לצורך העניין אספר קצת על עצמי,
אני בחור שיש לו על כל דבר בחיים שהרבה פעמים שונה מהחשיבה הרגילה והמקובלת...
כן. הבנתם מהר. בקלות אפשר להתווכח ולהתפלסף איתי גם על הדברים הפשוטים בחיים.
אך אני משתדל לשמור על אווירה של ויכוח עניני.
כשהתבגרתי, ביחד עם פצעי הבגרות נולדה בי התובנה שלא ליד כל אחד אפשר להשמיע את דעתך. לא כולם מקשיבים..
יש כאלו שלוקחים זאת אישית,  ויש כאלו שאינם יכולים להחליט לחשוב אחרת ממה שהורגלו ורק אדיוט יכול להתווכח איתם.

באופן רשמי אני עדיין לא בשידוכים,
ומקונן בי הספק האם ע"י הפגישות אפשרי לדעת שהפרטנרית שלך אפשר להתווכח איתה אך בסופו של יום יהיה את החיבוק והנשיקה, וגם אם מסיבות מובנות זה לא יהיה מבחינה פיזית, אך תאורטית  ובאווירה זה יהיה קיים.
שהויכוח לא ילך לכיוון אישי. ושתהיה עם דעות ועקרונות שתוכל לבטא אותם, מבחנתי אין כמעט הנאה גדולה מזו.

מה דעתכם, האם ניתן לגלות זאת בשלב הפגישות?
או רק לאחר האירוסין שאז יורדים המחיצות וניתן להבחין בפני מה אתה עומד,
חבל לי שאשתי לעתיד תכנס לאותה הקטגוריה של אנשים שאינני מביע את דעתי ליד דעתם. אך זה ידחיק את מה שיש בי וחבל.

בעיני רוחי אני רואה את תגובותיכם המחכימות. תודה מראש! ומי שאינו יכול לעשות זאת כאן, יותר ממוזמן לעשות זאת בתיבה הפרטית.

לטובת אלה שאוהבים להתווכח כמו שסמילטקנו

חבר אתה חופר.

_________________

קרונ' יקר,

זה טוב שאתה מעמיק,
מצוין שאתה חושב קדימה,
מבורך שאתה עומד על דיעותיך גם אם אין להם קונצנזוס.

אבל אל תשקע בזה, אם אתה בכלל עוד לא שם.
(או שתלך לשם, יש לך מספיק לדעתי)

אוקיי אענה לך מנסיוני אחרי הנישואין
הטבע שלי בדיוק הפוך ממך, אני אחרי החתונה קבלתי כל בר גם על מה שהיה לי לערער קבלתי ושתקתי, וחשבתי לתומי שזה הדרך נכונה, וגם אשתי היתה אחת כזאת,  אבל במשך הזמן הגענו שנינו להסכמה שטוב ואף חייבים להעיר מה שיש להעיר, בבחינת להאיר ולהעיר, והאהבה ק התחזקה.
כמובן שלא בפגישה הראשונה ואף לא בשניה לעשות את, אבל באופן עקרוני חייבים להעיר אם יש על מה