תרגום אונקלוס : פרשת וישב

איני יודע אם תרגומו של אונקלוס כבר נידון כאן בפורום , אבל חושבני שמן הראוי לפתוח אשכול שבועי על תרגום אונקלוס בדיוק כפי שיש על פרשת השבוע.

מדין במקום שאין איש, אני פותח אשכול זה ומייחדו לפרשתנו שעברה עלינו לטובה . והיה אם לא יתפתח העניין ולא יהיה מקום לפתוח אשכולות שבועיים נוספים , טוב יעשו המנהלים אם יחליפו אז את שם האשכול ל"תרגום אונקלוס: חומש בראשית" ואם הגרוע מכל יקרה וגם האשכול ההוא לא יתפוס נפח שיהא בו כדי חלוקה , ישתנה שם האשכול ל"תרגום אונקלוס" סתם.

[בהזדמנות זו אני מוסר מודעה שאיני מתחייב להיות עקבי ולהמשיך בעבודת הקודש מדי שבוע בשבוע וטוב יעשו זריזים המקדימים למצוות אם יחטפו מצווה זו ממני מידי שבוע וכך יהיה להם אשכול לזיכרון עולם על שמם ועל שמו של אונקלוס הגר. מצד שני אולי למען הסדר הטוב ראוי למכור את הזכות מידי שבוע לכל המרבה במחיר ובחדא מחתא גם לייצר מקור הכנסה לקופת פורומנו המדולדלת. תמיהני שלא הנהיגו כן לגבי אשכולות פרשת השבוע. ואולי לא נהגו כן מפני שנהגו לכבד את פרנס הקהל , אבל כעת הפרנס נעלם ואיננו ואנא אנו באים. ]

למרות שמדובר בסתם פרשה אפורה , פטור בלא פתיחה כללית אי אפשר , הרי צריך להסביר למי שאינו יודע , מה יש בו בתרגום אונקלוס שמצדיק אשכול שבועי. אני מניח שמרבית תלמידי החכמים המופלגים שבפורום אינם זקוקים להקדמה זו ומהם אני מבקש לדלג להודעה הבאה שתעסוק בגופה של פרשה . אין הדברים מכוונים אלא ליהודים בעלבתיים כמוני שלמרות שהם חייבים בשנים מקרא ואחד תרגום , עוברים לפעמים שנים ואינם מעבירים הסדרה בתדירות מספיק גבוהה בכדי לעמוד מעצמם על טיבו וסודותיו של תרגום אונקלוס.

המאפיין הבולט לעין אצל כל מי שקורא בתרגום אונקלוס הוא המילוליות שלו. כמעט בכל פסוק , אפשר לספור ולמצוא שיש התאמה של אחד לאחד בין המלים שבפסוק לבין המלים שבתרגום .

אם כך – אתם מן הסתם חושבים לעצמכם – מה יש לדון בתרגום אונקלוס , לכאורה תרגום מילולי אינו יכול להיות בעל עניין , הרי אין הוא מוסיף כלום על הטקסט.

שתי תשובות בדבר: התשובה האחת היא , שאכן כמעט תמיד יש התאמה של אחד לאחד בין מלות המקרא למלות התרגום , אבל לא תמיד. לכן, דווקא על רקע הדייקנות של אונקלוס, המקומות שבהם אונקלוס נוטה מההתאמה המוחלטת הזאת , מעידות על כך שיש כוונה כלשהי מאחורי הנטייה ומעניין לנסות לפענח את כוונתו ולהבין מה הניעו לכך , לפעמים הנטיות בולטות מאד ואינן אומרות אלא דרשני. זה יהיה העניין שלו נקדיש ת האשכול השבועי.

התשובה השנייה היא  , שיש עוד קריטריון לבדיקת מידת דיוקו של תרגום : העקיבות. תפקידו של מתרגם הוא לבחור לכל מילה בשפת המקור , אקוויוולנט - מילה שקולה , בשפת התרגום .  

כהגדרה ראשונית לעקיבות בתרגום היינו אולי אומרים שתרגום הוא עקיב אם הוא מתאים לכל מילה אקוויוולנט קבוע , דהיינו שלכל מילה בשפת המקור הוא תמיד , בכל הקשר , מתאים את אותה מילה בשפת התרגום.

דא עקא שלמלים יש לעתים צללים שונים של משמעות ולפעמים אף משמעויות שונות לגמרי. מאידך יש לפעמים מלים שונות בעלות משמעות זהה . הווה אומר, ההתאמה ממילים למשמעויות איננה חד ערכית . והיחסים האלה בין קבוצות של מלים לקבוצות של משמעויות משתנות משפה לשפה. בהינתן כל זה, אין זה סביר לדרוש מתרגום עקיבות קיצונית שכזו, אפילו כאשר מדובר בשפות קרובות זו לזו .

מה שיותר סביר לשאול הוא האם יש שיטה כלשהי שהנחה את המתרגם בבחירת האקוויולנטים ? האם ניתן למצוא את הכללים שעל פיהם פעל כאשר בחר את מילות התרגום?

מסתבר שאונקלוס הוא מאד שיטתי בעניין זה ויש דברים מעניינים שניתן לשים לב אליהם כאשר עוקבים אחר שיטתו . דוגמה בולטת תופיע בפרשת השבוע הבא , אבל אני מעדיף להשאיר אתכם במתח. 

העניין הזה שנוגע לתשובה השניה הוא עניין יותר טכני במהותו . ספק אם מהעברת הסדרה מדי שבוע ניתן באמת לעמוד על שיטתו התרגומית של אונקלוס. בעניין זה אני מפנה את הקהל לספר שקניתי לאחרונה , בשם "העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס" של רפאל בנימין פוזן . זהו ספר שאני קורא בעניין , למרות שלדעתי ההתעקשות על גישה "מדעית" עם סטטיסטיקה ומדגמים מייצגים , רק פוגמת . מן הסתם יש עוד ספרים מעניינים על אונקלוס ומי שמכיר מוזמן להוסיף.

אבל בכל הנוגע לתשובה הראשונה , העניין במקרים בהם אונקלוס נוטה מגישתו המילולית , הרי זה עניין שגם בעלי בתים כמונו יכולים לענות בהם . אלו מזדקרות לעין במהלך הקריאה ואומרות דרשני. אני רוצה לייחד אשכול שבועי שתדון בנטיות אלה בפרשת השבוע . ראשית מן העניין לרשום אותם ולהעלותם על הכתב ושנית , להציע רעיונות שינסו להסביר מה היתה כוונתו של אונקלוס.

אבל חכו רגע , עוד לא סיימתי . לא צריך לקרוא את אונקלוס יותר מדי בכדי לשים לב לעניין שלו עם הרחקת ההגשמה , שעל כך שיבחו הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' פכ"ז . לדוגמה, כאשר יש פסוק שבו מוזכר ה' ביחד עם אדם , הוא מחליף את ה' ב"מאמר ה'" , למשל : אם יהא אלקים עמדי מתורגם אם יהווי מימריה דה' בסעדי.  כיוצא בזה יש הרבה דוגמאות.

משנתו התיאולוגית של אונקלוס היא עניין גדול בפני עצמו לענות בו , אבל מכיוון שמדובר בנושא כללי שחוזר שוב ושוב , אין זה עניין לפרשה זו או אחרת , לכן מקומו באשכול שייוחד לדון בעניין כללי זה , שהוא מן הסתם מעניין ביותר. אני מתכוון לייחד אשכול שבועי בעיקר לסטיות התרגומיות ששייכות ספציפית לפרשת השבוע .

לאחר הקדמה ארוכה ומייגעת זו , אקדיש את ההודעה הבאה לעניין שלשמו נתכנסו . ארשום את הסטיות התרגומיות ששמתי לב אליהם והבמה פתוחה לקהל הקדוש.

ידעיה

תעיין בכל פעם שאונקלוס מוסיף הסבר הוא חורג לגמרי מכל סגנון (כגון בברכות יעקב או ברכת משה, שבמקרא הם ממש שיריים, ואונקלוס הפך אותם למסות עמוסות).

רוב מוחלט של משילה היא ב-ב.. ומליכה היא ב-על... למעט חריגים כמו (משל רשע על עם דל, משלי כח טו. ועל גויותינו משלים, נחמיה ט לז)
הטעם הוא כי מלך הוא שם תואר של הנישא מעל העם, ומושל הוא שם פעולה של סדרי שלטון המבוצעת בעם. (יש חריג כמו ומלכותו בכל משלה).

לפי ההסבר שמליכה היא תוצאת המלכה מתאים יותר מדמי =חשיבה דמיונית כמו "דמי עליה". אך שליטה שבאה בכפיה מתאים לה מסבר= חשיבה תכנונית ומורכבת.


שבח

כמו"כ וישבו לאכל לחם (ויגש). שלא כמו שבו לכם פה עם החמור, בכולם אין הכוונה "ישיבה" במשמעותה הרגיל.

בפרשת וישב יש עוד דוגמא שלא הוזכרה כאן עדיין: "וישבו" לאכל לחם, תירגם אונקלוס "ואסחרו", כלומר התיישבו במעגל.