על משקל התיאוריה של חנה ארנדט במושג הבאנאליות של הרוע, ניתן לעיין האם לא קיים גם מושג שהוא היפוכו של מושג זה. למשל, הדיבורים האינסופיים והבאנאליים על הורים טובים המאכילים את ילדיהם ומספקים את צרכיהם או בעל הדואג לאשתו ואשה הדואגת לבעלה או ילדים הדואגים להורים.
רבים ממעשים אלה הם באנאליים במהותם, שכן זהו סדרו של עולם ללא שום כוונה מיוחדת, ואם כך אין כאן שום ערך מוסף.
כך שפעמים דרשות ארוכות על מעלת מערכות יחסים בין הורים וילדים או בין בני זוג משאירות טעם מר בפה של באנאליות על גבול הטמטום.
נמאס לשמוע דברים המובנים מעצמם עם משלים ארוכים וסיפורים דמיוניים האמורים להוות דוגמאות להתנהגות נאותה.
