נמצאים במקום.
המקרה הנדיר של הוצאת אדם מקברו בוצע בשל פסק ההלכה של הרב אלישיב שליט"א. הרב דרוק זצ"ל, הלך לבית עולמו ביום שישי, ערב חג החנוכה בשנה שעברה. בצל החיפזון בשל השבת הקרבה ונרות החנוכה שיש להכין, קברו אנשי 'קהילת ירושלים' את הרב בקבורת קומות, כלומר, לא בתוך הקרקע, אלא בתוך 'אמבטיות בטון' שהוכנסו לשימוש בשנים האחרונות בבתי עלמין רבים בארץ,  בשל מצוקת המקום לקבורה. גורמים המעורבים בנושא טענו כי אנשי החברה קדישא עשו זאת בכדי להראות קבל עם ועולם, שאפילו רב בישראל נקבר ב'קבורת קומות'.
בשנים האחרונות (לפי ידיעתי) קרו רק שני מקרים כאלה: הראשון - לוחמי הלח"י אליהו בית צורי ואליהו חכים שהתנקשו בלורד הבריטי מוין ועלו לגרדום במצרים ונקברו שם ב 1945, הועברו לקבורה בישראל ב 1975, 30 שנה אחרי (ולא 11 חודשים) הגופות נותרו שלמות לחלוטין.
השני, הילדה טל שרשן שמתה ממחלה בגיל 6 ונקברה בגוש קטיף, הוצאה מקברה לאחר מספר שנים (נדמה לי 6 שנים) במהלך הגירוש מגוש קטיף, וגופתה נותרה שלמה לחלוטין.
שאלת המיליון היא, כיצד גוף של אדם נמצאת בתוך קבל במשך 11 חודשים ולא נאכלת ונרקבת ע"י תולעים, דבר שהטבע טבע בעולם? יש האומרים שמי שאינו מקנא בחייו עצמותיו אינן נרקבות, ומי שאינו מדבר לשון הרע ושומר על טהרת הגוף.