הסיפור הבא מתחיל להתגלגל ברשת. אני מאמין שבמהלך השבוע הקרוב, הרבה מאתנו יתקלו בו, או בדוא"ל או בפורומים שונים.
הנה הסיפור:
===================
רב חדש ואשתו נשלחו למשרתם הראשונה לשרת בקהילה, ולפתוח מחדש בית כנסת בפרברי ברוקלין.
הם הגיעו לשם בתחילת פברואר, כשהם נרגשים מן ההזדמנות שנפלה בחלקם.
כאשר ראו לראשונה את בית הכנסת, הוא היה מוזנח ונזקק לעבודת שיפוץ רבה. הם הציבו להם למטרה לסיים את כל העבודות, כך שיוכלו להיכנס ולקיים בו את התפילה הראשונה בליל פורים. הם עמלו קשה בתיקון הספסלים הישנים, בסיוד הקירות, בצביעה וכד´, ובעוד מועד, ביום ח´ באדר (17 בפברואר) הם עמדו לסיים. ב-19 בפברואר פקדה את האזור סערת שלגים איומה, שנמשכה יומיים. ב-21 בפברואר הלך הרב לבית הכנסת, וליבו נפל בקרבו כשראה שהגג דלף וגרם לנפילת הטיח משטח גדול של הקיר המזרחי בדיוק מאחורי הבמה. הוא ניקה את הלכלוך מן הרצפה, ולא נותר לו אלא להחליט לדחות את תפילת הפתיחה שתכנן לליל פורים, וללכת הביתה.
בדרכו הביתה, הוא הבחין בבאזר לצרכי צדקה שהתקיים בבית עסק מקומי, ונכנס לשם. אחד הפריטים שעמדו למכירה הייתה מפת שולחן יפהפייה בצבע שנהב, רקומה בעבודה יוצאת מן הכלל ובצבעים נאים, כשמגן דוד רקום במרכזה. היא הייתה בדיוק בגודל הנדרש לכיסוי החור בקיר הקדמי של בית הכנסת. הוא קנה אותה ופנה לחזור לבית הכנסת. בינתיים החל לרדת שלג. הוא הבחין באישה מבוגרת שרצה מן הכיוון הנגדי כשהיא מנסה להגיע לאוטובוס שעמד בתחנה, אך לא הספיקה. הרב הזמין אותה להמתין בתוך בית הכנסת המחומם לאוטובוס הבא שאמור היה להגיע 45 דקות מאוחר יותר. היא ישבה על הספסל מבלי לשים לב למעשיו של הרב, אשר בינתיים הביא סולם וציוד כדי לתלות את המפה ולכסות את הקיר. הרב התקשה להאמין כמה יפה הקיר נראה עתה, כשהמפה כיסתה את כל השטח הבעייתי.
עתה הבחין הרב באשה שהיא יורדת במעבר המרכזי בין הספסלים. פניה היו חיוורים. והיא שאלה "רבי, מהיכן השגת את המפה הזאת ?". כשהרב הסביר לה, בקשה ממנו האישה לבדוק בפינה הימנית התחתונה של המפה, אם רקומות שם האותיות EBG. ואכן כך היה. אילו היו אותיות ראשי התיבות של שמה של האישה, והיא עשתה את המפה, 35 שנים קודם לכן, בפולין. האישה התקשתה להאמין כשהרב סיפר לה כיצד השיג את ה"מפה" אך לפני זמן קצר.
האישה הסבירה שלפני המלחמה היא ובעלה היו אנשים אמידים בפולין. כאשר הגיעו הנאצים, היא אולצה לעזוב. בעלה היה אמור לבוא אחריה כעבור שבוע. הוא נתפס, נשלח למחנה ומאז היא לא ראתה עוד את בעלה או את ביתה. הרב רצה לתת לה את המפה, אבל היא שכנעה אותו להשאיר אותה למען בית הכנסת.
הרב עמד על כך שהוא יסיע אותה הביתה – הדבר המינימאלי שהוא יכול היה לעשות. היא גרה בצידו האחר של ´סטאטן-אילנד´ ורק הגיעה לברוקלין למשך היום כדי לעסוק בעבודות ניקיון.
בליל פורים הייתה להם תפילה מקסימה. בית הכנסת היה כמעט מלא. התפילה הייתה נהדרת. בסיום התפילה, ברכו הרב ואשתו את כולם ליד דלת היציאה, ורבים אמרו שיש בכוונתם לבוא שוב.
אדם זקן אחד, שאותו הכיר הרב מן הסביבה, המשיך לשבת על אחד הספסלים, ולהביט, והרב לא הבין מדוע הוא אינו עוזב. האיש שאל אותו היכן השיג את המפה שתלויה על קיר המזרח, מפני שהיא זהה לזו שאשתו עשתה שנים קודם לכן כשהם גרו בפולין לפני המלחמה, וכיצד זה ייתכן שתהיינה שתי מפות כל כך דומות?! . הוא סיפר לרב כיצד הנאצים הגיעו, כיצד הוא אילץ את אשתו לברוח למען בטחונה וכי הוא היה אמור לבוא אחריה, אבל נעצר והושם במחנה. הוא לא ראה את אשתו או את ביתו מאז, זה 35 שנה.
הרב שאל אותו אם הוא מוכן להצטרף אליו לסיור קצר. הם נסעו ל´סטאטן-אילנד´, לבית שאליו הביא הרב את האישה שלושה ימים לפני כן. הוא עזר לו לטפס במעלה המדרגות אל דירתה של האישה, הקיש בדלת וראה איחוד משפחה של ליל פורים, גדול מכל דבר שיכול היה לדמיין.
סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי. ה´ אכן עושה את מלאכתו בדרכים נסתרות.
קח לעצמך 60 שניות ואמור תפילה קצרה:
"אנא ה´, ברך נא את כל משפחתי וחברי בכל מה שידוע לפניך שהם זקוקים לו. יהי רצון מלפניך שחייהם יהיו מלאים בשלום, בהצלחה ובכוח בדרכם לדרוש את קרבתך. אמן."
נשלח ב-1/2/2011 11:56
נו טוף מתי היתה שנת 2136?
הקישור לא עולה.
נשלח ב-1/2/2011 10:13
החוקרת חנה יעקובזון-סג"ל כתבה בשנת 2136 מחקר על ההיסטוריה בת 190 השנים של המדינה המזרח תיכונית ישראל. לגבי מספר אירועים היא גילתה סתירות בתאריכים, אך מכיוון ששאר הנתונים מלבד התאריכים היו כמעט זהים, היא הסיקה שמדובר באותו ארוע, ושנפלה טעות כלשהי באחד המקורות המדווחים על הארוע היחיד. הנה מבחר מעניין מהמחקר:
באסון צור נהרגו עשרות חיילי צה"ל וחיילי מג"ב. היה זה עקב פיצוץ של מכונית תופת. האסון ארע בעת מלחמת לבנון, בחודש נובמבר. עד כאן העובדות. החוקרת מצאה אמנם מקורות שטוענים שהיו שני אסונות כאלו בהפרש של שנה, אך אין זה נראה סביר, שכן כל שאר הפרטים שבידיה היו מתאימים למדי.
באסון צאלים נהרגו חמישה חיילים במהלך תרגיל אימונים. הוקמה ועדת חקירה, ועו"ד אלי זוהר ייצג אישים שונים שנחקרו בה. האחראי ננזף. עד כאן העובדות. במקורות שונים נראה כי היו 2 אסונות כאלו (אסון צאלים א' ואסון צאלים ב'), אך אין זה נראה הגיוני, שהרי הפרטים מתאימים זה לזה. מסקנתה היא שמדובר בארוע אחד.
במלחמת המפרץ נלחמו ארצות הברית ועיראק. נשיא עירק היה סאדם חוסיין, ונשיא ארה"ב נקרא ג'ורג' בוש. בריטניה שיתפה פעולה עם ארה"ב. הצבא העיראקי לא התנגד משמעותית לכוחות הפולשים, מלבד במקומות מעטים, ויחידותיו קרסו. כעבור ימים ספורים נכבשה עיראק כולה. אלו העובדות המוסכמות. החוקרת מצאה שהיו שטענו שאירועים אלו התרחשו בשתי מלחמות נפרדות, ואף כינו אותן מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת המפרץ השנייה, אך בבחינת הנתונים שבידיה היא לא מצאה אישוש לטענה זו, והסיקה שמדובר באותה מלחמה. את השוני שמצאה בתיאור האירועים תלתה החוקרת בנקודות הסתכלות שונות של המדווחים על המלחמה.
החוקרת ממשיכה לעבוד על חומרים היסטוריים שונים. בין היתר היא בוחנת כעת את כיבוש סיני, שעל פי הטענה הוא נכבש פעמיים והוחזר למצרים פעמיים. ישנם התאמות רבות מדי בין האירועים מכדי לטעון שמדובר באירועים נפרדים לחלוטין, אך היא טרם גיבשה החלטה בעניין. העבודה הבאה שלה תתמקד בהסכמי קמפ דייוויד ובועידת קמפ דייוויד (2000).
אחי לאור בקשתך הנרגשת והדאגה האצילית לרווחת כלל ישראל שינסתי אכן את מתני ולהפתעתי מצאתי שאוניברסיטת חיפה, שבמסגרתה פורסם המאמר, העלתה אותו לרשת. ואנוכי לא ידעתי אז הנה קישור (זה קישור ארוך אבל אותו לא צריך לקרוא רק ללחוץ עליו).
אין לך דרך להעלות את זה לכאן, כך שמי שאינו נהנה מנפוטיזם גם יוכל להתבשם?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-30/1/2011 18:31
אחי היקר בעוונותינו כדי לשנס מותני דרוש הרבה חומר גלם אבל אם תרצה לדעת על קצה המזלג על כמה ממקורותיהם של סיפורינו האותנטיים ביותר ראה לדוגמה: אבידב ליפסקר ויוסף במברגר, "ארונו של רב עמרם: לדרכי העברתו של סיפור מן ה'מעשה בוך' לספרות יידיש חדשה", חוליות, 4 (1997), עמ' 121 – 140.
ותגיד שאח של השכן שלח אותך
נשלח ב-27/1/2011 11:51
ברור שזה רק כאילו קרה לו - זה הרי קרה לי, והוא סתם העתיק.
תודה לך על שהחזרת לי אבדתי
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-27/1/2011 10:52
השכן כתב:
את המעשיה על הבפלות* קראתי לפני שנים הרבה בספר כלשהו, לא כמעשיה אלא כמשהו שאירע עם הגיבור. לאחר זמן מה סיפרתי לחבר'ה, שכשהייתי בתחנה המרכזית בכפר סבא, מוקדם בבוקר, וחיכיתי לאוטובוס, התישב לידי מישהו והחל לאכול מהעוגיות שלי וכו'. המשעשע היה שהאמינו לי - כנראה שלספר סיפורים אני יודע. היה הרבה יותר קשה לשכנע בשלב כלשהו (לא מוקדם מידי...), שזו סתם מתיחה! ההיפך, היתה מישהי שטענה שאני מספר שזו מתיחה כי בעצם זו "פדיחה" שלי, ואני מנסה להחלץ ממנה...
כפילויות לסיפורים - הרי זה נושא נכבד. יש כפילויות בסיפורי צדיקים, סיפורי חז"ל, ושומו שמים - גם סיפורי התנ"ך נכפלו או הועתקו. כל סוגה ספרותית יש לה "שלשלת הקבלה" משלה, ובצדה מחקר מתאים. סיפור המבול, למשל, מופיע במקורות שקדמו לתורה, ובמקורות מאוחרים יותר, שהושפעו מהמסופר בתורה. חוקרי המקרא עוסקים בזה, וגם הפורום המכובד שלנו, חוקרי הספרות עוסקים בגלגולן של אגדות, חוקרי החסידות בגלגולם של סיפורי צדיקים, וכו' (ומכאן קריאה לאחי יקירי, לשנס מתניו, ולשתף אותנו בתורת גלגולי הסיפורים).
אומרים, שלסיפורים יש נשמה. איני יודע אם אכן כך הוא, אבל אם כן, אני מוכן להאמין בגלגול נשמות...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
השכן, אתה קורא ספרים של דאגלס אדמס ואינך מתבייש להודות בכך קבל הפורום? הסיפור הזה מופיע במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, נדמה לי בספר הרביעי בטרילוגיה ("היו שלום ותודה על הדגים"). אאל"ט ארתור דנט מספר אותו לטריליאן כסיפור שכאילו קרה לו.
נשלח ב-26/1/2011 08:46
לגבי כפילויות, גם בחדשות ישנם סיפורים דומים מאד בגרסאות שונות, רק שהם באמת קורים. לדוגמה:
מלחמה שנקראה "מלחמת המפרץ", שבה ג'ורג' בוש נשיא ארה"ב נלחם נגד סדאם חוסיין נשיא עיראק, בזמן שמדינת ישראל נלחמה באינתיפאדה פלשתינית, חולקו מסכות והוכרזה כוננות אב"כ.
צענערענע- הדחף הזה מובן וידוע, מה שלא מובן לי זה מקור הדחף ההפוך. מואדיב- לא הבנתי את כוננתך.
נשלח ב-18/1/2011 13:43
שמונה עשרה היא תפילה קצרה? גם של שבת גם של ראש השנה ויום כיפור הן תפילות קצרות- אלקאי נצור אינה שייכת לשמו"ע.
נשלח ב-18/1/2011 13:36
קדמונינו, (כמו כל בני האדם אז) לא ידעו כלל הסתברות סטטיסטית מה היא.
בכל התורה מופיעה האות ף 830 פעמים בלבד , לעומת ם' למשל שמופיעה למעלה מ10600 פעמים, שלא לדבר על האותיות הרגילות כגון א' שמופיעה כ27000 פעמים, כך שפשוט הוא,שאות שהיא נדירה יחסית בשפה, לא תופיע כלל, בטקסט שהוא קצר יחסית.
(זכור לי שכבר היה אשכול בנושא סיפור זה, אבל לא הצלחתי למצוא אותו)
נשלח ב-18/1/2011 11:29
הסופרים ביננו לא רוצים לכתוב- אז בינתיים יבוא
סיפור נורא:
איזה אות לא מופיעה בברכת המזון?...
סיפר הרה"ג ...שליט"א מה ששמע ממנהל חיידר ידוע בירושלים, שבשכונתו היה יהודי מבוגר שבכל התנהלותו התנהג בצורה מאוד פשוטה, אולם כשהגיע לברכת המזון, הוא בירך כאחד החסידים אשר בארץ, בצורה שלא תאמה להנהגת חייו במהלך היום יום, אותו מנהל שלא כבש סקרנותו, ניגש אליו ושאלו. מהו סוד ההנהגה שלך שכשאתה מגיע לברכת המזון אתה נהפך לאדם אחר.
סיפר לו אותו יהודי:
"הייתי ילד כבן שתיים עשרה בחיידר בפולניה, יום אחד בא לחזק אותנו הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין מייסד הדף היומי, וכך הוא אמר לנו: "ילדים יקרים, האם אתם יודעים איזה אות לא מופיעה בברכת המזון?"
וכאן הוא הקריא מה שכתוב ב"באר היטב" (או"ח הלכות ברכת המזון סימן קפ"ה אות א')
וז"ל: "מצאתי למה אין אות פ"א סופית (ף) בברכת המזון!
לפי שכל מי שבירך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא חרון אף ולא שצף, ולא קצף, ומזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימיו.(מובא ג"כ בהקדמה לברכת המזון בסידור וילנא, גם בשם התשב"ץ ישן סימן שס"ו)
אמר לנו המהר"ם שפירא זצ"ל שכל ילד יקבל על עצמו בקבלה חזקה לברך ברכת המזון בכוונה. ותראו מה אתם מרוויחים, צ'ק חתום מה"באר היטב" - לא צרות. ועוד - פרנסה ברווח לכל החיים.
עברו שנים ויום אחד מצאתי את עצמי בשערי אושוויץ, במסדר הידוע לצד ימין ושמאל... מול הצורר הנאצי ימ"ש, לפתע נזכרתי באותה שיחה נוראה של המהר"ם שפירא בחיידר, ואמרתי לעצמי, זהו הגיע הזמן של פירעון הצ'ק. וכך מצאתי את עצמי מתפלל לבורא עולם: "רבונו של עולם יש לי הבטחה מה"תשב"ץ" ומה"באר היטב" שמי שמברך ברכת המזון בכוונה לא יהא לו צרות ופה בשערי אושוויץ אני מתחנן לפניך ריבונו של עולם תציל אותי מכל צרה וצוקה, ותוך כדי תפילה מראים לי עם האצבע לצד ימין.
לאחר מכן הכריזו שכל אחד צריך לומר בפני הקצין באיזה תחום הוא מבין כדי לשבץ אותו בעבודה, ואני שהייתי בחור ישיבה בלא ידע באיזה מקצוע לא ידעתי מה לומר, וכך בעמדי בתור נשאתי תפילה נרגשת לבורא העולם " ריבונו של עולם יש לי הבטחה על הפרנסה, ואני צריך לאכול כאן באושוויץ, ואין לי שום מקצוע שאני יכול להגיד לקצין , ותוך כדי תפילה זה שעמד בתור מאחרי פונה אליי ואומר לי: תגיד לקצין שאתה טבח ואני עוזר שלך, וכך מצאתי את עצמי כטבח במטבח של אושוויץ, בשעה שהאחרים נמקו ברעב אני הייתי במטבח של אושוויץ עם כל האוכל. וכך הוא מספר לאותו מנהל ראיתי בחוש איך שההבטחות של התשב"ץ והבאר היטב התקיימו גם בתוך התופת של אושוויץ הנאצית...
נו, אז שלא אברך ברכת המזון עם כל הכוח והכוונה???....
