הושטת יד ליולדת (הת' ההלכה)

את השאלה הבאה שמעתי לפני שנים רבות מהרב זילברשטיין (שאת השאלות שלו כבר שיבחתי באשכולות אחרים, לפי שהן מצליחות להוות נקודת מוצא לדיונים פורים ביותר).

מעשה באדם שהלך עם אשתו היולדת. היא ביקשה שיהיה איתה בחדר לידה, והדבר התאפשר, כפי שמקובל היום בבתי חולים רבים.

כשהתעצמו הכאבים, היא שלחה יד וביקשה שיחזיק בידה, כדי להקל עליה.
דא עקא, שבשלב כלשהו קודם לכן, בוודאי היתה פתיחת המקור וראיית דם, כך שהיא, קרוב לוודאי, טמאה.

(הדבר תלוי מאד בשאלות שונות לגבי דם הקושי, אך לעת עתה נניח שהיא טמאה כדבר פשוט).

האם מותר לו לתת לה יד כדי להקל על כאביה?

לכאורה, יש כאן איסור גמור.
אך נחזי אנן (=נראה אנחנו).

מן התורה אסור לבוא על ערווה. וכן אסורים מיני קורבה המביאים לידי הרגל דבר.
אבל דרך קורבה שאינה מביאה לידי הרגל דבר, בוודאי שאינה אסורה מן התורה.
ואם נאמר שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, שמא במקום צער כזה לא גזרו, כפי שמצאנו להקל בעוד מקומות שלא גזרו בהם מסיבה כזו.

לעיונכם!

כמה הערות שמקומן בסוף:
א. בסופו של דיון, הרב זילברשטיין כמובן לא התיר.
ב. המקובל בבית הרפואה "מעייני הישועה" הוא להניח לבעל ללוות את אשתו עד לרגע הלידה עצמו, ואז זורקים אותו החוצה, בעדינות כמובן.
ג. גם אם נאמר שיש מקום להקל לפי הסברה שנתבארה לעיל, בכל זאת, כיון שהבעל והאשה יחששו מפני מגע כזה, שהרי דיני נידה חמורים מאד ומגיעים לידי כרת, עדיף לא להתיר להם, גם אם מעיקר הדין היה צריך להיות מותר, שכן הם יחששו לעצמם, מתוך יראת שמים או יראת חטא, שקולא כזו, כפי שמכנים אותה, תחייב אותם בעונש, ונמצא שההתר יביא לידי פחד ונזק. גם בפסיכולוגיה המיידית, וגם כיון שאם אדם מאמין שמגיע לו עונש, הוא כבר יביא על עצמו את העונש הזה...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אף אחד לא אומר שהם יודעים הכל.

אבל הם יודעים יותר ממני.

לצערנו


הסיבה העיקרית היא שלא רוצים לחשוב וממילא לא מבחינים. קשה לאדם לחשוב שהוא סומך על מישהו רק בלית ברירה ולא משום שהוא משוכנע שהנסמך הוא יודע כל.

כאשר ציבור שלם נדלק, אז זה גם מסוכן.


בחדשות, מוצאים דוגמאות לרוב לפרימיטביות הזאת ולא רק בארצות ערב ובמשטרי הדיקטטורה הקומוניסטית...

אתם מעניקים לרבנים, או שהם נוטלים לעצמם
מה שנקרא בפי העם "תכונות אלוהיות"
שבו האדם יודע הכל, אינו טועה, אין מערערין על דבריו, סמכויות אין קץ וכד'
והרב הוא רק אדם , רק בשר ודם עם חסרונות וטעויות.
לי זה מצטייר כסגידה פגנית, מעין עבודת אלילים.

Any,

לא!

ההלכה היא שאם שאלו רב וענה [ובטח כאשר החמיר] אין להישאל לרב אחר. ולא זו בלבד, אלא שגם לרב השני אין לו לערער על פסקו של הראשון.

כאשר השואל הוא בעצמו חכם ורק הולך לייעוץ, אז זה יכול להיות שונה.

כלומר לעשות markting של רבנים?
ואם ההחלטה לא נראית אז עושים second opnion?

Any,

שלוש שאלות נקודתיות שאלת ואשתדל לספק את התשובות.

א. התפלאת איך הקשר הזוגי בין בני הזוג תלוי בהחלטות הרבנים?

ב. כיצד זה יש דעות שונות על אותה התנהגות [ולא הלכה אחידה לכולם כמו חוקי מדינה].

ג. איך יודעים כי מדובר בהחלטה ערכית טהורה שאינה תלויה בגחמות פרטיות של הרב ובני משפחתו.


בכן:
א. זה לא שהרבנים מחליטים על הקשר הזוגי הנפשי. זה לא שייך. אלא שישנן הלכות של טומאה. מכללן, שבמצבים מסויימים יש לבני הזוג להימנע מקשר זוגי פיזי. בכלל זה ההימנע מביטויי חיבה המכוונים לקשר הזה [אם מעיקר הדין או מחמת זהירות שלא יגיעו לקרבה הנמנעת מעיקר הדין].
הרבנים הם האמורים להיות מביני כוונת התורה ולכן סומכים על שיפוטם על שיעור ההרחקה הנדרשת.
אחד המצבים של טומאה היא בפתיחת הלידה והנידון שהעלה מיימוני הוא אם בהושטת יד, יש משום קרבת חיבה שיש להימנע ממנה.

ב. כשהיה לעם ישראל מקדש, היה שם בית הדין הגדול שהוא היה הפוסק האולטימטיבי לכל השאלות המתעוררות בפירוש כוונת התורה. אז זה היה כמו בכל מדינה שיש לה מחוקק עליון.
לאחר חורבן המקדש, נתפזרו ישראל ושלטון התורה אבד עד לעצם היום הזה. לכן כל המבקש את פסיקת התורה, שואל לרב שבעיניו הוא יודע ומוסמך להעביר את כוונת התורה.
כמו שאין חוקי מדינה אחת שווים לחברתה, כך אין הכרעת כל רב שווה [כל שלא יהיה בית דין הגדול שיכריע כמחוקק עליון].

ג. כל שומר תורה היה אמור להגיע למצב שיהיה חכם מספיק לפסוק את ההלכה לעצמו. אבל עד שיגיע לידי כך ומי שאין לו את האפשרות, אין לו ברירה אלא לסמוך על רב שהוא אמין בעיניו [כפי שהבאתי מהחזון איש באשכול "ראשונים כמלאכים" שהנשפט צריך להכיר בשופט].
נכון שייתכן שהרב טועה, אבל מה יעשה? כל שאינו יודע בעצמו, הרי הוא סומך על אחרים כמו בטיב המוצרים שהוא קונה והרופאים שהוא הולך אליהם.

אקדמאי


על שאלת ההרבצה לאשה בימי טומאתה, אם זו נגיעת חיבה או לא, יש אומרים שזה תלוי אם זה בירושלים או בבני ברק.

בירושלים מרביצים בכיף ובבני ברק לשם שמים

מרוב דיבורים לא הבנתי
החזקת היד של היולדת וניגוב הזיעה בחדר הלידה, ע"י הבעל והאב לעתיד , תלויה בהחלטות הרבנים?
בקשר הזוגי בין בני הזוג?
ואם זה תלוי בהחלטות הרבנים, אז כיצד זה יש היתרים שונים לאותה התנהגות
ומדוע הרבנים מתערבים בהחלטות הקשורות לבני זוג

ואיך יודעים כי מדובר בהחלטה ערכית טהורה שאינה תלויה בגחמות פרטיות של הרב ובני משפחתו.

בקשר להודעה הפותחת של האשכול:

הבדיחה מספרת שרב מסויים התיר להרביץ לאשתו בימי נדתה, משום שאין כל חשש חיבה.

זהו מקרה מבחן בין 'החוק היבש' לבין 'רוח החוק'.

ערך יקר,

לא התכוונתי שלפני לידה יתקשרו לארה"ב. וודאי שהלכה למעשה, כל שאינו יכול עדיין להורות לעצמו אין לו ברירה אלא לשאול את הרב הזמין לו והמקובל עליו.

דיברתי ברמת בירור עצם השאלה כאשר זה לא נוגע מיידית למעשה [או כמו שכתב מישהו כאן למעיישה, אבל עדיין לא למעשה].


[אגב, לגבי להתקשר לארה"ב אם זה זמין לו, לא כל כך ברור למה לא. אכתוב על זה באשכול השאלות ההלכתיות, כי זה לא נוגע לאשכול הזה. אם תרצה נדון שם.]

ערך, תמיד לומדת וכולם

אני עונה רק על מה ששאלת אותי, ערך.
כן, ממה שאני *מכיר* בהחלט יש חשש שדווקא מי שעיין בספר קודם הלידה, במשך חודשים, ינהג לא נכון לפני הלידה, בשבת.

הספר יוצר אצל המעיינים תחושה שיש עדיפות גדולה למי שנזהר בכל מיני חומרות שכתובות בו.
ממילא, המסקנה המתבקשת היא שמי שאינו מחמיר באותן חומרות פחות חשוב אצל ה'.
האם צריך ליצור אצל אשה לפני לידה לחץ נפשי שהיא לא בסדר אם היא לא תבדוק את כל הנושאים המכוסים בספר?

לדוגמא, האם על אשה לחשוש אם לא תשכור מראש שירותי נהג מונית שיחכה לה במקום סמוך לפני שבת, למקרה שיידרש בשבת? זה עולה כסף, ולא לכל משפחה יש. ומי אומר שמצוה להוציא על זה כסף, ולא על דברים אחרים, וכמובן צדקה?

הדברים מגיעים לידי כך שבני המשפחה והאשה בכלל מתחילים לחשוש לתפקד, ואז, בשעה שבאמת צריך למהר, הם יעשו את מה שצריך לאט מדי, אם בכלל.
וזה חשש סכנה שעליו כבר ציטטתי את דברי חז"ל לגבי מי שמחנך לשאלו שאלות מיותרות.

תמיד לומדת
לימוד של נושא הלכתי מראש הוא דבר ראוי, ויש לדבר זכר בגמרא, שקובעת כי משה עסק עם בני ישראל קודם החג בהלכות החג.
ויש סוגיות על גבי סוגיות שעוסקות בפיקוח נפש לסוגיו, ובאשה יולדת לסוגיה.
אבל העיסוק בשאלות אלו לא הביא מעולם ליצירת ספרים של חומרות בנושאים כאלו.

(אני מסכים שנטייתי האישית היא נגד חומרות בכלל, אך גם רבנים שדוגלים בחומרות יתרות ובלצאת ידי הכל השיטות מתנגדים לכך - כפי שהבאתי מהרב שטרנבוך).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

למנהל הפורום ר' ווטו,

לפי דבריך, כל יולדת או בעלה לפני לידה יתקשרו לארה"ב וישאלו שם רבנים שאלות בהלכה?
ז"א לפי דבריך אין כלל מרא דאתרא או היכרות עם המציאות כאן בארץ?

לבוגי,
לא תפסתי את דבריך,לצערי הרב, הבנה הרבה יותר טובה בחלק מ"אנשים כאן" מאשר בגדולי תורה .
אולי דרך הגדרת גדולי תורה דהיום אינה מקובלת עליך? אולי לדבריך ה"עוילם" לא מכיר בחוכמת האנשים הכותבים כאן? אולי לדבריך בקיאות האנשים כאן בדברי חז"ל היא גדולה ומרובה הרבה מגדולי תורה דהיום? כבר כתבתי פעם במכתב אישי לאחד הכותבים כאן, האם הרב משה שפירא שליט"א מבין פחות טוב במוסר או קבלה או מהר"ל וכו'?
אם בוגי למד את הקדמת הרמב"ם לספר המצוות, הרי ודאי הוא ראה שכתוב שם "וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר את התורה שבעל פה וצוהו עליה". והבנתי בדברים אלו שהציווי של משה ליהושע שדרך מסירת התורה ופסיקת ההלכות נתונה בידו דווקא.
והנה מה שאמר הרב אברמסקי זצ"ל(פניני רבינו יחזקאל עמ' ל"ב) "אלו הן שתי דרכים נפרדות בלימוד התורה. התורה ניתנה מסיני ללומדה בדרכי לימוד שונות. יש כאלו קושיות וכאשר לומדים בדרך לימוד אחת - הן קושיות, וכאשר לומדים בדרך לימוד אחרת - אינן קושיות וכן איפכא."


ולר' מיימוני - כמו שכבר כתב/ה תמיד_לומד/ת, עיקר הספר ניתן להעיר לב האברכים לפני הלידה. ואפשר כמה חודשים או שבועות לחשוב על כיצד לקיים את רצון הקב"ה. האם רע בעיניך שאדם יוציא ספר לעורר את המעיינים? וכי לדעתך בגלל הספר הזה, אברך לא יחלל שבת וישאיר את אישתו לפיקוח נפש?

בוגי

למה דווקא ה'אנשים כאן'? ומה עם ה'נשים כאן'?


תמידלו

שכחת להוסיף: ללחוץ על החיוג חוזר עם בוהן הרגל השמאלית

תוקן על ידי - יענטע - 1/16/2003 4:57:16 PM