"אדוני השוטר רק הודעתי לגננת שאני מאחרת לקחת את הבן שלי" כך תירצה הנהגת את השימוש שעשתה בנייד בזמן נהיגה ושבעקבותיו כרזתי לה לעצור בצד. האשה ביקשה שלא ארשום לה דו"ח והבטיחה כי לעולם לא תעשה זאת שוב. היא שבה וחזרה על תחנוניה עד כי נכמרו רחמי ושילחתי אותה לדרכה ללא דו"ח ועם אזהרה בעל פה. והנה לא חלפו אלא שבועיים ושוב הבחנתי באותה נהגת מדברת בנייד בזמן נהיגה. קל היה לזהות אותה בשל סימנים מיוחדים. כרזתי לה לעצור בצד ושותפי ירד אליה, נטל רישיונותיה, דיבר עימה מעט וחזר לנידת. הנהגת מיהרה בעקבותיו וביקשה שלא ירשום לה דו"ח כי "הרגע הודיעו לי שאשפזו את אמא שלי והיא במצב קשה… מנשימים אותה… אני בלחץ… תבין אותי".
הנהגת לא זיהתה אותי היות שישבתי בצד השני. שאלתיה אם מוכנה מרצונה להראות לי שיחה אחרונה. רשמתי את מספר הטלפון וחייגתי מהטלפון שלי. מן העבר השני ענתה לי אמא שלה, מביתה, והיא בריאה ושלמה. איחלתי לה בריאות וחיים ארוכים והבטתי לעיני הנהגת.
היא השפילה מבט. הזכרתי לה שרק לפני שבועיים מחלתי לה על אותה עברה ואת הבטחתה שלא לעשות זאת שוב. והנה שבה לסורה ואף הגדילה לעשות בכך ששיקרה (הכשלת שוטר!). היא כבשה את פניה בקרקע ולא נותר לה אלא להמתין לרישום הדו"ח
