| נשלח ב-21/1/2011 03:38 |
 |
| |
גילוי וידיעה איך לזהות מי הוא שד יהודאין
בס"ד - ליקוטי מוהר"ן חלק א' - י"ב:
נִקְרָא יַעֲקב לְשׁוֹן עָקֵב, וָסוֹף שְׂכָרוֹ לְבַסּוֹף,
ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי (עיין זוהר פנחס רנג:)
שֶׁתּוֹרָתוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר וְתַלְמִיד חָכָם כָּזֶה נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ (וַיִּקְרָא רַבָּה א, עַיֵּן מַתְּנוֹת כְּהוּנָה) וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,
כִּי זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמד חֻמָּשׁ אֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם,
אֶלָּא זֶה שֶׁהוּא בָּקִי בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים,
וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּלא דַּעַת נִקְרָא לָבָן עַל שֵׁם עַרְמִימִיּוּת שֶׁנִּכְנָס בּוֹ,
וְשׂוֹנֵא וְרוֹדֵף אֶת הַצַּדִּיקִים,
צַדִּיק עֶלְיוֹן וְצַדִּיק תַּחְתּוֹן, כִּי שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר (וַיֵּצֵא קנג:, וַיְּחִי רמה:) : צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ,
צַדִּיקִים תְּרֵי מַשְׁמַע,
וּשְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם:
זֶה הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זאת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, זֶה צַדִּיק עֶלְיוֹן,
וְצַדִּיק הַתַּחְתּוֹן זֶה שֶׁלּוֹמֵד הַחִדּוּשִׁין וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ שְׁכִינְתָּא,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּפָתַח אֵלִיָּהוּ) : מַלְכוּת פֶּה, » וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינַן לָהּ
וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בָּאָה בְּתוֹךְ תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי,
זֶה נִקְרָא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה,
וְאָז יֵשׁ לוֹ פֶּה לְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק וְכוּ ,,,
וּכְשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה אֵיזֶה דִּין, וּפְסָק שֶׁחִדֵּשׁ אֵיזֶה תַּנָּא אוֹ צַדִּיק אַחֵר,
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְשִׁיקִין (עיין זוהר פנחס ר''כ אתא האי טולא ונשיק לי:) וּ
נְשִׁיקִין זֶה בְּחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא,
כִּי הַפְּסָק הַזֶּה, הוּא דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא וְדִבּוּר הוּא הַחִיּוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב) : ''לְנֶפֶשׁ חַיָּה'',
וְתַרְגּוּמוֹ: לְרוּחַ מְמַלְּלָא,
וְרוּחַ מְמַלְּלָא הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ חַיָּה הִיא בָּאָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם א) : ''תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה'' נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתַּנָּא אֵיזֶה חִדּוּשׁ וּמְדַבֵּר זֶה הַחִדּוּשׁ זֶה הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ הִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ כִּי מִשָּׁם מוֹצָאָהּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה'' נִמְצָא עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִים אֶת הַחִדּוּשׁ הַזֶּה וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין הַלִּמּוּד וְהַחִדּוּשׁ בְּתוֹךְ פֶּה נִמְצָא שֶׁמְּדַבְּקִין רוּחַ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זֶה הַחִדּוּשׁ עִם רוּחַ מְמַלְּלָא, הַיְנוּ עִם הַדִּבּוּר הַלּוֹמֵד זֶה הַחִדּוּשׁ עַכְשָׁו
וְזאת ההִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא נִקְרָא נְשִׁיקִין (זוהר משפטים קכ''ד: תרומה קמ''ו פקודי רנ''ו:)
נִמְצָא, כְּשֶׁלּוֹמְדִין אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁחִדְּשׁוּ הַתַּנָּאִים עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחַ הַתַּנָּא עִם רוּחַ הַלּוֹמֵד וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹשֵׁק אֶת עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא ,
אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי כְּשֶׁלּוֹמֵד גְּמָרָא אוֹ פְּסַק דִּין,
עָלָיו כָּתוּב (מִשְׁלֵי כ''ז) : ''נֶעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא'' כִּי הַתַּנָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל רוּחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדָאִין,
כִּי מִי יָכוֹל לִסְבּל לְנַשֵּׁק אֶת עַצְמוֹ עִם נְבֵלָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנְּבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ וַ אֲפִלּוּ צַדִּיקִים שֶׁכְּבָר הָלְכוּ לְעוֹלָמָם,
וּכְשֶׁאָנוּ לוֹמְדִין תּוֹרוֹתֵיהֶן,
עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחָם בְּרוּחֵנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת צז). שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְזֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׁיקָה וְזֶה בְּחִינַת: (בְּרֵאשִׁית כ''ט) ''וַיִּשַּׁק יַעֲקב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קלוֹ וַיֵּבְךְּ''
פֵּרֵשׁ רַשִׁ''י: שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה רָחֵל בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ שֶׁהַכּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ''ז) : ''כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ''
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ ג) : ''שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ''
כשאדם כשר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא,
אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְכוּ,
וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקב הוּא הַתַּנָּא לְרָחֵל הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ שֶׁנִּשֵּׁק וְדִבֵּק אֶת רוּחוֹ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁבַּשְּׁכִינָה וַיֵּבְךְּ שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,
וְרָאָה שֶׁבַּגָּלוּת הַזֶּה עַל פִּי הָרב,
הַלּוֹמְדִים אֵינָם הֲגוּנִים,
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּדָם שֶׁיִּלְמְדוּ לא תִּכָּנֵס רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁל רָחֵל שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִקְבוּרָה,
שֶׁאֵין שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר עַל יְדֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רָשָׁע,
וְעַל יְדֵי זֶה וַיֵּבְךְּ עַל גָּלוּתוֹ.
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
תוקן על ידי יבי_1973 ב- 21/01/2011 04:03:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2011 04:42 |
|
| |
בס"ד - בעלי מחלקת - הקשים שבחמשה מיני ערב רב
באבן שלמה (פרק י''א, אות ח') כתב: חמשה מיני ערב רב יש בישראל:
א. בעלי מחלקת ולשון הרע.
ב. בעלי תאוה.
ג. הצבועים שאין תוכם כברם.
ד. הרודפים אחר הכבוד לעשות להם שם.
ה. הרודפים אחר הממון,
ובעלי מחלקת הם גרועים מכלם והם נקראים עמלקים,
ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם,
וכל מחלקת שלא לשם שמים, הוא מערב רב הקופצים להורות ולטול עטרה,
כמו שנאמר: ''ונעשה לנו שם'' וכו'. (ת''ז מ''ו ע''ב)
בינ"ו ...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2011 03:59 |
|
| |
בס"ד - ועוד נאמר בהקשר לכך: מתוך: ערוך שולחן - אורח חיים:
(ובשערי תשובה הביא דעות בזה.)
ג והברכה השתים עשרה היא ''למלשינים''. וקבעוה אחרי ברכת המשפט, שכיון שנעשה משפט – כלו המלשינים. דאחר ''ואשיבה שפטיך כבראשונה'' כתיב ''ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו'' (מגילה שם), וכולל זדים עמהם (שם). דאחר כך כתיב: ''ועוזבי ה' יכלו'', והם הם הזידים שמזידים כנגד הקדוש ברוך הוא, והם הם המלשינים והמינים והזדים.
ויש בברכה זו עשרים ותשע תיבות, כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל זה אותיות דעם מנצפ''ך יש עשרים ותשע אותיות - (שהם כ"ב אותיות אלפא ביתא - ביחד עם חמש אותיות מנצפ"ך - ועוד שתי תורות שהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ משלימים למנין עשרים ותשע התיבות שבברכה) - (טור ופרי עץ חיים). ועל כי בברכה זו אין הנוסחאות שוות בהסידורים מפני שיבושי המגיהים, לכן אכתוב הנוסחא. וזו היא:
ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל המינים וכל הזדים כרגע יאבדו, וכל אויביך מהרה יכרתו. והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו. ברוך אתה ה', שובר אויבים ומכניע זדים.
וכך מצאתיה בספר ישן.
ד ברכה שלוש עשרה ''על הצדיקים''. דאחר עקירת המלשינים יתרומם קרן הצדיקים, כדכתיב: ''וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק'' (מגילה שם).
ויש בברכה זו ארבעים ושתים תיבות (טור ופרי עץ חיים). ולפי זה אין צורך לומר ''יהמו נא רחמיך'' אלא ''יהמו רחמיך''. וכן אין לומר ''פליטת בית סופריהם'' אלא ''פליטת סופריהם''. וכך הוא בסידורים מדוייקים. ולפי זה הם ארבעים ושתים תיבות, דעם שני תיבות אלו הרי הם ארבעים וארבע.
(וארבעים ושתים תיבות הם נגד שם ארבעים ושתים שבו נברא העולם, כמו שכתבתו התוספות ריש פרק שני דחגיגה. ובשביל הצדיקים נברא העולם, כן כתוב בפרי עץ חיים שם. ובטור כתוב רמזים מפסוקים, עיין שם.)
ה ברכה ארבע עשרה ''ולירושלים עירך''. דהיכן מתרומם קרן הצדיקים של ברכה הקודמת? בירושלים, שנאמר: ''שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך''. כלומר: דהצדיקים שהם אוהביו יתברך יחיו בשלווה (מגילה שם).
ויש בה עשרים וארבע תיבות כנגד עשרים וארבע אותיות שבפסוק ''בונה ירושלים ה'...''. ולפי זה אין לומר ''וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין'', דאם כן הוה ליה עשרים וחמש תיבות, אלא ''וכסא דוד מהרה... (והמספר הזה הוא בטור ובפרי עץ חיים שם).
תוקן על ידי יבי_1973 ב- 21/01/2011 04:01:25
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2011 03:53 |
|
| |
בס"ד - ועוד בהקשר נאמר:
ת"ר (תנו רבנן) מעשה בתינוק א' שהיה דורש בבית רבו בחשמ"ל יצאה אש מהחשמ"ל ואכלתו,
מאי חשמ"ל אמר רב יהודה חיות אש ממללות, במתניתא תנא עיתים חשות עיתים ממללות,
ובשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות
וז"ש רבי עקיבה לתלמידיו כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים
כי אין מים.
וכל המבואות שמגיעים ונכנסים הנביאים בהשגת הנבואה בכל שער ושער ממבואות השערים,
אותם המלאכים העומדים שם בודקים אותם, אם ראוים ליכנס מניחין אותם ליכנס
ואם לאו מניחים אותם מבחוץ.
וזה הוא הענין שאפילו החכמים הנכנסים לפרדס היו בודקים בהם,
כ"ש הנביאים שהיתה מעלתם גדולה. וזה שאז"ל בחגיגה [י"ד ע"ב] ארבעה נכנסו לפרד"ס,
ואלו הם ר' עקיבה וכו' בן עזאי וכו', ר' עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום,
ואף ר"ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו,
א"ל הקב"ה הניחו לו לזקן זה שראוי הוא שישתמש בכבודי:
ואלה החיות הנקראות חשמ"ל הם בודקים הנביאים בהגיעם לשער שבו נכנסים [להשתכל] ]להסתכל[ באספקלריא שלה שהיא אספקלריא שאינה מאירה,
והחשמ"ל ממהר בתנועתו ובקלות דבורו לדבר עם אותו הנביא הנכנס להסתכל,
ואם אותו הנביא יכול להבין דברי החשמ"ל ברגע ולהשיב תשובה לכל דבור ודבור אזי נודע כי ראוי להכנס ולהסתכל בכבודו של מלך.
ולפיכך נקרא חשמ"ל מלשון חושה לעזרתי,
ולעולם אין החשמ"ל שוקט אפילו רגע א' מלדבר,
אלא בשעה שיוצא הדבור מפי הקב"ה שכלם חשים מלשון שתיקה
ואח"כ ממללים, כלומר מקבלים מלמעלה ואח"כ מתעסקים במה שקבלו,
וזהו סוד דומו יושבי אי:
והנה החשמ"ל בודק כל הנכנסים למעלת הנבואה אם משיבים כענין ושואלים כהלכה במהירות כרגע כמו החשמ"ל נכנסים, ואם לאו דוחים אותם כלפי חוץ. וזו היא תחלת » השגת [הנביאים] ]הנבואה[, ועל זה נאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלקים נהלך ברגש:
ודע כי לפעמים נקרא חשמ"ל ולפעמים נקרא חשמל"ה,
וכשהוא שותק ומקבל נקרא חשמל"ה,
וכשהוא ממלל ומשפיע נקרא חשמ"ל,
וזה הרמז מתפשט לידיעת כללים רבים בהשגת החשמ"ל,
ולפי שהחשמ"ל בודק בנביאים ויודעי מרכבה ואם נמצא הגון כמו שאמרנו
נותן לו רשות ליכנס
ואם לאו דוחהו כלפי חוץ,
גם לפעמים שורף ומכניס מיתה גם לנערים
כדאמרינן בחגיגה פרק אין דורשין,
ת"ר מעשה בתינוק א' שהיה דורש בבית רבו בחשמ"ל יצאה אש מהחשמ"ל ואכלתו,
מאי חשמ"ל אמר רב יהודה חיות אש ממללות,
במתניתא תנא: עיתים חשות עיתים ממללות,
ובשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות:
ועתה התבונן במ"ש יחזקאל ומתוכה כעין החשמ"ל,
מתוך קליפה הפנימית מארבע קליפות החיצונות הסובבות את המלכות יראה את החשמ"ל.
ולא הוצרך יחזקאל להאריך בשאר מעלות המלאכים הנמצאים בכל ההיכלות שיכנסו הנביאים לחשמ"ל,
כי הדבר ידוע להם:
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2011 03:44 |
|
| |
בס"ד -
מתוך: ספר החשמל - לרבי יוסף גיקטליא
ומתוכה כעין החשמ"ל. צריכין אנו להודיעך עיקרים גדולים.
דע, כי קודם שיכנס האדם להשגת סוד ה' יתברך, יש לו לעבור כמה מעברות ולהפגיע בכמה המוני עליונים, והם עשר מדרגות זו למעלה מזו, כמו שתדע עדיין בעזר ה'.
ודע, כי כשהיו הנביאים מתבודדים ומטהרים את עצמם ומכינים מחשבתם להשגת הנבואה ולהשרות עליהם שכינה, היתה השגתם כעניין שאומר לך.
משל לשר שהלך לראות פני המלך, והמלך יושב בבית מלכותו אחד עשר חדרים, חדר לפנים מחדר.
והעמיד המלך מבחוץ בחדר החיצון שבכולן ממונים זריזים, ואמר להם:
כל הבא ליכנס בחדר שלכם, תבדקו אותו: אם יש לכלוך בבגדיו, אל יכנס.
וליושבים בחדר שני וליושבים בחדר שלישי ציווה ואמר:
כל מי שתראוהו שנכנס, שאלו אותו שאלה פלונית ופלונית, אם ישיב כהוגן – ייכנס, ואם לאו לא ייכנס.
וליושבים בחדר הרביעי והחמישי ציווה ואמר: כל הנכנס וצופה בעיניו לימין או לשמאל, אל תקבלוהו.
וליושבים בחדר השישי: כל הנכנס ולא יקדים כך וכך, אל תקבלוהו.
וליושבים בחדר השביעי ציווה ואמר: כל הנכנס ולא יכיר להשיב תשובה על כל דבר שתשאלוהו, אל ייכנס.
וליושבים בחדר השמיני ציווה ואמר: כל הנכנס ולא ישיב תשובה לכל דבר שתשאלוהו, אל ייכנס.
וליושבים בחדר התשיעי ציווה ואמר: כל הנכנס ולא ימהר לפי שעה בקלות לשון במהירות כמו שאתם מדברים לפני לדבר ולשאול ולהשיב אל יכנס,
וליושבים בחדר הי' צוה ואמר כל הנכנס ואינו נראה כצורה שלכם אל יכנס ואל תקבלוהו.
ובדרך זה היתה מעלת הנביאים, והיו צריכין להיות כולם שלמים בכל אלו המעלות,
וכן אז"ל במסכת שבת [צ"ב ע"ב] אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ואשר כח להם לעמוד בהיכל מלך,
ואומר מי יעלה בהר ה' וגו', ואומר אשר יחדו נמתיק נמתיק סוד וגו',
ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו', ואומר ויעל מלאך ה' מן הבוכים:
תוקן על ידי יבי_1973 ב- 21/01/2011 04:02:21
|
|
|
|
|
|
