בס"ד -
נאמר בעיקבתא דמשיחא -
מֵאָז חֻרְבַּן הַבַּיִת, גָּדַל וְהָלַךְ כֹּחַ הַגַּאֲוָה שֶׁל הַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית. בְּגָלוּת זוֹ הַהֶסְתֵּר וְהַחֹשֶׁךְ, שֶׁבָּאוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הוֹלְכִים וּגְדֵלִים, הַהַשְׁקָפוֹת הַחָמְרָנִיּוֹת מִתְרַבּוֹת וּמַאֲפִילוֹת עַל הָרוּחָנִיּוּת. מִדֵּי דּוֹר בְּדוֹר מִתְפַּתֵּחַ הַמַּדָּע, מִתְרַבּוֹת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת לְנִצּוּל עוֹלָם הַזֶּה לְתוֹעֶלֶת הָאָדָם, וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ מִתְרַבָּה גַּאֲוַת הָאָדָם, כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּיָדוֹ נִתַּן, וְלֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר. הַשְׁקָפוֹת אֶפִּיקוֹרְסִיּוֹת עַל עֶלְיוֹנוּת כֹּחַ הָאָדָם הוֹלְכוֹת וּמְצִיפוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עַד כְּדֵי יְצִיאָה בְּרֵישׁ גְּלֵי בְּמִלְחָמָה כְּנֶגֶד הָאֱמוּנָה וְהַמַּאֲמִינִים בַּה' וְתוֹרָתוֹ. זֶהוּ עִקַּר תֹּכֶן הַגָּלוּת שֶׁל הַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית, וְלָכֵן עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁזֶּהוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁבּוֹ צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בְּגָלוּת זוֹ.
סוֹף גָּלוּת זוֹ הִיא הַתְּקוּפָה הַקְּרוּיָה בְּפִי חז"ל: "עִקְּבוֹת דִּמְשִׁיחָא", שֶׁבָּהּ "חֻצְפָּא יִסְגֵּא" (סוטה מ"ט:). אָז גָּלוּת הַשְּׁכִינָה הִיא תַּחַת יַד חֲצוּפֵי יִשְׂרָאֵל: הֵן נִשְׁמוֹת "עֵרֶב רַב" הַמְעֹרָבוּת בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ טֻמְאָתָם הָעִקָּרִי הוּא הַחֻצְפָּה כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא - מִדַּת עֲמָלֵק. זֶה לְשׁוֹן הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש, דף ל"ז ע"ב) "עֵרֶב רַב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הֵן הָעֲמָלֵקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר": וּמוּבָא שָׁם שֶׁבָּ"עֵרֶב רַב" יֶשְׁנָם כֹּחוֹת שֶׁל חָמֵשׁ אֻמּוֹת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: נֶגַ"ע רַ"ע: וְהָעִקָּר שֶׁבָּהֶם הוּא עֲמָלֵק - ע' הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה. הַשִּׁלְטוֹן עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ נִמְסַר בִּידֵי עֵרֶב-רַב, כַּמּוּבָא בְּהַגְּרָ"א (שם) "הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵן רֵישָׁא דְּעַמָּא קַדִּישָׁא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר - הָיוּ צָרֶיהָ לָרֹאשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"רַעְיָה מְהֵימְנָא". בְּכֹחַ גַּאֲוָתָם וְשִׁלְטוֹנָם מְנַסִּים הֵם לְהַשְׁפִּיעַ בְּהַשְׁקָפוֹת טְמֵאוֹת אֶפִּיקוֹרְסִיּוֹת שֶׁל "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי", וְעוֹמְדִים בַּחֲצִיפוּת וּבְעַזּוּת כְּנֶגֶד הָאֱמוּנָה, הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה'.
זֶה הוּא הַנִּסָּיוֹן שֶׁלְּתוֹכוֹ הֻטַּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּ"עִקְבוֹת דִּמְשִׁיחָא". ה' יִתְבָּרַךְ מֵשִׁיב יְהוּדִים רַבִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹלְטִים בָּהּ, וּפוֹרְקֵי עֹל הַתּוֹרָה מִתְגָּאִים כְּאִלּוּ הֵם עָשׂוּ וּפָעֲלוּ זֹאת בִּגְבוּרָתָם, וּכְכָל שֶׁתִּגְדַּל גַּאֲוָתָם תִּגְדַּל חֻצְפָּתָם, וְיִגְבַּר רְצוֹנָם לְהַשְׁלִיט אֶת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת ח"ו. זֶהוּ הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. אִם נַכִּיר אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה בְּכָל הֶקֵּפוֹ, נֵדַע אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהִטִּילוּ מִשָּׁמַיִם עַל תְּקוּפָתֵנוּ - לְהִתְחַזֵּק נֶגֶד הַדֵּעוֹת הַחָמְרִיּוֹת הַכּוֹזְבוֹת, וּלְהַכִּיר כִּי טָעוּת גְּמוּרָה הִיא בִּידֵי אֵלֶּה הַטּוֹעֲנִים כְּאִלּוּ שֶׁאָנוּ עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ - בָּאנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָחַמְנוּ עָלֶיהָ, וְהִנֵּנוּ שׁוֹלְטִים בָּהּ - וַה' יִתְבָּרַךְ כְּבָר יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִרְבּוּ אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם.
הָעוֹמְדִים בְּתַקִּיפוּת וּבִגְבוּרָה נַפְשִׁית בַּנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה הַזֶּה, שֶׁל הַדֵּעוֹת הַכּוֹזְבוֹת שֶׁל "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי", וְאֵינָם מִתְפַּעֲלִים וּמֻשְׁפָּעִים מֵחֻצְפַּת הַכְּפִירָה, וְלֹא מִתְבַּטְּלִים כְּלַפֶּיהָ כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָתָם וְאֵינָם זָזִים מֵהַשְׁקָפַת הַתּוֹרָה וחז"ל כִּמְלֹא נִימָה, וּמִתְמַסְּרִים לְגַמְרֵי לַעֲבוֹדָה פְּנִימִית בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, הֵם אֲשֶׁר יִזְכּוּ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. לָהֶם יִתְגַּלֶּה שׁוּב הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַהַכָּרוֹת הַבְּהִירוֹת. יְדִיעַת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ - אוֹרוֹ שֶׁל גַּן-עֵדֶן, וִיתֻקַּן כָּל הַחֹשֶׁךְ וְהַהֶסְתֵּר שֶׁהָיָה מִתְעַבֶּה וְהוֹלֵךְ מֵאָז חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיִזְכּוּ לְסוֹף הַתִּקּוּן דִּלְתַתָּא, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְגִלּוּי כְּבוֹד הֲדַר מַלְכוּת ה' בִּשְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם הַבָּא - מַלְכוּת דְּסַלְקָא לְעֵלָּא.
והנבון יבין דבר מתוך דבר
נ.ב - הלכה לגבי מי "מותרת" ללכת בגילוי ראש כתוב בספר אוצר דינים - פרק ס' - "קדושים תהיו" - בעמ' תשפ"ח שם - ובו כותב הראבי"ה (הרבי אליעזר בן יואל הלוי) (בפרק ג' דברכות סימן ע"ו) ש"ההקלה" בעיקרה ללכת בקליעת צמות לפנויה (דהיינו גרושה ואלמנה) ורק כתנאי ללמד מידת צניעות לבתולה (ובתולה נקראת כאמור לעי"ל בת שהיא מתחת לגיל מצוות כלומר פחות מגיל י"ב שנים) ולא בשיער פזור (שההיתר לכך רק לבתולה כאמור שם) - למרות שבנות תימן גם נהגו לכסות גם את שיער הבתולה (כאמור בספר אבן ספיר - (חדרי תימן סימן כ"ז) - כאמור שם - ובטח שגם לא להשתמש בפיאה נוכרית של ימינו "ככיסוי ראש" (האסורה משום בחוקותיהם לא תלכו - כי עיקר הפיאות הללו עשויות משיערם של גויי הארצות ואסור לנו להשתמש בהם כלל ( ולא ללבוש מלבושיהם ולא להיתחכות אחר תיסרוקותיהם ולא להישתמש בשיערות ראשם וכו') רחמנא ליצלן ...
מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו ...
בינ"ו ....
תוקן על ידי יבי_1973 ב- 17/02/2011 00:40:18
 |
|
|