| נשלח ב-26/12/2010 10:35 |
 |
| |
לאיזה ביכ"נ דשא יותר ירוק? בין המצרים של אנוס תבונה
אנו, כולנו, משתייכים לקהילות רבות בו זמנית. אם בעולם של ימי הבינים אדם התגורר במקום אחד, השתייך למשפחה גדולה, וידע את מקומו מבחינה דתית, לאומית, מקצועית, אמונית, הרי היום (ומזה דורות) שזה אחרת.
אנו חברים בקהילות רבות.
יש קהילה שבה אנו גרים. יש קהילה שלמוסדות שלה אנו שולחים את הילדים. (זה אולי הרכיב החשוב ביותר, וזה כנראה מה שמגדיר את האדם כחרדי סוציולוגית). יש קהילה שבה אדם מתפלל, או לומד, או עובד.
ויש קהילה אינטלקטואלית ואמונית.
אני מניח שרוב חברינו שייכים לקהילות לא רק שונות אלא גם מנוגדות בו זמנית. אנוסי התבונה (או אנוסי החרדיות) שבוחרים מרצון או מאונס מסויים להשתייך לקהיליה החרדית אך לא לאחוז בחלק מן הגדרים שלה.
זה מעורר לעתים את השאלה האם יש קהילה טובה יותר מהצד השני של הרחוב. האם רק הדשא של השכן ירוק יותר?
אני מעתיק לכאן את דברי מקסוול שעוררו אצלי את השאלה הזו, ואני מזדרז לעשות זאת לפני שהאשכול שם (על אונקלוס) יעבור לנושא החדש.
מקסוול כתב:
"פעם היתה אימרה, "בעלי הדת - אין בהם דעת, ובעלי הדעת - אין בהם דת". (מובא בהקדמה לחובות הלבבות)
במילים אחרות, כדי להיות דתי צריך להיות מטומטם. מכאן הכעס על אנשים כמוך והמחב"תים שלך, מהרסי האמונה, שיום יום מחזקים את הרושם הזה, גם אצל אנשים דתיים שמתחילים לשאול את עצמם איך הם ואתם נמצאים באותו צד של הגדר."
כבר כמה שנים שאני נמצא בחברה אקדמית מדעית. בתור ילד גדלתי עם דינוזאורים ועם המפץ הגדול והאבולוציה, כך שמעולם לא הרגשתי שום מתיחות בין אלה לבין התודעה הדתית שלי, ובאוניברסיטה לא היה שום גילוי שהרעיש את עולמי הפנימי.
מה שכן אחראי לאתגרים האמוניים שלי באוניברסיטה, היא ההשוואה שנעשית במוחי ללא הפסקה בין הסביבה החילונית שלי לסביבה הדתית שאני מצוי בה חלק מהשבוע.
אצל סרוגים שחוזרים בשאלה אפשר לשמוע ביקורת אינטלקטואלית על הדת: איך אתה מיישב את האבולוציה עם החומש, או את השואה עם ההשגחה, וכו'. מחרדים שחוזרים בשאלה בד"כ שומעים ביקורת על החברה עצמה, הסגירות והשליטה על הפרט והרוע הממוסד וכיו"ב. דהיינו, לא בעיה מהותית עם היהדות, אלא עם החברה שנבניתה מסביבה. אם אין בעיה מהותית עם הדת, למה לנטוש אותה? אולי זו לא הבחירה הרציונלית, אבל אני מכיר את הפיתוי, כי כך גם המקרה הפרטי שלי.
כשאני כותב ששום דבר באוניברסיטה לא חולל בי סערה תודעתית, כוונתי - לא בצורה ישירה. המשבר האמיתי, שעדיין לא לגמרי מאחורי, נובע מההשוואה שאני לא יכול להפסיק לעשות בין שני העולמות. לאחר כתיבת ההודעה הזו אלך לטייל בפרדס הפיסיקה, עם בני שיח רבים ומורים מחכימים. מחר בבוקר שוב אתפלל בישיבה ליד אנשים שבטוחים שספרי מהר"ל וכוזרי הם פילוסופיה ממדרגה ראשונה שיכולים לענות על כל השאלות שיש ליהודי המודרני, שחושבים שראש ישיבה הוא מומחה להיסטוריה ופילוסופיה וזוגיות ומדעים, שיתעלפו אם ישמעו מישהו עם החזות החיצונית שלי אומר שהזוהר נכתב במאה ה-13 ושהוא ספר תת-רמה, שבטוחים שהמערב כולו מטף ועד זקן עסוקים ברגעים אלה ממש בהפלת היהדות ברמה הרעיונית ובהשמדת ישראל ברמה הפיזית.
והשטן לוחש באוזני, למה לך הצרה הזו? מה תפסיד אם תשליך את החברה הזו מאחורי גווך, ותפנה את כל כוחותיך לפיסיקה, וכל השיח שלך יהיה עם בני מדעיך? סופר רוצה להיות בחברת אנשים דומים לו, וגם אוהד בית"ר, וגם מוזיקאי. גם אני! אז מי יותר דומה לי: חבר מהאוניברסיטה, או חבר מהישיבה?
מחב"תים מנסים להפוך את היהדות לרלוונטית לשכבה מסויימת של האוכלוסיה. הם עושים זאת בצורה שהופכת אותה לבלתי רלוונטית לאחרים. יהדות שעוסקת בתיאוריות קונספירציה על המדע או על הפילוסופיה או על החברה המערבית בכללותה, הופכת למשהו מנוון ופרימיטיבי ולא-רלוונטי ליהודי מודרני. כשהחברה כולה נמצאת ברמה הזו, ועוסקת בדברים האלה, קשה להימצא בה.
וזה הכעס שלי על המטמטמים המקצועיים שיוצרים את החברה הזו בהכאה בפטיש. אפשר לעשות הפרדה בין החברה הדתית לבין הדת, אבל זה קשה. והמחב"תים עושים את המלאכה לקשה יותר.
***
הוחלפה הכותרת כדי שתהיה יותר מעניינת. _________________ שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
רוחב הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 28/12/2010 12:52:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 16:05 |
|
| |
אני מודיע בזאת שלי אין עיניין עם פורום "עצור כאן חושבים"
על כן אני פורש.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 15:52 |
|
| |
| pi_haton כתב: |  | מישהו מוכן להתנדב להסביר לי מהו המושג אנוסי תבונה?.
התבונה לא אונסת אותך לשום דבר . חסרי התבונה יאלצו אותך להתנהג אחרת ממה שהיית רוצה להתנהג. ואדרבה תבונתך או יותר מדוייק פיקחותך תעמוד לך להתמודד עמם בצורה האפשרית המוצלחת ביותר . |
|
אני אנסה את כוחי הדל.
התבונה אונסת (אותי) להתמודד עם תופעות העולם ולצאת לרגע מתוך מסגרת האמונה התמימה שבה אני חי.
חז"ל (סנהדרין) אומרים שנבון פירושו מוציא דבר מתוך דבר, כלומר מברר את הדבר ע"פ מה שהוא לא (לאפוקי בלע"ז). זו בדיוק ההגדרה גם כאן אני נאלץ ע"י התבונה לצאת מהקיים כדי לחזור אליו בכוחות מחודשים.
אגב, מיימוני השווה זאת לעיל לבעלי התשובה בדורינו. לדעתי זה ההיפך הגמור, שם התבונה הוציאה כדי לא לחזור ולכן הם לא אנוסים (וכמו ששאלת).
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 03/01/2011 15:54:56
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 15:10 |
|
| |
מיימוני
הבנתי עוד קודם מה המושג מגדיר . אני פשוט לא מבין איך הביטוי -אנוס "תבונה"- מגדיר אותו. היית אומר נבון אנוס או אונס "מבינים" הייתי מקבל בדוחק[באונס..] אבל אנוסי תבונה?
אילו היית רוצה לומר שתבונתו אונסתו להשאר פלוס מינוס בחברה שהיה בעצם מעדיף לעזוב , זה גם לא נקרא אונס כי האופן שבו התבונה פועלת עלינו היא בשכנוע ולא באונס.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 14:23 |
|
| |
איש הזיפים
[אני הבנתי שהערות בסוגרים נועדו להוות כעין פניה אישית בתוך דיון כללי, אבל הן עדיין יכולות לעניין את הציבור, ולכן הן נאמרות בקול רם, כלומר באשכול, ולא בתיבה האישית. אך כדי להראות שזה אישי ואפשר שלא כל אחד ימצא ענין, לכן יש סוגרים].
[אמשלום, הפעם הבנתי?]
ובלי סוגרים אעיר שזו שיטה לא רעה בכלל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 12:42 |
|
| |
אני רואה שכולם כאן משתמשים בסוגריים ,לומדים כאן חשבונות?
האם הפורום הזה מלמד מטמטיקה,כפי שראיתי אך לא קראתי רדף השיג קיבל מקור ברווז ארוך
אך המקור של הברווז הזה לא ראיתי אותו עד כה.
ברווזון,אולי תלמד אותנו קצת שורה שורה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 12:31 |
|
| |
[מטפחת,
אין לי מחלוקת איתך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 11:21 |
|
| |
צריך להשתדל להציב לעצמנו גבולות שנראים לנו ראויים ואז ניתן לבקר אחרים שמציבים גבולות שאינם ראויים לדעתנו.
כמובן, יתכן ויש דרגות חופש בעניין אך עצם הביקורת על גבולות של אחרים לא מחייבת ביטול כל גבול מצידנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 11:12 |
|
| |
[תלמיד,
איני פוסלת את תפילתה של יקובקוב. זכותה לבקש כל דבר וזה בינה ובין א-להים. כל מה שניסיתי לשקף לה הוא שלכולנו יש גבולות, אבל רק את אלה של האחרים אנו נוטים לבקר...]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 10:12 |
|
| |
אמשלום כתבה "כי לדעתי את "חוטאת" בדיוק באותו החטא שאת מאשימה בו אחרים. גם לך יש גבולות שאינך רוצה שילדיך יעברו ושהם אינם כה אובייקטיביים כמו שאת מדמיינת לעצמך. למשל - את מזכירה את ההבדלים (הזניחים בעינייך) בין זרם חרדי אחד למשנהו, אולם מה עם ההבדל בין חרדים לדת"לים? האם באמת לא אכפת לך שילדייך יהפכו דת"לים? ומה עם חילונים (אפשר להיות חילוני ואוהב-ירא ה' - אני מכירה לא מעט כאלה)? ורפורמים? (אני כבר לא מדברת על נוצרים, מוסלמים או בודהיסטים)". חשבתי שזו שאלה אישית מידי, אבל אם הועלתה – אז הועלתה - וקריינתא דאיגרתא – מה דעתה על כך, האם ראוי/פסול להתפלל כי הילד לא יהא נוצרי, הרי הוא יכול להיות נוצרי אוהב וירא ה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 08:07 |
|
| |
פי האתון
אם תקרא בלינק לאשכול הותיק ההוא, תראה שמדובר בתופעה שאיבחן ירמיהו יובל בין פליטי האנוסים של ספרד שהגיעו להולנד, החופשית והפלורליסטית (יחסית).
מצד אחד הם חפצו במסורת היהודית, אך מצד שני בחנו את המסורת בכלים אינטלקטואליים כיון שהגיעו אליה בגיל בוגר. יש לזה מקבילה מעניינת מאד בדורנו בין בעלי תשובה, שאף הם מגיעים ליהדות בגיל מבוגר.
זו מעין הדילמה שהציג הרמב"ם אודות אלו שמוצאים סתירות בין המסורת היהודית (דרשות חז"ל המתמיהות) לבין הפילוסופיה.
אין כוונתי כאן להצביע על הפתרון אלא על התופעה. אלו בני אדם שהעיסוק האינטלקטואלי מעמיד אותם בעימות עם הנהוג והמקובל בחברה שלהם. הם חשים שהם נאלצים לבחור בין המסקנות שהמתודולוגיה מביאה אליהן לבין המסורת. למעשה, הם בדרך כלל כבר הכריעו ללכת אחרי כוח השיפוט האישי נגד מסורת שמתגלה כבעייתית. אך דרך החיים והמצוות שהם רואים כאמיתית שונה ממה שהסביבה תאפשר. ואין כוונתי למורדים נגד המסורת שמבקשים לקעקע את המסורת וההלכה, כמו שפינוזה (אנוס התבונה הגדול מכולם) אלא כמונו, באי הפורום הזה.
אני הוא שיישמתי את התיאור של יובל לגבי בני תקופתנו, וניסיתי להצביע על המשותף ועל השונה בין דורנו לדורם. כאשר אדם מסתכל במראה, גם על פניו האינטלקטואליות והאמוניות, הוא מקבל פרספקטיבה. זה מה שניסיתי לעשות שם.
וכדאי להסתכל בלכסיקון הפורום (יש אשכול וזה שמו. ניתן למצאו על ידי חיפוש בתיבת החיפוש בעמוד הראשון) על הערך "אנוסי תבונה" ויש גם "אנוסי חברה" או בדומה לזה שחיבר חברנו הגדול סיינפלד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 07:23 |
|
| |
[יקובקוב,
כתבת - "אני מתפללת בהדלקת נרות "וזכני לגדל בנים.. אוהבי ה' יראי אלוקים". כך כל אישה מתפללת"
סתם, להשכלה כללית - אני איני מתפללת כך, ואני מכירה עוד נשים רבות שאינן מתפללות כך.
ומדוע אני רואה לנכון להזכיר זאת? כי לדעתי את "חוטאת" בדיוק באותו החטא שאת מאשימה בו אחרים. גם לך יש גבולות שאינך רוצה שילדיך יעברו ושהם אינם כה אובייקטיביים כמו שאת מדמיינת לעצמך. למשל - את מזכירה את ההבדלים (הזניחים בעינייך) בין זרם חרדי אחד למשנהו, אולם מה עם ההבדל בין חרדים לדת"לים? האם באמת לא אכפת לך שילדייך יהפכו דת"לים? ומה עם חילונים (אפשר להיות חילוני ואוהב-ירא ה' - אני מכירה לא מעט כאלה)? ורפורמים? (אני כבר לא מדברת על נוצרים, מוסלמים או בודהיסטים).
אחזור להדלקת הנרות - מה שנראה לך ברור מאליו, סטנדרטי ואובייקטיבי לחלוטין, הוא ממש לא כזה. הוא תוצאה של בחירה דתית/פוליטית/פסיכולוגית/סוציולוגית ובהכרח גם מגדיר תוצאות מכל התחומים הללו. אנשים אחרים, בהקשר אחר, היו אולי בוחרים אחרת. בנוסף, את בוחרת גם מה לראות ומה לא לראות, מי "שייך" בתחום המעגל שאת מזהה כ"שלך" ("כל הנשים") ומי לא (אלה שאין להן ילדים, אלה שיראת ה' לא מעניינת אותן למרות שהן מקפידות על הדלקת נרות וכו') וכתוצאה הופך לבלתי נראה בעינייך.]
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2011 02:45 |
|
| |
מישהו מוכן להתנדב להסביר לי מהו המושג אנוסי תבונה?.
התבונה לא אונסת אותך לשום דבר . חסרי התבונה יאלצו אותך להתנהג אחרת ממה שהיית רוצה להתנהג. ואדרבה תבונתך או יותר מדוייק פיקחותך תעמוד לך להתמודד עמם בצורה האפשרית המוצלחת ביותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 23:39 |
|
| |
יקובקוב
אם את הופכת לדת"ל את לא צריכה להקשיב לאתר "הדברות" וד"ל לד"ל (ודי לחכימא לדתי לאומי) 
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 23:19 |
|
| |
לדת"ל שהציע לחרדים להפוך לדת"לים.
אני מתפללת בהדלקת נרות "וזכני לגדל בנים.. אוהבי ה' יראי אלוקים". כך כל אישה מתפללת, אבל הרוב יעדיפו לראות את הילד חילוני רק שלא יהיה מחוג אחר.. יש נוער שעבר מחוג לחוג ולהורים קשה לקבל את זה, בצורה מאוד קיצונית, במקום להגיד תודה לה' שהוא דתי. אני ב"ה מבית של בעלי תשובה אז זורמים אצלינו עם הדברים הללו. תבדוק גם אצלך עד כמה אתה מוכן שבנך יהפוך לחב"דניק...
בשביל הקוריוז, אתן לך ציטוט מאתר הידברות במענה למתחזק ששאל למה יש זרמים שונים ביהדות. זו חלק מהתשובה שענה לו הרב:
אז איך האדם הממוצע יכול לדעת מה הכי טוב עבורו?
"זו מסורת - 'שאל את אביך ויגדך'. התורה גם אומרת 'אל תחליף תפקידים'. כלומר, מאוד לא רצוי שליטאי יהפוך פתאום לחב"דניק".
ומי שחוזר בתשובה, ומתחיל במובן מסוים מאפס?
"יש לחוזר בתשובה את האפשרות לבחור לאן הוא יותר נמשך והיכן הוא מרגיש שייך. לכל חוזר בתשובה יש בדרך כלל רב שמדריך אותו, וזה מה שמתווה בדרך כלל את הזרם. אבל בעיקרון, בהחלט יש לו פרשת דרכים שבה הוא יכול לבחור איזה זרם יותר נוגע בו".
למה אסור להחליף זרמים?
"כמו שבצבא אסור לעזוב חיל ללא סיבה מוצדקת. יש אמנם מצבים שבהם אדם מרגיש שהוא צריך לעבור לישיבה אחרת או לשיטה מסוימת. אם הוא רואה שהוא לא מצליח, שהוא מרגיש משבר - נותנים לו מין 'הסבה'. אולי בחסידות הוא ירגיש אחרת, לדוגמה. אבל אין טעם לעשות את זה ללא מחשבה. חשוב מאוד להמשיך את המסורת המשפחתית, ולא לשבור את החוליה. זה כמו להחליף שם משפחה - לא מחליפים שם משפחה כך סתם".
הקב"ה עצמו רוצה כל כך הרבה זרמים?
"יש דברים שקצת נסתרים מאיתנו, על מנת שנבין איך הכל מסתדר כמו פאזל. קח את האבות - אברהם היה עמוד החסד, יצחק היה עמוד התפילה ויעקב היה עמוד התורה. אפילו אצלם כל אחד נתן חלק מסוים - אבל ביחד זה יצר פאזל שלם. אם מסתכלים על כל אחד מהם בנפרד, השאלה מובנת. אבל אם מסתכלים על כל עם ישראל כחטיבה אחת - זה יותר מובן. כמובן שבנושאים המהותיים אין הבדלים - כולם מתפללים, אוכלים כשר, שומרים שבת. ההבדל הוא יותר ברובד היותר עמוק, בתפיסת הדרך איך לקיים את המצוות. בתפילין יש תפילין של יד עם בית אחד, ובתפילין של ראש ארבע פרשיות נמצאות בארבעה בתים שונים. למה? כי היד היא הקיום. בראש יש כמה חדרים, כלומר יש כמה זרמים, אבל בעצם קיום המצוות, כביכול ביד - כולם מבצעים את אותו דבר".
הבנת????
כמובן שלא רצוי שליטאי יהפוך לחב"דניק... כמו שלא מחליפים שם משפחה (!!??). וזו ההשקפה היום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2011 23:08 |
|
| |
אמשלום
איני יודע אם זו היית את, או מישהו אחר, או שסתם קראתי ולא הבנתי, אך חשבתי שאני נשאל אם הייתי נכנס לטמפל רפורמי כפי שכתב מישהו לעיל. והסברתי מדוע לא. חשתי כאילו נשאלתי לגבי גבולות סובלנותי/פתיחותי. ונדמה לי אפילו שאת היא שכתבת שעם כל הפתיחות לא הייתי נכנס לשם, וצדקת. אבל דין כניסה לחוד והערכה לתפילה הנובעת מן הלב, כל לב, לחוד.
לגבי הדמויות שמהן ציטטתי, איני יודע מה הגדרתן העצמית, אבל לא בדקתי את ההגדרה הזו אלא אימצתי אותה כפי שהיא, בגלל חשיבותה.
לגבי קרל מאי, מאז קראתי את תולדותיו, ונהיר לי שאין שום קשר בין הסיפורים המרתקים שבלעתי בהתרגשות כילד לבין המציאות. אבל עדיין הם זכורים לי לטוב, ובמיוחד אותם קטעים דתיים ב"אולד שורהנד" (אולי הטוב ביותר שלו שקראתי), כולל קטע של התבודדות במדבר.
וזו אחת הנקודות שביקשתי להדגיש. כבני תרבות, דת ולאום, אנו מחוייבים ואף מוצאים את עצמנו נקשרים לחוג חברתי מסויים. אם אנו מסוגלים לפתיחות, ואני סבור שדורנו כשיר לכך יותר משאר דורות, אנו יכולים למצוא את עצמנו נקשרים אינטלקטואלית ורגשית לכל מיני מקורות ואישים. וכך, אנו (כוונתי כמובן לעצמי) מוצאים קשר והזדהות עם מילים של אנשים שאמורים להיות שונים מאיתנו מאד, אך לעולם לא נוכל להיפגש איתם שלא בדמיוננו, לא לצורך של חוית תפילה משותפת כפי שהיא מוגדרת בהלכה - לפחות עבור האורתודוכסים בינינו באופן הרגיל של תפילה יומיומית. (ואפשר שאני טועה).
(וכספקן אני מביא בחשבון שהמילים שמהן כה התפעלתי אמרו משהו אחר לכותב ולקוראים אחרים מאשר כפי שהן צלצלו באזני, בדמיוני ובליבי. זה יכול להיות נכון לגבי קרל מאי וכתיבתו, ולגבי כל אדם אחר).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
|
