אולי לפי לבבך זה צריך להיות בסולם מז'ור, אבל לבבי חולק עליך.
אין שום אורה ושמחה במה שאנחנו מודים לו בכל עת על חיינו המסורים בידיו. אדרבה, יש תחינה, הכנעה, הקטנה עצמית שלנו.
רק לקראת הסוף- "הטוב כי לא כלו רחמיך" מתחילים לדבר על הקב"ה בעצמו, ואכן שם הכניס רפפורט מעבר ממינור לפריגיש שיכול להתפרש כיותר שמח כי האקורד 1-3-5 שלו שוה לאקורד מז'ורי.
|
|