בין ישראל לעמים

ירוחם
לא היה איסור בתקופת האבות על בנות כנען (מנין היו נשי השבטים??). האבות דקדקו בעצמם שלא ליקח מבנות הכנעני.

 על איסור לא תתחתן האמור בדברים, שלפי הרמב"ם (פי"ב מאיסו"ב) ועוד ראשונים, אמור על כל האומות. הבאתי שהקפדת עזרא ונחמיה היה רק על נשים כנעניות ועמוניות ומואביות. ולא הוזכר כלום על נשות הגולה (אם כי אין הוכחה שהיו כאלו, אבל סביר שכמו שהשבים לקחו מבנות הכנעני הם גם לקחו מבנות בבל ופרס. ועליהם לא נזכר כל פסול).

כשערבי ויהודייה מתחתנים

בעזרא ונחמיה כשמובאים הנשים הנוכריות עליהם הזהירו עזרא ונחמיה, מופיעים בנות שבעה עממים ועמון ומואב. ואילו בנות בבל ופרס לא מופיעות כבעיתיות.
לא מסתבר שהם לא התערבו בעם ישראל, וגם העם לא ידע על חומר האיסור כמו שלא ידע על איסור הכנעניות האשדודיות ובנות מואב ועמון.
גם מנשות שלמה מוכח שעיקר איסור תורה הוא על בנות כנען.

באמת יש דעה בתלמוד שבן הנכרי הוא ממזר ואסור לבוא בקהל ובכל אופן להלכה הולכים אחרי הכרעת צד אחד וכמו בכל ספק ודווקא מזה שהכריעו ללכת אחר האם רואים שהעיקר זה לא הדעות אלא המידות שתלויים ברגש וכנראה שמספיק חצי מהגנים בתוספת השפעה סביבתית שבו האם עדיפה יותר 

_________________

כבר אמרו חז"ל רוב בעילות אחר הבעל

_________________

[quote]



1. מה הוא ההבדל המהותי בין גוי ליהודי, והאם יש הבדל בין נפש היהודי לנפש הגוי.

2. האם מציאות הגוי בעולם שולית והוא משמש רק כחומר מילוי לישוב העולם לצורך היהודי.

3. האם גויים שיזכו לעולם הבא יהיו בדרגת יהודים.

4. האם החמלה היהודית ראוי שתופנה רק כלפי אחינו היהודים או גם כלפי גויים הגונים.

5. האם גוי מאמין והגון שווה פחות מיהודי שאיננו מאמין או שאיננו הגון.

6. מה ההצדקה שאדם שנולד למשפחה יהודיה יש לו פריוולגיה מיוחדת ואילו אדם שנולד למשפחה נכרית אין לו את אותם התנאים. האם מהותו של אדם נמדדת במרכיב הגנטי שלו או בתכונות נפשו. (סעיף זה קשור לסעיף 1).
התשןבות לענ"ד
1. ההבדל המהותי הוא במורשת של מסירות נפש לקיום התורה וכתוצאה מזה היהודי מתוך שלא לשמה בא לשמה וגם אם השלא לשמה התפספס הוא ישמח במצוה עצמה כי היא אמת לעומת הגוי מבואר בגמר שחסד לאומים חטאת כיון שהם אינם עושים אלא להתגאות ולכן נפש היהודי שלמה יותר עם בוראה גם כשהיא סובלת 
2. ר"ע אמר חביב אדם שנברא בצלם ואי אפשר לאהוב אדם שהוא רק מילוי 
3. בגמרא בראש ע"ז מבואר שלפום צערא אגרא ושהצער הוא כמידת האחריות מראש של מי שמצווה ועושה
4. בתורה כתוב לגר אשר בשעריך תתננו  ואכלו ומכאן דרשו חז"ל שיש מצוה לתת לגוי הגון [גר תושב]
5. הגמרא אומרת אפילו נכרי שעוסק בתורה חשוב מכהן גדול ונראה שהדברים ק"ו
6. המרכיב הגנטי בתוספת השפעה סביבתית נאותה הם המשפיעים היחידים על תכונת הנפש ואעפ"כ מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כך שלכל כלל יש יוצא מן הכלל

_________________

דומני שהערבוב בין רמת הקיום של הכלל לזו של הפרט היא בעוכרי הדיון הזה.
באשר חכמים מאפיינים את הכלל הישראלי כבעל חלק לעולם הבא ("כל ישראל" בלשונם) , וכבעל מדריגה ויעוד מיוחדים, כאשר פרטים יכולים לחרוג מהשתייכותם לכלל לטוב ולרע, וכך ממזר ת"ח עדיף מכה"ג ע"ה, לחסיד או"ה חלק לעוה"ב , לגיחזי לדואג ולאחיתופל אין חלק לעוה"ב , ניתן להתגייר ועוד כהנה וכהנה. 
אגב למסלפי התורה בשם תורת הסוד תמהני איך הם יבארו את היות האבות (ובעצם גם משה רבינו קודם מעמד הר סיני...) מוגדרים לפי חז"ל כבני נח , ובכ"ז אומרים לנו חכמים שראוי לאדם לומר (ולנהוג בהתאם) "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי".