טבען של סגולות

כולנו מכירים את דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (יא טז) ובמורה (ג לז) ועוד על הניחוש, הקסם, העינון, החיבור, הלחישה על המכה, הדרישה אל המתים, וכל דברי הכישוף בכלל, ובכללן סגולות, קמיעות, בבות, חוטים אדומים, רפואות אליל וכו' וכו' ש

"דברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך".

כלומר, אין משמעות לדברים שלא הוכחו שכלית, הם טפשיים, ומטים את הטיפש אל הסכלות.

אך לפני זמן מה הפנה אותי ת"ח לטענה פצצה בדרשות הר"ן (יב) על הרמב"ם:

והתשובה בזה כי הדברים כולם פועלים בשני דרכים, אם פועל טבעי ואם פועל סגוליי, והפועל בסגולה גם הוא פועל בטבע. אלא שהפועל הטבעי יגזור השכל חיובו, והפועל הסגוליי יקבל השכל אפשרותו לא שיגזור חיובו. והפועל הטבעי הוא בדברים הקרים שיקררו באיכותם, או החמים שיחממו, הן שיהיה זה אחר שיתפעלו מן הגוף או שלא יתפעלו ממנו, וזה הפועל יגזור השכל חיובו. ואמנם הפועל הסגוליי אשר יקבל השכל אפשרותו ולא יגזור חיובו הוא על זה הדרך...

ותשובת טעם הסגולה, ותשובת השאלה במהות הטבע, אחת היא. כי כשישאל שואל הסיבה שהאש שורפת, לא יפול בתשובת המענה ענין אחר, אלא שהוא בעבור [ה]חום, ואין הרצון בזה, אלא מפני שיש לו בטבע כח השורף. וכן יאמר לשואל במהות משיכת האבן למטה, וכן במשיכת האבן הקלאמיט"ה המושכת הברזל, לא תיפול התשובה בשום צד, אלא לפי שבטבעה כח המשיכה. והתשובה הזאת לא תספיק להמוניים, וזה בעבור שלא ידמו שתהיה פעולה מן הפעולות, שלא תהיה סיבתם קור או חום או לחות או יובש או קלות או כבדות. אבל על האמת, ידיעת סיבת העלם כח הסגולה, איננו גדול מהעלם ידיעת הסיבה בכוחות שאר הענינים. כי העלם הסיבה הזאת, היא עומדת על שני ענינים, האחד הוא העלם ההתחלות הפועלות, רוצה לומר ההתחלות המביאות הכח הזה למציאות, וזה ההעלם איננו גדול בידיעת הסגולה מבידיעת הטבע. והשני העלם ידיעת המקבל, רוצה לומר הספק בענין אשר ממנו מוכן לקיבול הפעל הזה יותר מגוף האחר. ודמיון העלם ידיעה זה, אינו מיוחד לכח הזה יותר משאר הדברים הטבעיים, כי ההעלם הזה הוא בנוי מהצבעים והריחות והדומה לזה, כי כיוצא באלו הענינים ידענו שהם באים וחלים במציאות מהתחלות פועלות, שהסיבה להם ה' יתברך. ונודע גם כן שהסיבה אל ישותם התקרבות הטבע, בסיבת ההכנה נמשכת מהמזג. והנחנו גם כן הכנתו שהיתה השואת יחס בערך הפשוטים, סיבה למזג ההוא, אך ההכנה הזאת מהפשוטים לאותו העירוב, לא נדע כל ימי חיינו.

- - -
מה שהוא בעצם אומר פשוט.
זה שאתה לא מבין איך זה פועל, לא אומר שזה לא פועל. כי הרי זה פועל.