גולשי 'שידוכי חרדים' כותבים: סיפור בהמשכים

בס"ד

היה זה בראשון אחר הצהרים כשדניאל ניסה להניח את ראשו מעט, בנצי נכנס בתנופה לחדרו.

"פרידמממן, אתה שוב שקוע עם עצמך... אני מנסה כבר שעה להשיג אותך בפלאפון למה אתה לא עונה..." 
היה זה בנצי חברו לחדר שהחל לדאוג מה עובר על חברו העליז והמאופס בטבעו...
הוא ידע שלפעמים הוא שוקע להירהור, שתיים, אבל ככה הוא בטוח שאף פעם לא ראה אותו.

"דניאל, אני מחכה לך בחדר יש לי משהו חשוב לומר לך..." היה זה ביום חמישי כשחזר לשבת חופשית.
"השדכנית טלפנה אתמול..." כך אמא החלה בתיאורה, ניסתה לגשש בעדינות לכיוון הנושא שאליו חתרה.
היא ידעה שבזמן האחרון דניאל רצה הפסקה קלה משמיעת הצעות, והבינה לליבו.
אך הפעם היה זה קצת יותר מורכב וחששה מעט מתגובתו...
"אתה זוכר את הבחורה הנחמדה, יעל, שיצאתה איתה לא מזמן...?" שאלה בעדינות.
"כן" הוא מיהר לענות קצר ולעיניין כמו תמיד,  איך לא חשב בליבו. וניסה להבין לאן היא מנסה לחתור אך ללא הצלחה.
"היא חושבת שאולי כדאי לנסות להפגש עוד פגישה, מה דעתך בעיניין..?"
 זהו הצלחתי לומר את זה חשבה בליבה ולקחה עוד נשימה ארוכה, כדי לקבל את תגובתו.
בחצי מבט היא שמה לב לזיק שנוצר בעיניו וכבר נשמה שוב לרווחה..
"אמא יש לך טלפון..." היתה זאת שירה הקטנה שלהם, שבאה עם הנייד הישר לאמה.
"זאת השדכנית שוב על הקו, היא מצפה לתשובה, מה לענות?" אמרה אמא כשהיא מסתירה בידה את הפומית.
"אתה בטוח שכן..?" אמרה אמא והזיק עבר לעיניה.
וכך נקבעה הפגישה לשני, בראשון לחברו יש חתונה שאינו יכול לפספס.

בנצי מנסה שוב את מזלו ושואל בחצי חיוך את השאלה הקבועה שהיה נהוג אצלם לשאול כשבחורים היו אפופים במחשבות:
"זה אותה בחורה מהפעם הקודמת..."
הוא לא ציפה למבט חמור הסבר שדניאל נעץ בו...
דניאל הזה באמת השתנה, חשב בליבו בנצי, תמיד היינו צוחקים על המשפט הזה ועכשיו זה רק החמיר את המצב...
אני חייב לתפוש איתו שיחה ריצינית מה קרה לחבר הכי עליז בחדר..?

----------------------------------------
טוב הסתבכתי עם העלאה...
אם משהו רוצה לעזור בעיניין אשמח :)
אגב, קריאה מהנה!(עד כמה שתצליחו..:( )

זהו.
בין הזמנים הסתיימו להם והוא, בדרכו לישיבה.
הפגישות בינו לבין יעל הסתיימו. יעל החזירה תשובה שלילית. "אני צריכה לחשוב", אמרה לשדכנית.
היא צודקת. שנינו צריכים לחשוב..
הוא נכנס בשערי הישיבה, הריח המוכר והאהוב החזיר אותו להווי הישיבתי. כ"כ התגעגע לישיבה, לסדרים ל"שיעור כלולי", 
"היי פרידמן, מה איתך? נראה שלא אכלת כלום בין הזמנים.. היה קשה בלי האוכל של הישיבה??"
"בנצי בנצי.. מה יהיה עם חוש ההומור שלך? אולי תפתח אותו קצת??" קורץ דניאל לבנצי חברו לשיעור.
"אני עובד על זה.. ביי אחי"
דניאל נכנס לחדרו, מניח עצמו על המיטה. ראשו ורובו עסוק בדבר אחד. או אולי אחת.
ליקרה לו.. הוא אוהב אותה כ"כ.. רוצה שיהיה לה רק טוב!!
האם היא מבינה את זה? איך היא תדע להחליט מה טוב בשיבלה? בשבילם...

איך נגמר אתה שואל? תשאל איך התחיל?
היה לי קשה להתחיל לדבר לכן הוא התחיל,ואפשר לומר שלא סיים
הבטיח והבטיח .הוא אמר שהוא לא מסתדר בלעדי שעה אחת והוא רק חושב עלי
אבל אתה יודע למה אני חיכתי להתנצלות מינימלית לחרטה לא להבטחות!  שיראה שלא התכוון למעשיו
היה לי קשה לקבל ממנו.......
אני חושבת שאני צריכה לקחת פרק זמן למחשבות ,כרגע אין הרבה על מה לדבר
תעביר לו בשמי.....
אוקי? 
שירה ? אני מערר
אם אני לא מכיר אותך די מספיק...ככה לסיים? את לא רוצה שהוסיף מילת תודה או משהו
שיביע .אולי??

שירה הביטה בעיניים מבריקות ישר אל תוך עיניו של יוחאי.
כיצד תוכל לדעת עד כמה הוא רציני,
עד כמה הוא מעוניין בשינוי שורשי?
נכון,
הוא בחור טוב,
הוא בחור עדין,
אבל-
היא לא יכלה לסבול את החוסר האיכפתיות שלו לבית.
את הנעליים שהיו זרוקות אי שם כל פעם בחדר שינה,
את הכלים, את הניירת..
כמה שבקשה, והוא כאילו לא שמע.

הו,
הזכרונות מצליפים בה ללא רחם.
זוכרת היא איך הלכו שניהם לקנות את חדר השינה כשהם מאורסים.
הדמעות היו האויב שלה באותם רגעים,
לא רצתה להראות לו עד כמה היא מתרגשת, עד כמה חשובים לה רגעים אלה...
כמה חלמה על חדר החלומות היפיפה והקסום שלהם. וביחד.
הם עמדו שם מול ההיצע של המיטת, השידות, הארונות ולא ידעו מאיפה להתחיל,
האם עדיף מראה עתיק לחדר? רומנטי משהו? או אולי משהו נקי ומינימליסטי, פשוט וצנוע?
דווקא שניהם היו אז עם אותו ראש.
הם רוצים משהו חמים. משהו שיגרום לאוירה בחדר להיות מקשרת, מחבקת, מחברת עולמות שונים לנשמה אחת מיוחדת.
הם האמינו,
הם היו בטוחים,
הם היו מאושרים.

לפתע היא קפצה על מקומה.
קולטת את יוחאי מביט בה עמוקות ומחכה לתגובה.
מה הוא שאל?
אהה, כן, הוא רוצה שהיא תתן לו צ'אנס.
באמת מתחשק לה, אבל איך תדע שאינה טועה שוב?
אין לה כח כבר לסבל.
"איפה אתה, אבא" כך היא זעקה בלי קול. "אני רוצה להרגיש אותך עימי יד ביד. בבקשה תנחה אותי לעשות הצעד הנכון!"
ושוב, הביטה בו עמוקות ושתקה. לא ידעה מה לומר.

יוחאי נשם עמוקות.
'היא חוששת'- חשב לעצמו.
"שמעי יקירתי" כך הוא אמר, "יש לי רעיון". 
אישוניה התרחבו, והוא חייך בעדינות, משל קצר הצלחה כלשהי בשלב זה.
"את חוששת, ואני מבין. 
ומאד.
מה שאוכל לעשות, זה רק להעלות לך הביטחון, וזה ע"י צעד נועז מצידי."
"מה?" היא נדרכה.
"יעל חברתך.
בחורה  מיוחדת שהוצעה לאחיך.
אני מכירה אותה.
ומצוין.
אח שלה לומד עימי בכולל, והיא אפילו לא יודעת מזה.
החברותא שלי.
ידיד לי בלב ובנפש.
אני מכיר את כל משפחתה, ואת כל חייהם.
ואני רוצה לגלות לך משהו ברגע זה, ובתנאי שישאר בינינו."
שירה היטטה את ראשה קדימה, מחכה לשמוע מה בפיו של יוחאי.
"דני רוצה את יעלי.
יעלי רוצה את דני.
אבל-
ישנה בעיה אחת שלא ידועה לשניהם.
הכסף.
ההורים של יעלי הוציאו את כל חסכונותיהם ששמרו לחתונה עבור טיפול רפואי לסבתא בחו"ל.
אין להם אגורה לתת.
וההורים שלך דורשים. והרבה.

אני לא אתן לשידוך הזה לרדת!
את יודעת עד כמה הם מתאימים,
עד כמה הם משתוקקים.
אני אוכיח לך בעזרת ד', שהם עוד יהיו באושר ובעושר נשואים!"

שירה הביטה בו ועיניה התעגלו בפליאה,
אוהו, איך היא אוהבת את כח הרצון שפועם בו.
היא חייכה לעברו,
מנסה לנחש, לגשש מה עומד הוא לעשות...

הרוח החלה לצלוף בחוזקה, אבל היא לא חשה בכלום.
לא יכלה להסיר את עיניה מיוחאי, שמצמץ את עיניו בהתרגשות.

תוקן על ידי שיריש1 ב- 26/01/2011 00:43:12