כל-כך הרבה אנשים מתפעלים מן הביצוע של הלפגוט ל"אנא עבדא", ולכן כדאי לנתח את הביצוע עם אלי יפה והתזמורת. אבל קודם - כמה מילים על היצירה.
הפרק מורכב מארבעה חלקים, מורכבים במבנה רונדו". "רונדו" פירושו יצירה במורכבת מנושא (לחן, או "מניגנה" בלשון העם) ראשי החוזר על עצמו כמה פעמים, ומשמש כמחבר בין הנושאים (-הלחנים) השונים השזורים ביצירה. במקרה שלנו, המנגינה למילים "אנא עבדא דקודשא בריך הוא... (עד) בכל עידן ועידן" - זהו הנושא הראשי של היצירה. אחריו יש רצ'יטאטיב, למילים "לא על אנוש... (עד) דשמיא". הלחן הראשי חוזר על עצמו - בשינויים קלים - במילים "שהוא אלהא קשוט ואורייתא קשוט., ושוב הוא חוזר על עצמו כמעט במדוייק במשפט "ביה אנא רחיץ..." החל מ"יהא רעווא קדמך..." אנחנו נמצאים ברצ'יטטיב-חזני מובהק. את מילים "ולשלם אמן" הלחין דוד קוסביצקי במוטיב המבוסס על הלחן הראשון.
מה כל זה אומר לנו? בקצרה, שיש לשים דגש לא רק על הרצ'יטטיבים החזניים בהם מראה החזן "את כוחו" ושהם ה'אש' שביצירה, אלא גם הלחן הראשי היה חשוב בעיני המלחין, אולי בגלל שזוהי מנגינה קליטה שהקהל יכול ללמוד מהר ולהשתלב בשירה עם החזן. מה שברור הוא שדוד קוסביצקי הבין היטב שרצוי לכתוב יצירות שיש בהם גם חלק קצת יותר קליל, כי רצ'יטטיבים הבאים אחד אחרי-השני ללא הפסקה - מכבידים על האוזן האנושית. אפשר להכביר עוד מילים רבות על מבנה היצירה וההדגשים שדוד קוסביצקי יצר בה, אך נסתפק הפעם בזאת.
הביצוע של הלפגוט אכן יפה מאוד ומעורר-כבוד, אבל מעניין לשים לב לנקודות הבאות:
א. העיבוד של אלי יפה נכתב על=פי תעתיק שהכין החזן שמואל ברוך טובה ז"ל, מתוך תקליט של דוד קוסביצקי. במקור נכתבה היצירה ב-סול מינור. אלי יפה עיבד אותה ל-סי במול מינור, שלשה סולמות גבוה יותר. נשאלת השאלה מדוע עשה זאת? האם בגלל הנטיה שלו 'להקפיץ' סולמות כדי שהחזן ישיר גובה יותר (הוא עשה זאת פעמים רבות)? או שמא נכתב העיבוד במיוחד עבור הלפגוט, אשר - עם כל גדולתו - נשמע קצת 'חלול' ו'יבש' באוקבה הראשונה?... כך או אחרת - האפקט יפה מאוד, כי הוא מוציא את המיטב מקולו של הלפגוט, למעט כאשר הוא נוגע ב-דו דיאז, שם קולו נשמע קצת צורמני ומאולץ (זה ענין של טעם...)
ב. כמה הערות קטנת לגבי הביצוע עצמו: בדקה 5:31 נשמעות המילים "אנא אמר תושבחן" קצת 'חלשות'. זה לא המקום להנמיך עוצמה או לשירה מופנמת. מילים שפירושן 'לשבח את הקב"ה' צריכות לקבל אמירה-חזקה, בוטחת, מלאת-משמעות.
ג. בדקה 6:23, המילים "דתפתח לבאי באורייתא" הולחנו ע"י קוסביצקי כ'שמיניות', וע"י מה שנקרא בשפת-המוסיקה ''Triplets'' - "שלישיות". כלומר - שלשה תווים (אי-זוגי) מושרים במרווח-זמן (במקרה הזה) של רבע אחד (זוגי). מטרת-כתיבה מן הסוג הזה היא ליצור "תנועה", כך שהמוסיקה לא תהיה 'סטאטית'. מוסיקה קיימת בתוך מסגרת-זמן, ואם היא לא זזה במסגרת הזמן - היא מאבדת מן המשמעות ומן היופי. את זה דוד קוסביצקי ידע היטב, והמוסיקה שלו תמיד 'נעה' קדימה. הלפגוט משום-מה לא הקפיד על ה"שלישיות" כאן, והמילים הנ"ל 'נסחבו' קצת. (- טעות שדוד קוסביצקי לא היה עושה...) אולם בדקה 7:41, במילים "וליבא דכל עמך ישראל" - הלפגוט 'מזיז' את המילים באופן מצויין, ואפקט-התנועה נשמר. יפה מאוד.
ד. התזמורת המלווה נשמעת מצויין, אחידה ובטוחה בעצמה, כראוי למנצח-מצויין כמאסטרו אלי יפה. גם העיבוד המוסיקאלי נשמע יפה ומשכנע. כל הכבוד
צריך לזכור שאף-אחד אינו מושלם, ובסך הכל, הביצוע באמת יפה ומשכנע, למרות הפגמים הקלים. אם אנשים נהנו ממה שהם שמעו - המשימה הושלמה בהצלחה. חושב רק לזכור שעבור בני-תמותה רגילים, אין-צורך לקפוץ אל סי-במול מינור. גם סול-מינור מספיק טוב...
 |
|
|
