השפעתם של מעשים חיוביים / שליליים, על אנשים חיוביים / שליליים.

בעקבות התפלספות עם חבר, עלתה בינינו שאלה שלדעתי די מעניינת, ואשמח לקבל את חוו"ד של חברי הפורום החשובים.
ידוע כללו של החובת הלבבות (או החינוך) ש"אחר הפעולות נמשכות הלבבות". ז"א שכל פעולה שאדם עושה, משפיע ועושה רושם בנשמתו. ע"י חזרה של פעולות מסויימות, במשך זמן מסויים, ניתן לשנות התנהגות ואפילו דרך חשיבה, לטוב ולמוטב.
אך כל זה הוא משהו מובן ורציונלי, וניתן להבין אותו בשכל הפשוט.
שאלתי היא על ההשפעה ה"מאגית רוחנית", שיש לכל מעשה שאדם עושה. ידוע בספה"ק שכל מעשה פועל רושם למעלה, המשפיע ויצר רושם  רוחני על הנשמה של האדם. מי שעושה מצווה, נשמתו מקדשת יותר ומתגברת יותר על הגוף, והוא יהיה קרוב יותר לעשות עוד מצוות ומע"ט. ומי שחלילה ח"ו נכשל בעבירה, הוא פועל בנפשו רושם שלילי, שתסחוב אותו יותר לכיוון הגוף ותאוותיו ח"ו.
לכן ברור שאדם חיובי שעושה מעשה שלילי, זה ישפיע על כל אופן עבודתו. וכן אדם שלילי שיעשה משום מה מעשה חיובי, יוכל ע"י להיתפס ולעלות מעלה מעלה. 
השאלה היא כיצד זה נפתס במבחן המעשה. באם יש יהודי, של"ע ניתן לכנות אותו כאדם שלילי. לא מחייב שמדובר בפרייער איד, רק שפה הוא מזלזל בתפילה, שם הוא נכשל בעבירל'ה, והסך הכללי היומי שלו לא מראה על אישיות מאוד חיובית. מסתבר שכשהוא נכשל במשהו, הוא בעצם ממשיך לגלגל את הגלגל. אך מה קורה כשאותו אדם עושה מעשה טוב, אפילו טוב מאוד, ובצורה קבועה. כמו עזרה בלימוד לתלמיד חלש (במסי"נ), או נתינת צדקה ברוחב לב, או משהו אחר. האם אותו מעשה טוב יש בו כוח לדחות הרבה מעשים רעים (מטעם של מדה טובה מרובה), ואז בעצם להמשיך לו שפע ברכה והצלחה למרות שהוא לא מאה אחוז. או שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, וכל מעשה שלו בעצם מחליש משמעותית את כוחו של המעשה הטוב שהוא עושה.
נדגיש שלא מדובר במזיד, זה עניין של עצלות ורפיון. לא ח"ו יודע את קונו ומכווין למרוד בו, אך גם ידיעתו של קונו לא תמיד מזכירה לו מה הוא צריך לעשות.
מה דעתכם? יש לכם רעיון איך לפשט את זה? יש איזה מקורות שמדברים על זה?

____________