מי שיכול יעתיק. לי יש רק כמה שורות

ההתנגדות המקורית לדון בדייני גויים בזמן שדיניהם כדיני ישראל היא "שמייקר שם יראתם" כלומר שסמכות בית המשפט/השופט בעיני הקדמונים היתה סמכות המואצלת מהאל בין בישראל ככתוב ביהושפט ועוד ובין אצל הגויים וכמו שאמר דימוס פטור אתה וזה ידוע.

המכילתא על "לפניהם ולא לפני גויים" שהובאה גם בגמ' גיטין פח. במקורה אינה עניין לנושא זה.

בהרבה שטרות בספרד כמו שציינו הראשונים (רמב"ן רשב"א רא"ש טור) נהגו לכתוב "בין בדייני ישראל בין בדייני גוים" כך הקריאה דייני ולא (רק) דיני, ומצינו כן גם בשטרות קדומים הרבה בגניזה הקהירית ועוד.(משנת ד' ת"ת__)

עדיין יש הבדלים עקרוניים ין המשפט העברי למשפטי הגויים   כבר בגמ' צויין כי בדיני ישראל מוציאים ממון רק בראיות ברמת סבירות גבוהה יותר מאשר במשפטי הגויים דבר זה מופיע בהרבה מקומות ואפילו נתנו לזה אישור הילכתי ש"בן נח נהרג בעד אחד" וכמובן בכל מערכת הוכחה לעונש פלילי גבוהה יותר מהוכחה במשפט ממוני.
ציינו ח"ל כדבר פשוט ש"המוציא מחבירו עליו הראיה" כלומר שבסבירות של 50/50 לא מוציאים ממון כלל למרות שהצדק הסטטיסטי מחייב להוציא חצי וכן כיו"ב. (אולי כי התייחסו למשפט כדין מצווה ולא כניסיון השלטת הצדק).

כמו כן מצינו בדיני נפשות הסתייגויות הרבה יותר וכנראה הכל אחד וכנ"ל.

את מדברת על 'חוקי התורה' ככלל או על חוק האונס?

[ישיבישעאר,

א. אם חוקי התורה לא נהגו מעולם, אז בשביל מה הם נוצרו? (אין צורך לענות על כך, זה פשוט הזכיר לי דיון שהיה לא מזמן באשכול הכתבות, לגבי ראיון עם חוקרת מקרא שטענה שחוקי המקרא לא שימשו מעולם כחוקים וע"ש...).
ב. בכל מקרי האונס יש בעיה של הוכחות - אין עדים וזו "מילה כנגד מילה", אפילו דגימות דנ"א (אם יש כאלה ולא תמיד יש) אינן מוכיחות שהמעשה נעשה בלא הסכמה מלאה וכו'. לא שמעון ולוי ולא אבשלום נהגו ע"פ דין תורה כיוון שלא היו להם עדים והתראה (או כל דבר אחר שצריך כדי לקיים דין תורה במקרה זה). דומני, שזה אחד הדברים ששנרב רומז אליהם בדבריו.]

(נכתב בחול בחו"ל)

ישיבישעאר
מדוע אין לכך זכר בקנון המשפטי? והאם היית מצפה לקנון משפטי מסודר שימסור את הכרעה בכבוד המשפחה לידי המשפחה?

ישיבישער, אתה צודק. לא חשבתי על זה.
רשימת מקרי האונס בתנ"ך: 1) דינה. גואלי הדם הרגו את כל העיר. הנימוק: הכזונה יעשה את אחותנו?
2) פילגש בגבעה. אדונה גייס את כל עם ישראל לנקמה. בראשית הם דרשו להוציא להורג את האונסים ובסוף שחטו את כל בני בנימין.
3) אמנון ותמר. בראשית ביקשה תמר מאמנון שישאנה. גואל הדם (אבשלום) הרג את אמנון. כמעט שילם על זה בחייו אבל בסוף קיבל חנינה.
רואים שאונס נחשב חמור מאד בתקופת המקרא ושקול לרצח. עם זאת יש להבדיל בין החוק הרשמי שאינו מחמיר כלל לבין הנוהג העממי אותו הוציאו לפועל בני המשפחה.

רק הערה קטנה
רוב דין תורה עצמו, דהיינו רוב  שלשת הבבות, נלקח מהתורה? אפשר לפתוח פר' משפטים ואת השו"ע ולזהות? הרוב המכריע בא מסברות 

ישיבישער, מי אמר לך שיש לו נכדים?

שנרב, כעיקרון אתה צודק. לגבי המקרים שהבאת שם, החרדים הולכים לבית משפט כי הם יכולים. כלומר, הצד המפסיד ודאי ילך לבית משפט, מה רע לו?
לגבי קצב, מה העונש שלו לפי התורה? איזשהו פיצוי כספי על בושת ופגם?