כבוד המת? בעקבות שריפתו של מיידוף גונייור

כבוד המת הוא כבוד החי

ירוחם

נושאים אקטואליים מספקים חומר קבוע לפורום שלנו.

הנושא של מיתה וקבורת המת הוא מרתק, אבל אסתפק רק בשאלות שהעלית. וכפי שכתב גם אליעזרט,  יש כאן לפחות שתי שאלות.

א. מהו כבוד המת.

ב. האם שריפת המת הוא כבודו או ביזויו.

ואם עוסקים במעשה שהבאת (חבל שלא ציינת לינק כי אני מבין מה היה רק מתוך המשפט שכתבת ומתוך השוואה לעלילות ההפגנות אצלנו בישראל), אז יש כאן שאלה נוספת: כמה יש לטרוח על זה, למחות ולהפגין גם בפני מי שלא ישמעו בקולנו (החרדים) או אינם שותפים כלל לאמונותינו.

ואני מניח את השאלה הראשונה ועוסק בשניה.

באחד מספרי היברובוקס זכורים לטוב ראיתי קונטרסון קטן ובו עסק רב איטלקי בשאלה אם מותר לשרוף גופה של מי שביקש לעשות זאת. לאחר שניתח את המקורות הגיע למסקנה שאין הבדל רב בין שריפה לקבורה. בזו וזו, לדעתו, צריך הגוף להתפורר ולשוב לעפרו. השריפה עושה זאת מהר יותר, וכמדומה שהביא ראיה מסיד שהיו נותנים על הגופה (איני זוכר מהיכן לקח זאת) כדי לזרז את התהליך.

ולשאלה השלישית: האם יש להשקיע מאמצים במניעת שריפת גופה? לדעתי ודאי שלא. אין זה טוב יותר משאר מצוות שאנו פטורים או אסורים למחות עליהן בפני מי שאינו מאמין בהן.

ושוב אני מקצר ומדלג. יש מצוות או מנהגים ואמונות שנתקבעו בחברה בת זמננו בתור חשובים ביותר. ליחס זה מתווספת הגישה הפסיכולוגית הטבעית להחשיב את המוות ומה שקשור בו, כפי שכאן זה בא לידי ביטוי בעמים ובתרבויות שונים. מסתבר שיש להוסיף ולדון גם במניעים של קבוצות אנשים מסויימים לעשות רעש סביב קבורת מתים, מניעת ניתוחם ועוד. אבל אלו אינם מייצגים את ההלכה אלא, במקרה הטוב, את יראת השמים שלהם שאינה מושתתת תמיד על ידע.

אשכול כזה יכול להתפשט למקומות רבים. הוא יחפוף לנושאים שכבר עלו ואיני זוכר היכן וכמה נאמר. אני מציע לדון בשאלות הבאות:

א. מה הן ההלכות של קבורת המת.

ב. האם שריפת מת היא איסור, מצוה או רשות.

לגבי השאלה על הסוציולוגיה של הפגנות והתערבות בהחלטות של אחרים, לדעתי עדיף למנוע דיון כזה שמוביל למדרון חלקלק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

לענ"ד בפסוק על קבורה לא משמע שהיא משום כבודו של המת התלוי, אלא משום שהוא מטמא את הארץ:
וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹדִים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹדֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
כל ההלכות הרבות והחמורות הנוגעות לכבוד המת, הן דרבנן או דרשות של חכמים שאנו לא היינו מעלים על דעתנו לפרש כך את המקרא.
חכמים אמרו דין מת מצוה, שדוחה איסורי טומאה אפילו של כהן גדול ונזיר, ואמרו שהמת אסור בהנאה, וכל תכריכיו וגם קברו. לכל אלה אין מקורות בתורה.
והרי יש גם הרבה איסורים דרבנן שהתירו משום כבוד המת.
יש כאן חידוש מטעמי הומניזם / מצפון / מוסר, או קראו לו כרצונכם, (בעיני זה מקרה כעין הוראת שעה, שחכמים רשאים לומר מסברא שהתורה לא התכוונה שנקפיד על איסור זה גם במקום שיתבזה אדם),  
וברמב"ם נמצא היתר קבוע של איסור תורה מפני כבוד המת, בהלכות אבל פרק ב הלכה ז
אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים, עשאוה כמת מצוה, כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה,
[אל תטענו שהיא חלק מדין תורה של "מת מצוה", "עשאוה כמת מצוה" "מדברי סופרים" מוכיח שאינה בכלל מת מצוה. וגם למת מצוה אין מקרא ברור, אלא שאחר הסברא מצאו לו מקרא, לכי תדוק
אגב, גם פיקוח נפש הוא הלכה שלא היה לה מקרא ברור בזמן התנאים, וכנראה שהוא סברא כנ"ל]
 
נמצא שהלכות שהן מטעמי מצפון ולא מטעמי גזירת הכתוב הן הדברים שעליהם בזמננו חרדים וחילונים נלחמים במדינת ישראל

_________________

האם היה ביטוח חיים על שמו של המנוח לפני פטירתו ?
האם ביטחו את חייו כערובה לחובות שהיה חייב לאחרים ?
יתכן שהשריפה באה להשמיד ראיות.