|
בדיחה ישנה מספרת על מפקח מבוגר שהגיע מטעם משרד החינוך לבית ספר יסודי באיזור גוש דן, נכנס לכיתה ו'5 ושאל את אבי, אחד התלמידים, "אמור נא לי עלם צעיר, מי שבר את הלוחות?" לא אני ענה אבי. המפקח המופתע פנה למורה ושאל אותה "מה יש לך לומר בנידון?" המורה ענתה באסרטיביות "אם אבי אומר לך שזה לא הוא - אז זה לא הוא". המפקח הרים ידיו בהכנעה, יצא מן הכיתה היישר לחדר המנהל וסיפר לו את אשר אירע. המנהל ההמום הוציא את פנקס הצ'קים שלו ואמר למפקח "תגיד מה הנזק ואני אשלם"
הבדיחה הלא-מצחיקה הזו תמיד מזכירה לי את חנוכה. חג האור. בעבור רבים מאתנו כאן הוא מתחיל וגם נגמר. בתוספת כמה ק"ג שנתווספו מאכילת יתר של סופגניות ולביבות. חג נחמד, לא מחייב. הלוואי עוד כמה חגים כאלו בדיוק.
כשנכנסים לעובי הקורה ומתבוננים היטב בספרי הקבלה ובספר הזוהר מגלים שהחג ה"לייט" הזה טומן בחובו סודות גדולים ורבים – אנו נעסוק היום בסוד החניה.
חנו – כ"ה
שם החג, כך על פי חז"ל נקרא על שם החניה שאנו עושים בכל שנה בכ"ה בכסלו – הלא הוא חנוכה. התורה מרמזת לנו על כך בפרשת מסעי, שם מתוארים 42 המסעות שעשו בני ישראל. הכתוב אומר בכל פעם "ויסעו ויחנו" וחוזר חלילה. וראו זה פלא, במסע ה-25 (כ"ה בגימטריא) כתוב "ויסעו ממיתקה ויחנו בחשמונה".
את החניה הזו, כך על פי תורת הסוד, צריך האדם לעשות בעצמו - בפנימיות, בזמן המוכשר הזה – חג החנוכה.
בני האדם נלחמים בחייהם את מלחמות החיים, מנסים לשרוד את ריבוי הטלטלות, הצער והחולי. קמים כל בוקר לג'ונגל הכלכלי בכדי להתפרנס בכבוד. רצים לכל הכיוונים מבלי לעצור ולשאול – מה הטעם בחיים ולאן אני רץ?
חנוכה מסמל את הרגע הזה שבו עוצרים כדי להתבונן. כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לתקן, כך אומר לנו רבי ישראל מסלנט, אבל מה לתקן? על מה להתבונן?
פתילה
את התשובה לשאלה זו אנו מוצאים דווקא בסוד הנר. הנר אותו מדליקים בחנוכה מורכב מכוס ובתוכה שמן זית למאור. השמן לא דולק בעצמו כי אם ע"י הפתילה. מהי פתילה? כותב הרב יהודה אשלג כי פתילה באה מלשון פסילה.
למה פסילה? מה פסול? פתילה היא למעשה כותנה שגלגלנו אותה עד שלא נשאר בה אוויר, כותנה לא תפוחה. בדיוק כשם שהמצה היא למעשה על כל מרכיביה – לחם, אלא שהיא לא התנפחה, לא העמיסה עליה מותרות.
בכדי להבין את הרמז, צריכים אנו להקדים כמה מילים על תיקון האדם לפי תורת הקבלה.
"יצר לב האדם רע מנעוריו" איננה ציטטה פאסימית על טבע האדם ואכזריותו כי אם תיאור המציאות: רע ראשי תיבות של רצון עצמי, והאדם, כך על פי תורת הסוד, מורכב מהחומר הזה – מחשבה והתעסקות בעצמו. זה החומר הבסיסי שמרכיב אותנו – בקבלה הוא נקרא גם גוף.
אך יש חלק נוסף – עליון, רוחני, שנקרא "הנשמה". במהותה פועלת הנשמה בצורה הפוכה לפעולת הגוף. הגוף חושב על לקבל תענוגים והנשמה על נתינה, השפעה, אהבה.
הכוחות המנוגדים האלה באים לידי ביטוי גם בסיפור החג, המכבים הם היהודים, אלה ששיכים לנתינה ולעבודת אמונה רוחנית בבית המקדש שבתוך האדם ואילו היוונים מסמלים את כוחות האגו וההשכלה שבאדם. חלק אחד שבי, יחסית קטן ומועט, שואף לתת, להשפיע, להתנדב, להאמין ללא הוכחות והחלק האחר שבי עסוק רק ב"מה יצא לי מזה?" זו המלחמה שבין המעטים לרבים שבי.
מי ינצח במלחמה? האם יקרה כאן נס?
התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה – את מי שתאכיל יותר. פירוש: על פי תורת הקבלה, לאדם יש חופש בחירה להעדיף בתוכו חלק כזה על אחר. הטענה היא שנוצרנו כך, בצורה דואלית, על מנת שנוכל לבחור. זה חלק האדם שבנו – האפשרות לבחור לעצמי מציאות של אגו הנקראית גם חושך או מציאות של נתינה הנקראת גם אור.
האם יקרה כאן נס? זה בדיוק הכח של חנוכה.
"קראוהו בהיותו קרוב" כך כותבים לנו חז"ל. פירוש: יש זמנים מסויימים שהקשר עם האור קל יותר, פשוט וטבעי יותר מאשר בימים אחרים – זה סוד השבתות והחגים.
החניה בחג בחנוכה היא למעשה התבוננות על 2 החלקים שבי והוצאת האוויר המיותר שדבק בי במהלך הזמן.
מהיכן אני מוציא את האוויר המיותר? מההרגלים. דוד המלך כותב בתהלים "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" פירוש: את האור אני צריך להכניס לרגלים – להרגלים שלי, לחיי היומיום. אני מתנהל בחיים בצורה מסויימת, אוטומטית, רץ בלי לשאול לאן. עכשיו בחנוכה אני בודק את עצמי, לוקח את הנר ומאיר על המקומות החשוכים שבי.
דוגמא
כמה פעמים אמרתי לעצמי לקום כבר, להפסיק לבהות בתוכניות טלוויזיה מיותרות שהתרגלתי לראות? כמה פעמים נשבעתי לעצמי להיות בן זוג טוב קשוב יותר או אבא מעורב יותר? כמה פעמים נשבעתי להיות פחות אגואיסט?
חכמת הקבלה ממליצה לאדם לא להלחם ברע שבו, לא לפתוח חזית מול החושך. למה? כי הוא ינצח אותך. חושך מגרשים על ידי הכנסת אור. ולכן, במקום לבוא לעצמי בטענות או להכריז מלחמה על ההרגלים שלי אני מנסה למלא את המחשבות, הדיבור והמעשים שלי בטוב. אם אתנדב שני ערבים בשבוע בבית החולים בקרוב לא יהיה לי זמן לצפות בתוכניות מטופשות. באר שאין בה מים תתמלא עד מהרה בשרצים ונחשים. אם אהיה עסוק בטוב, לא יהיה בי מקום לרע.
סיכום
ובכן, זהו סוד הפתילה. חנוכה הוא זמן מוכשר לצמצם את הכותנה הנפוחה מאוויר, להפטר מכבוד, מאגו מנופח והרגלים ממכרים וגרועים ולהכניס לתוכם אור. ומי יתן שהאור שיאיר כשהפתילה שלי תהיה דקה וארוכה, ממוקדת במטרת החיים האמיתית ונקייה מסיגים, יהיה אור גדול שיספיק להמון זמן – הרבה מעבר ל-8 ימים.
|
