ידועה המחלוקת של ר"ת [שכדבריו פסק בשו"ע ע"פ דעת רוב הראשונים] והגר"א [והגאונים] מתי מתחיל בין השמשות האם מיד בשקיעת גוף השמש, או זמן של שלש מילים ורביע אח"כ. וכן ידוע שדברי ר"ת נדחו כיום מההלכה מחמת חוסר התאמתו למציאות [על אף שמבחינת פשט הגמרות ר"ת כמעט מתבקש] והיא גם קושייתו של הגר"א עליו, שבשביל זה הוא דוחה את דבריו.
דא עקא, שגם דברי הגר"א אינם מתאימים למציאות שלנו כיום, שכמו שנהוג, צאת הכוכבים במציאות הוא בערך חצי שעה לאחר שקיעת גוף השמש, [או ארבעים דקות לחזונישניקים], ולא זמן של שלושה רבעי מיל [13.5 דקות על פי הנפסק בשו"ע] לאחר שקיעת גוף השמש, [והטעם שנהגו כך הוא כיון שראיית הכוכבים ו"הכסיף העליון והושווה לתחתון" הוא סיבה שהזמן יתקרא לילה לעומת השיעורים בגמרא של זמן הליכה הם רק סימן מתי הלילה אמור להגיע] כך שמאותה הבעיה עצמה שבשבילה דוחה הגר"א את דברי ר"ת נדחית אף שיטתו הוא.
נראה שהחיסרון של שניהם היה שהם פשוט לא הכירו את המציאות של צורת השקיעה והזריחה כאן בארץ ובבבל [שקו האופק זהה כמעט לשניהם], וכיון שהחיסרון כאן הוא חוסר התאמה עם המציאות, הדבר נראה שיש הכרח ללכת בדרך אחרת בביאור דברי הגמרא, ונראה שכך היא אף שיטת הגאונים [שהכירו את המציאות מקרוב] וכדלהלן.
[אא"כ נלך עם אלו שסוברים שאף כיום מותר להרוג כינים בשבת כיון שהולכים אחרי תיאור המציאות בגמרא [השגוי] ולא אחר הטעם שלה עצמה [שאינו פרה ורבה] ונאמר שאף בדברי הראשונים הדין כן, וכמו שכתב בחזו"א בדין שהיה וחזרה בתנור בשבת שכיון שבזמן הראשונים התנור שלהם לא היה חם כמו התנור שבמשנה ובגמרא, ושלכן הם פסקו שה"תנורים שלנו" דינם ככירה [וכך פסק ברמ"א] וכתב ע"ז החזו"א שאף אם המציאות כיום תהיה שהתנורים יהיו כבזמן המשנה בכ"ז כיון שקבעו הראשונים ש"תנור שלנו" הוא ככירה כך יהיה הדין אף לדידן ב"תנורים שלנו" [רק בגלל השם וההגדרה] ודלא כמו שנפסק בגמרא, בכ"ז דבריו הם חידוש מופלג של מצינו דוגמתו [אלא בספרי החזו"א בדיני שיעורים] ושאר פוסקים לא העלו בדעתם אפשרות כזאת [ולענ"ד אינם מתקבלים כלל] וא"כ נראה שסברתו זאת בטלה במיעוטה]
נביא את לשון הגמרא (שבת ל"ד ע"ב) – "בין השמשות, ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילים אותו לחומר שני ימים, ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון, בין השמשות. הכסיף העליון והושווה לתחתון, זהו לילה. דברי ר' יהודה." עד כאן לעניינינו.
– יש כאן שלש הגדרות של זמן "פני מזרח מאדימין" "הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון" ו"הכסיף התחתון והושווה לעליון" והמילה "בין השמשות" בברייתא צמודה "להכסיף התחתון ולא הכסיף העליון" אלא שגם לפני מזרח מאדימין צמוד בין השמשות לפניו.
ונחלקו בזה בגמרא שם, רבה בשם ר' יהודה בשם שמואל, ור' יוסף בשם ר' יהודה בשם שמואל, האם גם פני מזרח מאדימין הוא בכלל ביה"ש או שפני מזרח מאדימין אינו בכלל בין השמשות,
ולמסקנא הגמרא אומרת שמרחק הזמן שבין רבה ור' יוסף, הוא אחד חלקי שנים עשרה של המיל [שזה דקה וחצי] שזה אומר ש"פני מזרח מאדימין" הוא דקה וחצי קודם "הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון", [ובהכרח שהוא אדום ממש], וכל שהוא קודם לזה הוא ודאי יום,
וכיון שמשקיעת גוף השמש עד השחרת הרקיע [אפילו חלקית] לוקח בודאי יותר מדקה וחצי, בהכרח שנאמר שבין השמשות אינו מתחיל מכיסויו של גוף השמש לחוד, ולכן לשון הברייתא "משתשקע החמה" ודאי אינו זמן בעצמו, אלא הוא הגדרת המיקום של הזמן של האדמת פני המזרח, שהוא לאחר שקיעת גוף השמש, וכיון שאין לזמן התחלת ביה"ש הגדרה ברורה, הוכרח הברייתא להסתפק בהגדרה הלא ברורה הזאת, והוא לא היה יכול להימנע מהזכרת "שקיעת החמה" על אף שאין לו שום משמעות מעשית.
ומהטעם הזה היה בודאי קשה מאוד לכאלו שאינם בקיאים בדבר להבחין בזמן של ביה"ש, [משא"כ למ"ד שביה"ש מתחיל כשמסתתר גוף השמש] וכך מפורש שם בגמרא בהמשך (ל"ה ע"ב) "אמר להו רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשי אריש דיקלא אתלו שרגא" הזמן שהשמש בראש הדקל בפשיטות הוא לאחר שגוף השמש ירד אל מתחת לאופק, ולכן לאדם שעומד על הקרקע היא כבר נעלמת, לעומת ראש הדקל שהשמש עדיין משתקפת בו, וזה לוקח כמה דקות עד שהיא מתכסה גם שם, והזמן הזה הוא ודאי יום, ולאחר מכן, אלו שאינם בקיאים, צריכים להתחיל לחשוש לביה"ש.
וכך פירשוהו הגאונים (גנזי קדם ספר חמישי ו' שהיא התשובה המובאת במהר"ם אלשקר צ"ו) ז"ל "נמצאת חלוקת רבה ור' יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" כלומר שראשי הדקלים הוא לאחר שתשקע החמה והוא זמן שהוא ודאי יום כמו שמפורש בגמרא שהבאתי למעלה[1].
מה שיוצא מכל הנ"ל, שאם נלמד את הגמרא מתוך ידיעת המציאות שהייתה מובנת מאליה לבעלי התלמוד, נוכל להסיק שבין השמשות לא מתחיל מיד בשקיעת גוף השמש, וזה כמסקנת ר"ת ושלא כטעמו.
וכן זה יתאים עם פסקי השו"ע שכתב בסימן רס"א שבין השמשות הוא ג' רבעי מיל קודם הלילה ובסימן רצ"ג כתב שצאת השבת הוא מזמן שרואה ג' כוכבים קטנים [שהוא כחצי שעה לאחר התכסות גוף השמש], אלא שזה לא יתאים עם הטעם שהוא כתב שם בסימן רס"א שהזמן הזה הוא ג' מילין ורביע.
ובכ"ז נראה שכיון שזו שיטת הגאונים וכן נהגו כל העולם, אין לנו אלא את ההלכה המעשית שיוצאת מדבריו, על אף שהביאור בגמרא הוא אחר, ואין לנו אלא דברי השו"ע שיתאימו עם המציאות בשני המקומות.
שוב ראיתי שמהבחינה המעשית כבר פסק כך באגרות משה או"ח ד' ס"ב שאין בין השמשות אלא סמוך לצה"כ, וראיתי שכן כתב אף במועדים וזמנים ח"ב קנ"ד עי"ש, ושמחתי על כך שאינני יחיד בדבר.
[1] אמנם בדין תפילת נעילה כתוב גם כן שזמנה הוא כשהחמה בראשי האילנות וכתבו האחרונים שהוא מחצי שעה קודם שקיעת גוף השמש אלא שהדבר הוא פלא מאוד שנאמר שרבא היה צריך לומר לשמש שלו להדליק נרות מוקדם כ"כ ובכלל למה שהוא יצטרך סימן יותר מובהק משקיעת גוף השמש עצמו וביותר קשה על הפוסקים שבדין בין השמשות כתבו כר"ת וא"כ מה הצד שצריך לפרוש קודם השקיעה הראשונה וצריך לי עיון
_________________
