הבנתי בנושא הפוסט סטרוקטורליזם אינה שלימה, או נכון יותר, חסרה במהותה, ובכל זאת ראיתי לנכון לשתף מהרהורי בנידון.
א. כשאלה מקדימה אנסה להציג את תמיהתי בדבר גישתה של הפוסט ס. בדבר טענתה לאי יכולת השגת 'מהות' ההווייה: האם הפוסט ס. יכיר בקיומו של קיום כלשהו הנסתר מבינתנו (דוגמת 'הלוגוס' שמציג הירקליטוס בתורתו, או לחילופין, 'הדבר כשלעצמו' הקנטיאני'), רק שאין אנו יכולים להשיגו (ובכך יבוא לידי ביטוי הטוענים כי הפוסט מודרניות מקורה אצל קאנט, רק שאצל הפוסט סטרוקטורליזם זה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית למדי בכך שהיא כורכת את קיומו של המציאות החזותית, קרי הטבע, בקיומו של ה'לוגוס', ובכך נהפך הטבע לכאוטי), או שמא מנתקים הם את עצמם מהגישות שקדמו להם, בכך שטוענים הם לאי קיומו של ה'לוגוס' כלל? זאת שאלה שאמח לברר עמכם.
ב. רולאן בארת טוען במאמרו שאחד הטענות המרכזיות לפוסט סטרוקטורליזם, היא ההסקה כי בשל שרירותיותו של הסימן (מסמן אינו טומן בתוכו את המסומן), בכל מילה יש מקום לאינסוף פרשנויות (המסמן 'בן' יכול להורות על המסומנים הבאים: בן לאב, בן לעם (בן ישראל), בן בייצוגו הכמותי (בן חמש למקרא) וכו'). בשל אינסוף הפרשנויות הטמונות במסמן, אין בכוחו של האדם להציג עצמו נאמנה בפני הזולת. כל דיבור אודות מחשב, רגש, רצון, כל נסיון להכניס הכרה כלשהי לתבנית מילולית נידונה לכישלון. מתוך כך מסיק בארת כי אף האדם אינו מכיר את עצמו, שכן, האדם מגדיר בינו לבין עצמו את אשר הוא חווה ע"י המילים והמושגים (מסמנים) אותם הוא 'רוכש' מבחוץ. וכאן באה שאלתי בדבר מקומו של הניגון, הפושט לבוש טקסטואלי ומתיימר לגעת בנקודה הכרתית עמוקה יותר, או אף תת מודעית (כך לפחות בניגון החסידי - להעיר מדבריו של בעל התניא: הניגון הוא קולמוס הנפש). אשמח לשמוע דעתכם אף בנידון זה.
נשלח ב-13/1/2011 23:01
חימאייר, צענערנע, רק אשחיל מילה במעגל דיונכם: חימאייר, קצת חסרה לי הגדרתך בדבר הטקסטואליות של הניגון. אני לתומי רואה את מבנו של הניגון המצוי מבוסס על תשתית טקסטואלית. כך שגם בתרבויות אותם הצגת בהודעת הקודמת הטקסטואליות הינה מרכיב אלמנטרי במוזיקה (ניגון). ואבהיר את דברי למען אסר ספק: הניגון בעיני הוא ביטוי כלשהו לחווייה אותו חווה המנגן (יוצר). עתה, אותה חווייה מדוברת אינה אלא היפעלות ממושגים 'טקסטואלים' הנוגעים ביוצר (הוא משתוקק לפגוש את אהובתו, ובשל כך הוא בא לידי מנגינה). המנגינה מושתתת על מינוחים - אהבה, תשוקה וכדו' - ואת המינוח הלזה מתיימר הפוסטסטרוקטורליזם 'לפרק', כך שגם כנגד הניגון יצא הפוסטסטרוקטורליסט חוצץ (דוגמא נוספת ואף חדה יותר: עולם הניגון החסידי בכלל והחב"די בפרט - שם המנגן 'מדבר' בניגונו אודות א-לוהות מאוד מוגדרת, עם יחסי גומלין של אל - אדם מערכתיים). הנחה זו בדבר הטקסטואליות שבמוזיקה דחקה אותי להביא את האפשרות התיאורטית בדבר קיומו של האדם בפלנטה משל עצמו.
ייתכן כי בדברכם אודות הטקסטואליות של הניגון מתכוונים אתם אודות מימד אחר של טקסטואליות, אך כיוון שבפוסטסטרוקטורליזם עסקינן אינני יכול לדעת בבטחה את כוונת מושאכם ומשום כך מנסה אני את כוחי כפי הבנתי אני...
נשלח ב-13/1/2011 21:08
השאלה היא מה במהות של אותה מוזיקה שהופך אותה לחלק ממארג החיים האם התכיפות שבה נערכים הריטואלים עד שהם הופכים לחלק מהשגרה או עובדת היות המוזיקה חלק מריטואל?
אם האפשרות השניה היא הנכונה אז השופר נכנס לקטגוריה הזאת .
ומה לגבי המוזיקה הכנסייתית?או העוגב אצל הרפורמים?
נשלח ב-13/1/2011 20:05
האם מישהו יכול לסלק את ההודעה הראשונה של הלבובר?
צענערענע
אנתרופולוגים מצאו שישנם תרבויות מסוימות כמו למשל של ילדי אמריקה (אינדיאנים בלע"ז) שבטי ההסה בניגריה בהם אין מילה מיוחדת למוזיקה. זה לא אומר שאין מוזיקה - בוודאי שיש - אבל בתרבויות אלה הרבה פעמים המוזיקה לא מופיע כשלצעצמה אלא או עם תחפושות, הצגות מתוך ריאטואלים מלחמתיים ודתיים. במובן זה המוזיקה היא חלק ממארג חיים לא טקסטואלי . ישנם חוקרים רבים המעירים גם שבתרבויות מסוימות תחושת המגע בכלי המוזיקלי יותר חשובה מהקול שהוא מוציא. כך למשל בקרב שבטים מסוימים מנגנים בכלי עדין למרות שברעש התופים הכבד לא ניתן כלל לשמוע את הצלילים העדינים שלו. גם במקרה כזה טוענים החוקרים הוא חריגה של מוזיקה מרמת הטקסטואליות אל רמת החוש, והמגע. דרך אגב האם קול השופר בראש השנה הוא מוזיקה? הוא טקסט?
נשלח ב-12/1/2011 16:26
אולי אתה יכול להדגים ולהסביר מתי ואיפה מוזיקה היא חלק ממארג חיים ובמה היא שונה מספרות.
נשלח ב-12/1/2011 15:17
צענערענע
סטרקטורליזם כן שימש אופן ניתוח גם של מוזיקה. אינני מוזיקולוג ולכן אני לא רוצה להכנס לתחום לא לי, אבל ישנם מאמרים רבים - לצערי לא בעברית- שמשתמשים בסטרקטורליזם לניתוח יצירות מוסקליות. הבעייה היא, וכאן הדברים מחזירים אותנו לשאלתו של צ.ב.י. האם המוזיקה היא סוג של טקסט או לא? אם מוזיקה היא טקסט, כמו ספרות, היסטוריה, תיאטרון וכדומה. כי אז ניתן להחיל עליה את כללי הניתוח הטקסטואליים יהיו אלו סטרקטורליטים או פוסטמודרניים. אם מוזיקה איננה טקסט כי אז לא ניתן להחיל עליה את כללי הניתוח הטקסטואלים. המעניין בכל הדיון הזה זה שכיום ישנם מוזיקלוגים שטוענים, שהטענה שטענתי כנגד צ.ב.י., היינו הגישה שנקטתי שמוזיקה היא אכן טקסט היא גישה מאד מערבית ובחברות אחרות מוזיקה היא חלק ממארג חיים עמוק יותר שאיננו סמיוטי או טקסטואלי . כך שהם בשם הפוסטמודרניזם, במקרה זה דחיית הדעה המערבית שרואה במוזיקה טקסט, טוענים שמוזיקה בחברות רבות אינה טקסט ולכן לא ניתן להחיל עליה את כליי הניתוח הטקסטואלים, במקרה עליו אנו מדברים: סטרקטורליזם.
ההצלחה התקשורתית שהיתה לסטרוקטורליזם (באופן כללי אנתרופולוגים הופכים לגורו של תרבות יותר מהסטוריונים רציניים)היתה בגלל הכלליות של רעיון המבניות והיכולת של הסט' להסביר כביכול נושאים מגוונים כמו ספרות הסטוריה ועוד.
מדוע בעצם המוזיקה לא נכנסה לתוך הכנפיים הרחבות של הרעיון הסט'?(ראיתי שדיברת רק על הפוסטמודרניות בהקשר של המוזיקה)
נשלח ב-11/1/2011 23:24
שותפיסוד כתב:
כל דבריך אמת, רק הסברתי שהמהות המיוחדת לכל אות נובעת דווקא ממיקומה במערכת הכוללת (האם היא שייכת לאותיות אמ"ש שהן אימות הקריאה או לבג"ד כפר"ת שהן הכפולות או לשאר הי"ב האותיות הפשוטות). בודאי שאחרי שלכל אות יש מהות בפני עצמה מהותה נמשכת איתה בכל מקום שבו היא נמצאת.
האם גם לאותיות לועזיות יש 'מהות' מיוחדת על פי הקבלה?
נשלח ב-11/1/2011 23:08
בעלבעמיו כתב:
מהי 'ר' כפולה?
יש בתנ"ך כמה פעמים ר' דגושה בדגש קל.
למשל "בעבור הרעימה" בתחילת ספר שמואל, וכן "לב יודע מרת נפשו" במשלי ועוד.
נשלח ב-11/1/2011 22:57
מהי 'ר' כפולה?
נשלח ב-11/1/2011 21:10
חימאייר כתב:
שותפיסוד...
ממ"נ אם כך אומרת הקבלה אין לי בעיה. רק שאני סבור שאתה לא מדייק. בבודאי שגם הא' ב' הקבלי הוא חלק ממסגרת ממבנה אך בסוף המבנה האותיות מקבלות רוח והם נעשות אבני היצירה של הבנין האלוקי כולו כך שהם לא סתם מסמנים הם מהויות. הדברים פשוטים בספי"צ. והם גם המשמעות של דברי התניא ורבים לפניו ואחריו שאותיות הויה מחייות את העולם ממש. כי שמש ומגן הויה אלוקים. ולכן על פי הרמב"ן אם אינני טועה זה המשמעות של התורה כשמות ה' אתה יכול לשחק עם האותיות ולהוציא מסמנים חסרי משמעות בעברית והם יהיו בעלי משמעות מכיון שהמשמעות טמונה באותיות. אשמח להרחיב איתך בנושא אם נצטרך.
כל דבריך אמת, רק הסברתי שהמהות המיוחדת לכל אות נובעת דווקא ממיקומה במערכת הכוללת (האם היא שייכת לאותיות אמ"ש שהן אימות הקריאה או לבג"ד כפר"ת שהן הכפולות או לשאר הי"ב האותיות הפשוטות). בודאי שאחרי שלכל אות יש מהות בפני עצמה מהותה נמשכת איתה בכל מקום שבו היא נמצאת.
נשלח ב-11/1/2011 20:20
ראשית אגיב לשאלות,
יעקב...
עליך להבדיל בין טענותי, שלא פרשתי כאן, לבין הסטרקטורליזם אותו אני מנסה לייצג. לגבי שאלתך ראשית ההערה על האסקמואים נאמרה בבדיחות דעת. בנוסף אנני רואה בדוגמא זו סתירה לגישה הסטרקוטרליסטית. הסטרקטורליזים יטען שהמרחב השילגי של האסקימואים כפה עליהם שפה שבה יש הבחנה בין סוגי וגווני שלגים שונים. וכך אנחנו חוזרים למבנה ולא לחרות היחיד. אמנם אפשר לקחת את שאלתך לכיוון אחר ולטעון שהסטרקטורליזים למשל לא יכול להסביר שינוי במבנה. היינו נניח אנחנו מגלים שיום אחד נוצרות בעברית מילים שונות לכחול וכחול כהה. הסטרקטורליזים, ככל תיאוריה מבנית אחרת, יתקשה להסביר איך חל השינוי איך נוצרה השפה החדשה [ מילה X לכחול ומילה Y לכחול כהה] ממערכת השפה הקודמת לה שבה כחול וכחול כהה זהו אותו דבר [ X שווה כחול X+ שווה כחול כהה] , זה חולשה בעייתית שייתכן שהסטרקטורליזים יטען ששוב המרחב החיצוני, התעוררות המודעות לכחול וכחול כהה, יצר שפה חדשה [ מילה X לכחול ומילה Y לכחול כהה]. אבל זו תשובה מעגלית.
שותפיסוד...
ממ"נ אם כך אומרת הקבלה אין לי בעיה. רק שאני סבור שאתה לא מדייק. בבודאי שגם הא' ב' הקבלי הוא חלק ממסגרת ממבנה אך בסוף המבנה האותיות מקבלות רוח והם נעשות אבני היצירה של הבנין האלוקי כולו כך שהם לא סתם מסמנים הם מהויות. הדברים פשוטים בספי"צ. והם גם המשמעות של דברי התניא ורבים לפניו ואחריו שאותיות הויה מחייות את העולם ממש. כי שמש ומגן הויה אלוקים. ולכן על פי הרמב"ן אם אינני טועה זה המשמעות של התורה כשמות ה' אתה יכול לשחק עם האותיות ולהוציא מסמנים חסרי משמעות בעברית והם יהיו בעלי משמעות מכיון שהמשמעות טמונה באותיות. אשמח להרחיב איתך בנושא אם נצטרך.
צ.ב.י.
סארטר היה אחד ממושאי ההתקפה של הסטרקטורליזם בדיוק מכייון שסארטר האמין - לדעת של הסטרקטורליסטים- בקיומו של סובייקט, אחראי, בוחר, בן חורין. התשובה של הסטרקטורליזים תהיה שזו אשלייה. ואביא לך דוגמא: בימי הביניים הייתה אגדה על מלך שעשה ניסוי. הוא סגר ילדים במגדל ונתן להם רק אוכל כדי לראות איזה שפה הם ידברו. התשובה לאגדה הייתה שהם דיברו לשון הקודש- עיבריס. זו בדיוק הגישה שדנתי עליה עם שותפיסוד שלפיה אבני היצירה של העולם זה שפתו של הקב"ה היינו לשון הקודש. היום אנחנו יודעים שלו היה נערך ניסוי כזה הילדים היו מתים. מדוע הם היו מתים? מדוע הם לא היו יוצאים עם ניגון הימהום מסוים כפי שהצעת? התשובה היא שגם הימהום כזה הוא שפה ושפה מתפתחת מתוך יחס. האדם החי על פלנטה אחרת לא היה שורד ללא שפה. זו דעתי ע"פ הסטרקטורליזם. כיוון שאולי כן כדי לך ללכת בו זה לבדוק את הלחיות כמו חיה של דלז וגואטרי אבל אכמ"ל
נשלח ב-11/1/2011 18:29
יש לכל זה קשר למוזיקת גא'ז ?
נשלח ב-11/1/2011 15:49
בעל,
שאלת ערכו של ניגון מסוג זה אינו מעסיק אותי כלל. רק תמהה אני לקיומו של ביטוי יציב שלא נסמך על שפה חיצונית ו'מלאכותית'.
_נ.ב. הזכרת בעלי חיים - לדעתי דוגמא לא רעה. במיוחד בהתבסס על טיעונו של דיקארט כי בעל החי הוא אוטומטי. הוא חסר תודעה אינדיוודואלית (בניגוד לאדם, כמובן). אולי משום כך קולותיהם אכן 'טהורים' יותר?..
תוקן על ידי צדיקביתיוד ב- 11/01/2011 16:45:27
נשלח ב-11/1/2011 15:27
צ.ב.י. נראה לך שיש ערך לניגון טהור כזה? אולי עדיף כבר קולות של בעלי חיים?
