שלום וברכה חברים נכבדים

לאחרונה הועלו כאן נושאים הקשורים להחזרה בתשובה ולבריאתנות, ורציתי לשתפכם בהגיגי ובמחקרי בנושא. בין השאר בכל הקשור לדעיכה רדיואקטיבית, אני חוקר דעיכתם של רבנים מחבתי"ם מוכרים, וכיוצא בזה.

בעת האחרונה נעשתה כאן פרסומת לאתר בשם "הדוס", המתיימר לפצח את כל הכפירה הנוראה והמאוסה, כלשונו הזהב:

" הסברת עיקרי האמונה והוכחתם היא מלאכה הרבה יותר קלה ופשוטה ממה שיכולים לחשוב. במשך שנה שלימה לא נתקלתי בקושיה רצינית אחת, על התורה והאמונה. כל עקרי הדת וכל יסודות האמונה כולם הם דברים פשוטים וברורים שניתן להוכיח אותם בדרכים רבות, לכל אדם ישר.. האתאיסטים והכופרים המושבעים מהוים אויב מהסוג הנוח ביותר. אין בהם גרם אחד של חשיבה רציונלית, וניתן להביס אותם בקלות שלא תאמן".

אני אמנם כמובן אדם מאמין, במתן תורה מן השמים, ביג' עיקרי האמונה, אבל מרגיש הרבה יותר בנח בחברת אנשים שלא יודעים הכל, שיש עדיין דברים שלא ברורים להם, שמכירים ספקות ולבטים גדולים ועצומים, שיודעים להעריך כחות ומוחות, ששוקלים בתבונה ואחריות את דבריהם ואת הכרזותיהם. ומשום מה נדמה לי הדוס הזה כאיזה "שהיד" מתלהם המקיים בעצמו את חוק "הבערות היודעת הכל".

אבקש כאן לבדוק מעט מפניניו, ולדון בגורמים לצורת החשיבה וההתנהגות הזו. וכך כותב דוסינו במאמר "רמת היעילות של האבולוציה":

"כשאני שואל אנשים את השאלות איך יתכן שהאסקמוסים לא פיתחו פרווה, וכיצד יתכן שאותה אבולוציה פלאית לא מצליחה למחוק את התוספתן, כפי שטענתי באריכות במאמרים שונים, הם עונים פעמים רבות את התשובה, שהאבולוציה איננה חייבת ליצור כל אפשרות חיובית, כי האבולוציה היא אקראית, ולא תמיד היא מנסה את כל האפשרויות. האנשים שטוענים את הטענה הזאת מעידים על עצמם שהם לא מבינים עד הסוף את המשמעויות מרחיקות הלכת של האבולוציה האקראית, ואת הנחות היסוד הלא סבירות העומדות בבסיסה. כדי שהאבולוציה תוכל לייצר את גוף האדם בצורתו הנוכחית, וברמת הדיוק המפעימה שבו, עליה לנסות את כל סוגי הניסויים האפשריים. מדוע אני טוען כך?

כדי להבין את שורש הענין, נתעכב לרגע על דוגמא אחת קטנה מגוף האדם, הלא הם הציפורניים. לציפורניים יש תפקיד מאד מוגדר, וזה ההגנה על האיזור הרגיש של קצות האצבעות. ואכן, הציפורניים נמצאות בדיוק במקומות המתאימים ביותר לתפקידם. עשרים ציפורניים, על עשרים קצות האצבעות, עשר בידים ועשר בידים. הדיוק הוא מירבי, מצד אלד אין אצבע אחת בלי ציפורן, ומצד שני אין בגוף האדם ולו ציפורן אחת שאיננה נמצאת על קצה של אצבע.

עכשיו נחשב כמה מקומות אפשריים יש על גוף האדם להימצאות של ציפורניים. נניח ששטח העור של האדם נע באיזור המטר מרובע לאדם בינוני. אין לי נתון מדויק, אבל הדיוק לא כל כך חשוב לצורך העניין. במטר מרובע יש עשרת אלפים משטחים של סנטימטר מרובע. הכל אחד מאותם מקומות אפשריים הייתה יכולה להיות עומדת וניצבת ציפורן. וזה לא קורה, אין לנו שום ציפורן מיותרת, לא על האף, ולא על הרגל, לא על המצח ולא על האוזן. זאת אומרת, שמתוך10,000 ציפורניים אפשריות, נוצרו רק עשרים, בדיוק באותם מקומות שבהם הם נדרשו להיות. ואותם ציפורניים עומדות בדיוק על מקומם, לא מילימטר אחד ימינה ולא מילימטר אחד שמאלה. למה זה כך? כיצד נוצר אותו דיוק נפלא?"

ובעברית פשוטה טוען רבינו כך: 1) על פי תיאוריית האבולוציה ההתפתחות תהיה אופטימלית, אסקימוסי יפתח פרוה, ואיברים מיותרים ייעלמו, 2) על כך אנו למדים מהעובדה שיש צפרניים דוקא במקומות מסויימים בגוף ולא במקומות אחרים, מה שמוכיח שהאבולוציה לא רק סיפקה את הצפרניים, אלא גם לא איפשרה צפרניים אקראיות במקומות אחרים. ולמי שלא הבין, ממשיך רבינו ומסביר:

 "כדי להסביר את מיקומם המדויק של הצפורניים, נאלצים הכופרים להמציא את הרעיון הבא - האקראיות המוחלטת של המוטציות האקראיות ניסתה במשך מיליוני שנים ליצור ציפורניים בכל מקום אפשרי על פני גוף האדם. בכל אחד מעשרת אלפי המיקומים האפשריים, היה לפחות פעם אחת שנוצר איזה יצור עם ציפורן אי שם ביערות קונגו. אלא, שהברירה הטבעית בכוחה הנפלא, הצליחה לחסל את כל אותם עשרות אלפי אוכלוסיות בעלות ציפורניים מיותרות.

עכשיו תשימו לב לנתון הבא - אם הברירה הטבעית הייתה מחסלת רק תשעים אחוז מהציפורניים האפשריות, היינו "נהנים" מאלף ציפורניים מיותרות!!!! ואם המוטציות האקראיות היו מנסות רק תשעים אחוז מהאפשרויות, היו חסרות לנו שתי ציפורניים, ועוד שני אצבעות, וכל מערכות החלבונים היו משותקות לחלוטין מרוב חורים!!!! ואילו בפועל, יש לנו ברוך השם עשרים אצבעות, ועליהם עשרים ציפורניים, ומערכת העיכול מתפקדת משהו משהו, כל אנזים וכל חלבון מונח על מקומו המדויק. ואין לנו שום ציפורן מיותרת על האף, ושם אנזים לא מיוצר בברך במקום בקיבה, ואין לנו תאי ראיה על הגב. כלומר, שכל אותו תהליך נעשה בדייקנות מושלמת, של מאה אחוז, עם אפס תקלות. אז כיצד יתכן שאותה ברירה טבעית מושלמת לא הצליחה לחסל את התוספתן? ולנקות את ה"דנ"א זבל" שלדברי המשוגעים נותר עוד מהשלב שבו היו אבותינו חיידקים? ישמעו אוזניהם מה שפיהם מדבר".

וממתק לשונו של רבינו נלמד עוד כמה מילי מעלייתא: 3) לפי תיאוריית האבולוציה הצפרניים ניסו את עצמן בכל רחבי הגוף, ורק הצפרניים שלנו שרדו, 4) הברירה הטבעית היתה אמורה לנקות את הדנ"א זבל. 3) ישמעו אזניהם מה שפיהם מדבר.

אבל מה נעשה, שבעניותינו לא ידענו מנין יצא לרבינו כל זה, או שמא שום דרשא יש לו לרבות כל הנ"ל. כי כל דבריו בורות והבל ותוהו עד בלי מה, לא ידע את אשר נעשה, ויזעק זעקה גדולה ומרה..

·         אכן, כמה קל הוא להשיב תשובה על כל שאלה. מבלי לדעת כלום. אף אדם שפוי לא טען שהאבולוציה אופטימלית, דהיינו מספקת בעל כרחינו את מיטב התנאים. נטען שהאבולוציה עשויה להיות אופטימלית, ייתכן שיצור יתפתח להיותו מצוייד במיטב השכלולים, וייתכן שלא. תנאים רבים צריכים להתקיים לכדי התפתחות אופטימלית, אחד מהם הוא למשל זמן, כמה זמן חיים האסקימוסים בקוטב, כדי שתצמח להם פרוה?

·         ומכאן להיעלמות איברים מיותרים, גם כאן לא ידענו מנין יצא לו לרבינו זאת, שכל מה שמיותר צריך להיעלם, הלא על רודימנטים גדלנו, רק אם הייתור הזה מהווה נטל, מדובר בחסרון, העלול להביא להיכחדות, אבל לא בהכרח. אם כל מי שנחות היה נכחד, לא היו בעולם חגבים למשל, קל מאד לאכול אותם. אבל מן הצד השני יכולת ההתרבות שלהם מספקת גם מזון טעים לתימנים שבנו, וגם לטורפים, ואפילו נשאר עודף כדי להעמיד עוד דור. כנ"ל הדנ"א זבל, אינו מהווה נטל על אף אחד, ולכן אין סבה שנושאיו ייכחדו, בפרט שלכל המינים יש דנ"א זבל, מי שלא ינצח במאבק ההישרדות, נושא דנ"א זבל, אז מה בדיוק רוצה הזבל הזה?

·         בכלל התוספתן כבר מזמן לא נחשב כרודימנט, אפילו באנציקלופדיות של שנות ה50.

·         רעיון הצפרניים שהמציאו הכופרים שהצפרניים ניסו בכל מקום בגוף וכו', ואפילו מצרף חשבון נפלא על שטח הגוף וכוליה וכוליה וגומר. גם זה לא אתפרש מקורו, ושמא הוא מאיזה כת"י שלא נדפס. איפה מצא שכך אומרים בעלי אבולוציות? אלו לאלו ממללים אלו לאלו שואלים, אנה מצא כן שוכן מעולים? כנראה שלא זכה להבין אותו כסיל את רעיון הברירה הטבעית, אם נוצרה פעם במקרה צפורן על האף, או בבטן, היא לא שרדה כי לא היה לה שום יתרון מזה, רק מוטציה בעלת יתרון עשויה לשרוד (גם זה לא חייב להיות, רק יכול להיות). רק צפורן המביאה יתרון שורדת, ולא כפי שחשב הדוס שהצפורן יתרונה בהגנה על האיזור הרגיש שתחתיה.. אך שחוק ולעג במשארתו, והרי האיזור הרגיש נוצר רק משום שיש שם צפורן ולא עור חיצוני. יתרון הצפורן היא בשימושה היום יומי, חפירה באדמה, שריטת האוייב, פצירת עצים. אם רק תשקיע קצת בצפרניים שלך, תיראה כמו נמר, על כל המשתמע מכך. ולא, לא צריכים עשרים היווצרויות מקריות בשביל הצפרניים, שכן אותו מקטע מהווה קוד לכל הצפרניים, כל האצבעות הן בעלות חלק גדול מאד משותף ממקטעי הדנ"א, הן שכפול אחת של השניה, בבסיסן, לפני שחלו בהן שינויים אחרים, (לפי התיאוריה כמובן).

בקיצור, לבחור אין שום מושג על מה הוא מדבר, וכל הטררם שהוא עושה סביב עצמו מגוחך עד להחריד.

המשך יבא, בעז"ה.

ושוב ראיתי שבמקום אחר הרחיב רבינו כוונתו ודבריו, וזה לשונו:

"עכשיו נשב לרגע ונתבונן. הבה נניח שאי שם ביערות קונגו נולד לו קופיף קטן וחמוד. אימו הקופה שמחה מאד בבנה החדש. הוא היה נראה בעיניה יפה ובריא, היו לו עיניים גדולות ומבט מעמיק. ואולם, בני הלהקה לא שמו לב לתופעה חשובה - על גבו הדקיק של הקופיף הופיעה אורחת בלתי קרואה - מין ציפורן קטנה ובלתי רצויה. אבל, הקופים בעדר היו מאד עסוקים בענייניהם החשובים והם לא שמו לב לתופעה המשונה, ואפילו אימו הדואגת לא שמה לב לציפורן המיותרת. אילו היו הקופים לומדים באוניברסיטה הם היו יודעים שהציפורן הקטנה חרצה את גורלו של צ'יפופו הקטן לכליה מוחלטת. אבל כמו שאומר הפתגם "אין שכל - אין דאגות".

חלפו שנים, עברו יובלות, ציפופו הקטן גדל והיה לאיש, הביא דורות של קופיפים קטנים, והלך לו לבית עולמו זקן ושבע ימים. יחד עם גופתו לקח עימו צ'יפופו את סודו אל הקבר - את הסיפור על הציפורן הקטנה, שעברה ממנו אל כל צאצאיו. צאצאיו של צ'יפופו נשאו כולם את החותמת של משפחת צ'יפופו -  הציפורן הזעירה על הגב.

על פי תאוריית האבולוציה, בשלב הזה אמורה להיכנס לתמונה הברירה הטבעית ולגרום לאט לאט להיכחדותה המוחלטת של משפחת צ'יפופו מעל פני האדמה, רק בשל הציפורן הקטנטנה שיש לבני המשפחה על הגב. ואירוע כזה לא קרה רק פעם אחת, אלא עשרות אלפי פעמים.

איך אמורה משפחת צ'יפופו להיעלם מהשטח אליבא דתורת האבולוציה? ההסבר האבולוציוני הוא מדהים בכסילותו ובטיפשותו. וכך הוא ההסבר-

הציפורן ששוכנת על גבם של בני המשפחה גורמת להם לירידה מסויימת בכושר ההישרדות שלהם. למשל, במקרים מסויימים עלול להיווצר מצב שבדיוק כשהקוף עסוק בגירוד של הציפורן, בדיוק אז ינחת עליו איזה נמר שחיכה בדיוק לרגע הזה. אלמלי הציפורן, לא היה הקוף עסוק, והוא היה נמלט מהנמר. עכשיו הוא מהוה טרף קל לנמר המרוצה. כך במשך הזמן הלכה משפחת צ'יפופו והתמעטה, לאט לאט הלך והשתנה המאזן הדמוגרפי בג'ונגל לרעת צאצאיו של צ'יפופו המסכנים, עד שהם נעלמו מעל פני האדמה.

עכשיו נעשה חשבון, כמה זמן תהליך כזה אמור לקחת, מרגע ההיווצרות של המוטציה החדשה עד להיעלמותה מעל פני האדמה. כדי לעשות את החישוב הזה, עלינו לשער בצורה גסה מה הסיכוי שקוף מסוים ימות או לא יצליח להביא צאצאים לעולם רק בגלל הסיבה האיומה שיש לו ציפורן מיותרת על הגב?

אני חושב שאם נניח בצורה שרירותית שמתוך כל מאה אלף קופים יהיה קוף אחד שימצא את מותו בגיל צעיר כשהוא בשיא כוחו, ועדין לא הביא את צאצאיו לעולם, רק בשל הציפורן הקטנטנה על הגב, זה צעד ענק לטובת הכופרים. אני כשלעצמי סבור שגם מתוך מיליארד קופים לא יהיה אפילו אחד כזה, אבל אני מוכן לקחת את הנתון הזה, שאחד ממאה אלף קופים מת בגלל הציפורן הקטנטנה.

עכשיו נניח שבג'ונגל מסוים, יש זן קטן של קופים, מאתיים פריטים בסך הכל. אני יכול לקחת דוגמא של שבט עם עשרים אלף פריטים, אבל אני רוצה לבוא לקראת הכופרים, ולקחת בחשבון את הנתונים הכי פחות גדולים. אם יש מאתיים קופים, והמספר הזה נשמר לאורך הדורות לולי האבולוציה, ולאותם קופים יש את הציפורן על הגב, ואחד ממאה אלף קופים מת בגיל צעיר רק בגלל הציפורן. עכשיו נחשוב כמה זמן יקח עד שימותו מאתיים קופים, שזה הסך הכולל של כל הקבוצה?

התשובה היא - 20,000,000  כלומר - רק אחרי עשרים מליון דורות, יגיע סך הניספים בשל הציפורן למאתיים. אם מחזור החיים של הקוף מיום לידתו עד שהוא מביא מחצית מצאצאיו הוא חמש שנים, הרי שמנין השנים הוא - 100,000,000 (מאה מליון) שנה!!!!

הייתי יכול להמשיך ולטעון שגם אם ימותו מאתיים פריטים בהפרשים גדולים זה לא יגרום לחיסול הלהקה, אבל אינני טוען כך, כי סטטיסטית יתכן שגם מספר נמוך יותר יגרום לחיסול הלהקה, ולכן המספר הסטטיסטי הממוצע של קופים מתים הנדרש כדי לחסל להקה שנמצאת באיזון אקולוגי זה מאתיים, וזה לא משנה ההפרשים שבין מקרה אחד לשני.

כפי שציינתי לעיל, על פי תורת האבולוציה, הסיפור הזה לא קרה רק פעם אחת, אלא חזר על עצמו עשרות אלפי פעמים, רק בגלל הציפורניים!!! כלומר - שעלינו להכפיל את המספר הפנטסטי הזה בעשר אלף.  התוצאה - 200,000,000,000!!!! כלומר -  האבולוציה זקוקה למאתיים מיליארד שנה בשביל ליצור את המצב שבו יש לנו עשרים ציפורניים בקצות האצבעות, ואין לנו שום ציפורן בשום מקום אחר. (בשלב האחרון של התחשיב יש ליקוי שיתכן שחדי עין יבחינו בו, אני מקווה לטפל בו במאמרים הבאים, למרות שגם בלי השלב הזה החשבון הוא מטורף)".

עד כאן מעשה נורא מרבינו, המתהדר במאמר הקופים "אין שכל אין דאגות", וכל דבריו בדויים מלב, דברי תהו וגיחוך, מעולם לא נטען שציפורן על הגב מורידה בכושר הישרדות, אלא שלא תוטמע ותיעלם. ומי שיש לו מושג קל שבקלים בתורשה, יודע שמוטציה נעלמת מטבעה, כי רבים עליה חבריה ומבטלים אותה, ואפילו בלימודו היה לו לדעת שיש ביטול חד בתרי. מוטציה שורדת, רק אם לבעליה יש יתרון מובהק, שגורם לו לשרוד ולאחרים למות, ולכן רק זרעו המצוין באותה מוטציה כציון המצויינת, הוא אשר ישרוד, ואילו אותו צ'יפופו שצפורן בגבו, יקח באמת את צפרנו לקבר, ומוטצייתו תיעלם בתהום הנשיה כי צאצאיו יתערבו בשכניהם, יתנו בעים ואים! וקרא זרזיר אל שית וזמיר יעופף אל עיט! וכל חשבונו על מליוני הדורות מצחיק ונלעג, עושה מעצמו צחוק, ויותר טוב לו שימשיך להדפיס פסקי הלכות מרן האבי עזרי, אולי בזה יביא ישועה לישראל מהרה.

המשך יבא

אני חושש שלא ממש הבנתי מה כתבת...
עם המשפט "הברירה הטבעית איננה יכולה לפעול על גנים חסרי משמעות בפועל" אני מסכים, בהנחה ש'ברירה טבעית', משמעו יתרון שאינו קשור לדומיננטיות הגן.
לגבי ההמשך אתה צריך לומר לאיזה שלב אבולוציוני של התפתחות החיים אתה מכוון, שהרי אתה מעוניין לקטוע את השרשרת במקום שבו אתה טוען שהיא חלשה ולא הגיונית/אפשרית.
אני אציין ששכפול גופים קיים גם בחומרים (גבישים למשל) ותת חיים (וירוסים למשל) ולא רק בחיים והסבירות למוטציה (בין בדומם ובין בחי) נמוכה. לרוב המוטציה גורמת להרס מנגנון השכפול או נהרסת בגלל שהיא מוטציה.

אם לפרט בדור א' יש מוטציה לא דומיננטית, והוא יזדווג עם פרט אחר שאין לו מוטציה והוא לא נשאי של המוטציה, יוולד להם פרט דור ב' שהוא נשאי של גן המוטציה אך אינו בעל המוטציה. אותו פרט דור ב', אם יזדווג לפרט 'רגיל' הצאצא שלו יהיה, בהסתברות של רבע, נשא. אם יזדווג לנשא אחר, יהיה לו צאצא בעל מוטציה בהסתברות של רבע או רק נשא בהסתברות של חצי. ניתן להמשיך כך עד לסבירות ממש קטנה של נשאות. הרי לך ירידה מחמישים אחוז וודאי לרבע וודאי ושני נשאים בשלושה דורות. עד כאן דומיננטיות גנטית.
אם הציפורן בגב, נחשבת למשהו מכוער וזר, ואין בה תועלת, סיכויי הפרט בעל המוטציה להזדווג קטנים, ואז הסבירות להמשך המוטציה קטנים יחד איתה. אם יש בה תועלת (למשל שתי אצבעות ביד במקום אחת) או אם היא נחשבת ליפה אז ההסתברות עולה.

אם זכורני נכון, אצבעות הן דבר מאוחר לציפורניים, כך שהייתה התפתחות של אחת ואח"כ נוספו שיכפולים שלה.
ישנן הרבה מוטציות ששפר מזלן ולמרות שאין בהן תועלת ניכרת הן ממשיכות להתקיים. (תנוכים מחוברים ללחי, היכולת לסובב את הלשון, להזיז את האוזניים וכו')