אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך.
כמו"כ במס' נדה (טז) הגמ' אומרת
אסור לאדם לשמש מיטתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ונאמר ואהבת לרעך כמוך.
לכאורה שתי הלכות מוסריות, שאין חולק עליהם.
כשבודקים ברמב"ם רואים שאת ההלכה של נישואין ללא הסתכלות הוא הביא כהמלצה ולא כאיסור. ואת ההלכה השניה הוא מביא כאיסור אך מטעמים אחרים.
ז"ל איסורי ביאה (פכ"א ה"ב וג') ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.והדברים האלו אסורין בחייבי לאוין ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול וכו'
הוא אומר וראוי לעשות כן ולא חיוב לעשות כן. (נ.ב. לשונו באישות פ"ג מחמיר יותר)
גם בפירוש המשנה סנהדרין פ"ז
...אבל אם היה מסתכל בה לידע אם היא מתאימה לו כדי שישאנה זה ראוי לעשות ואנשי מעשה מבעלי התורה מכוונים לעשותו...
גם פה משתמע שאין זה חיוב גמור וודאי לא איסור כלשון הגמ', אלא דבר שראוי לעשותו ואנשי מעשה מכוונים לעשותו.
לגבי איסור שימוש ביום הוא פוסק (איסורי ביאה פכ"א ה"י)
אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק הרי זה לא ישמש כלל וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה.
הוא מציין את הסיבה כעזות ולא כאיסור הנובע מואהבת לרעך כמוך.
מדוע בשתיהם הרמב"ם לא פוסק את ואהבת לרעך כמוך כמחייב. ובנישואין ללא הסתכלות מוקדמת הוא אפילו לא אוסר כמשמעות הגמ'.
(האם בזמן הרמב"ם רק אנשי מעשה הסתכלו על נשותיהם לפני הנישואין (כלשונו בפי' המשניות הנ"ל)? האם ההמון היה נושא נשים בלי לדעת איך הן ניראות?)
תוקן על ידי קידושי_אשה ב- 19/01/2011 15:02:39
נשלח ב-16/2/2011 14:59
נראה לחלק באופן פשוט, שהגמרא מדברת על אדם שרוצה לקדש אישה פלונית מסוימת,שאסור לו לקדשה לפני שיראנה שמא תתגנה עליו וכו. וע"ז כתב הרמב"ם בהלכות אישות שאסור לו. משא"כ הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה כתב, על אדם שעושה סיבוב בשוק שראוי לו להסתכל על נשים בכדי לדעת אם לישא אותם וזה פשוט שאינו בגדר חיוב. גם מוכרח זה ממיקום ההלכה בה בחר הרמב"ם לשבץ את איסור/המלצה זו. כשר הוא דן באדם שמקדש, אז הדרישה להסתכל, היא חלק אינטגרלי ממהלך הנישואין, ולזה ראוי שיהיה בהלכות אישות. מא"כ כשהרמב"ם מתיר באופנים מסוימים להסתכל על נשים מבלי רצון מוגדר לנישואין ספציפיים, אז זה בוודאי שייך להלכות איסורי ביאה.
_________________
נשלח ב-16/2/2011 13:08
הורס.
(במילים אחרות :"קושט דברי אמת"??????????????
הרי גם לכפירה דרושה איזושהי רמת סף)
נשלח ב-16/2/2011 12:45
אסר לנו ההרוסות
אגב, לאחרונה נכחתי בשמחת נישואין, ושמתי לב שמברכים:
אשר אסר לנו ההרוסות.
עוד סמך לזה שצריכים לראותה קודם, שמא הרוסה היא, חלילה, ונמצא בונה חורבה אחת מחורבות ירושלים.
_________________
"להודיעך קושט דברי אמת" (משלי כב, כא).
פורום אשכול הכופר.
נשלח ב-20/1/2011 21:06
מי יודע אולי היה זה במוצאי שבת ורב ורבי חייא ישבו וסיפרו סיפורי צדיקים? מכאן מוכח שלא החסידים היו הראשונים שהחלו במנהג זה. ודוק היטב...
נשלח ב-20/1/2011 21:01
טוב אולי נתחיל במובאה קטנה מהפרדס רימונים ביחס לידים בגו"ק ? אולי זה דרך שלא כפשוטה?
כן לענין קדושין וגרושין קטנה אין לה יד או יש לה יד. ואין הכוונה אין לה יד שהיא גדמת, אלא הכונה כח קבלה לקבל קדושין או גרושין. וכן מורגל בלשון חז"ל רגלים לדבר או אין לו רגלים, ואין הכוונה על שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא הוא משל כמו שהרגלים הם עמידת האדם וסמיכות שלו כן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, וכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים.
נשלח ב-20/1/2011 20:46
גם אם אתאמץ לא אוכל לפרש את הדברים שלא כפשוטם. אבל אגדה היא אגדה היא אגדה. ובכל מקרה קשה ללמוד מדברי אגדה ואין מקשים ממנה.
נשלח ב-20/1/2011 20:33
מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה.
אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה!
אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.
(בבלי שבת, נג ע"ב)
אליעזרט נו אדרבה פרש פרשנותך שהר יפה שיחתם של עבדי אבות...
נשלח ב-20/1/2011 17:46
חימאייר כתב:
דרך אגב יש גם גמרא סותרת לגבי ההוא שנשא גידמת ולא ראה אותה עד יום מותה ואז הכיר בה שהיא גדמת וזה לכאורה סותר אסור לקדש עד שיראנה.
האם יש לפרש גמרא זו כפשוטה ממש?
נשלח ב-20/1/2011 11:25
קידושי לא ירדת לעומק ההלכה שהבאתי מאיסורי ביאה שם כתוב לא שאין ראוי אלא בפשטות ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו. עוד יותר מדברי נישט בעוד שהרמב"ם גם שם מדבר על קידושי קטנה בלשון אין ראויו וקידושין בלא שיראנה בלשון שלא! דרך אגב יש גם גמרא סותרת לגבי ההוא שנשא גידמת ולא ראה אותה עד יום מותה ואז הכיר בה שהיא גדמת וזה לכאורה סותר אסור לקדש עד שיראנה.
נשלח ב-20/1/2011 09:18
<כשהרמב"ם משנה מלשון הגמ' 'אסור' זה אומר דרשני>
קידושין דף מא עמוד א:
"אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה".
רמב"ם הלכות אישות פרק ג הי"ט:
"... אע"פ שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה".
בדקתי בפי' הרמב"ם מהדורת ר"י קאפח, והגי' שם 'חובה' במקום 'ראוי'.
גם אותי מעניין את מי אני מזכיר בפורום הזה, על איזה מילה מדובר.
ממי צריך לבקש רשות לפתוח אשכול?
נשלח ב-19/1/2011 21:25
הציעו לבחור שידוך- אמר אסור לו לאדם לקדש אשה בלי שיראנה- אמנם אני רואה אותה- אבל אולי יש בה מום שבסתר- ואיני רוצה להכשל חלילה ב-ואהבת לרעך כמוך -ולבישה לאחר מכן,, אני רוצה לראות אותה עירומה להיות בטוח- שאין בה דבר שלא ימצא חן בעייני. הזדעזע השדכן והזדעזו המשודכים. אבל הבחור בשלו- אין ראיה אין שידוך. בלית ברירה קבעו זמן בה הבתולה יורדת לרחוץ וקבעו לבחור מקום להציץ. הציץ ומאן- שאלו ההורים בדאגה, מה ראיית בה מכוער?כי אינך רוצה- השיב הבחור - האף שלה לא מוצא חן בעיני.
נשלח ב-19/1/2011 18:43
צענע שמו לב- ואפילו מנהל המשנה שם לב- כי אחרת היה מוחק הודעה של ניק חדש -ללא רשותו לפתוח אשכוול
נשלח ב-19/1/2011 17:48
מעניין איך שמילה אחת יכולה לעזור בזיהוי הניק החדש.
ועוד יותר מעניין מי עוד שם לב.
(לא אגלה איזה מילה.)
נשלח ב-19/1/2011 16:06
לענ"ד בפשטות כדברי חימאייר, העניין של להתבונן בפני בתולה אינו נכלל ב'אסור לקדש עד שיראנה', מה גם שבדרך כלל דבר מגונה זה משהו שאפשר לראות מיד גם בלא התבוננות מיוחדת
