אסור להתגרות באומות? מייק האקבי: לבנות בכל ארץ ישראל!

מייק האקבי, אחד ממועמדי הרפובליקנים לנשיאות בבחירות הבאות, אמר כי "זכותו של העם היהודי לבנות במולדתו היא בלתי ניתנת לערעור, הקפאת הבניה איננה הגיונית ואיננה מתקבלת ולא יתכן שבני-אדם יחששו מפני ממשלתם שלהם". האקבי אמר את הדברים בחנוכת שכונה חדשה במזרח ירושלים.

רעיון 'שטחים תמורת שלום' הוא חסר הגיון וגם לאנטישמיות ולאנטי ישראליות אין היגיון". חלמיש

מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר וכיום המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארה"ב, תקף היום (שני) את מדיניות הקפאת-הבניה בישובי יהודה ושומרון. האקבי, שנאם בישיבת ועדת העלייה והקליטה בכנסת, שיוחדה לנושא האנטישמיות והאני-ישראליות הדגיש, כי "זכותו של העם היהודי לבנות במולדתו היא בלתי ניתנת לערעור, הקפאת הבניה איננה הגיונית ואיננה מתקבלת ולא יתכן שבני-אדם יחששו מפני ממשלתם-שלהם".

בטקס הנחת אבן פינה התקיים בצהריים (שני) לשכונה חדשה במתחם ישיבת ההסדר בית אורות הממוקמת ברכס הר הזיתים במזרח העיר ירושלים אמר: "זה בלתי נתפש שמתקיים דיון בשאלה האם מותר לישראלים לחיות בישראל. לא הייתי מוכן לסבול כאזרח אמריקני שיאמרו לי כי אינני יכול להתגורר במקום מסוים בארצות-הברית. כוחות רבים פועלים נגד היהודים ולא מאפשרים להם לחזור למולדתם. זה התמצית של החופש, וצריך להילחם לא רק על הזכות לחיות, אלא על הזכות לחיות בחופש. הגעתי לכאן כי אני רוצה להצטרף למאמץ הזה, ולמאמץ שישראל תמשיך להיות הבית של העם היהודי".

יו"ר הועדה, ח"כ דני דנון תקף את הבטחותיו של הנשיא אובמה שניתנו בנאומו במצרים לפני כשנה, וטען כי "חזון אובמה נכשל. המלחמה בקיצוניים של אובמה - הובילה להפלת שלטון חרירי בלבנון ואילו ההקפאה ביהודה ושומרון - יצרה לפלסטינים ציפייה שאם קיבלו אצבע - הם יקבלו את כל היד. הדמוקרטיה במדינות ערב - יצרה אנרכיה במצרים, ועל אובמה צריך להבין כי במזרח התיכון צריך לדבר בשפת המזרח התיכון".

האקבי הוסיף כי "ישראל היא ארץ נפלאה שאני אוהב, מוקיר ומעריך עד מאד. כל איום על ישראל הוא גם על הערכים האמריקאים, ועל אוהבי החופש והחרות בעולם. רעיון 'שטחים-תמורת-שלום' הוא חסר-הגיון וגם לאנטישמיות ולאנטי-ישראליות אין היגיון".

בישיבה השתתפו יוזם האירוע ח"כ הרב ניסים זאב (ש"ס), שר המדע דניאל הרשקוביץ (הבית היהודי), ח"כ איוב קרא (ליכוד), ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי), ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (קדימה) וכן כעשרים חברי כנסת, נציגי כמעט כל המפלגות במשכן כקדימה, הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, האיחוד הלאומי והבית היהודי ונציגת המשלחת, אודליה ג'ייקוב, הפועלת לחיזוק הקשר בין יהדות ארה"ב וארץ ישראל.

מקור: אתר חלמיש

 

וידאו, מייק האקבי בביקור במוזיאון גוש קטיף

המושל והמועמד האמריקני לנשיאות מייק האקבי סייר הבוקר (ד′) במוזיאון גוש קטיף בירושלים, והדליק נר לזכר "קדושי קטיף". "באתי בשם הדמוקרטיה, החירות וחופש האדם. זכותו של כל אדם לבחור היכן יחיה ויבנה את ביתו, היכן יעבוד ולאיזה בית ספר ישלח את ילדיו. ודאי שזכות העם היהודי לחיות בחירות בארצו" במהלך סיורו של מייק האקבי בישראל ביקר הבוקר במוזיאון גוש קטיף בירושלים, ושמע מפי תושבי גוש קטיף לשעבר את סיפורם האישי. את פני המבקרים קיבלו אנשי צוות המוזיאון, שלמה ווסרטייל, מראשוני חקלאי גני טל, ומייסד המוזיאון, הרב שלום דב וולפא ● הצלם מאיר אלפסי מגיש גלריית תמונות, לא מצליח לצפות לחץ כאן חלמיש

אגודת חלמיש - חרדים למען יהודה ושומרון

www.associationchalamish.022.co.il

בס"ד - "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקב לֵאמר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (שם לב, ז).

אומר רש"י, מדרש רבה בראשית רבה עא: "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו" – מה זה "אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו"? באנו אל אחיך, אל עֵשָׂו שהיית אומר אחי הוא, בכל זאת, באנו מרחם אחד, יש לנו דם אחד, ואבא ואמא אחת, כפי שאמרת "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו", אבל הוא נוהג עמך כעֵשָׂו הרשע, שום דבר לא עזר, הוא בשנאתו! לא עוזר שום דבר, שנאת תהומית, כדברי ר' שמעון בר יוחאי, הלכה היא: עֵשָׂו שונא ליעקב. המלאכים שבים עם בשורה רעה: הוא שונא! כל דברי הפיוסים לא עזרו, כי השנאה שלו תהומית ועוד: "אַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" - הוא יורד לקראתך עם ארבע מאות איש.

אומר ה"כלי יקר": מה ההדגש ב"אַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"? הוא שונא, הוא רע עין, אדם טוב אומרים עליו: טוב עין, עֵשָׂו הוא רע עין, הוא בשנאתו התהומית נגדך, ולכן תתכונן, אומרים המלאכים ליעקב, והראיה: שארבע מאות איש עמו.

"רע עין" – אותיות רי"ש, עי"ן, עי"ן, יו"ד, נו"ן, זה בגימטריא 400. אומר ה"כלי יקר" מצינו בכמה מקומות את המספר ארבע מאות אצל רעי עין. "רע עין" תמיד מתחבר אליו המספר 400, כי זה הגימטריא של "רע עין".

ודוגמא נוספת: בתורה כתוב עפרון, ובמקום אחד כתוב "עפרן" (ללא וא"ו) – עי"ן, פ"א, רי"ש, נו"ן, בכל המקומות כתוב עם וא"ו, אבל פה כשאברהם אבינו בא לקנות את מערת המכפלה כתוב עפרון ללא וא"ו. מדוע? שהיה רע עין, לכן לקח מאברהם 400 שקל טבין ותקילין עבור מערת המכפלה. "רע עין" גימטריא 400, ועפרן חסר וא"ו זה גם 400. כי כל המהות שלו היתה רוע עין.

עֵשָׂו שהיתה רעה עינו ליעקב אחיו, בא אליך עם ארבע מאות איש להכחיד אותך. ובכן, אמר ר' שמעון בר יוחאי הלכה: עֵשָׂו, שונא ליעקב. מיד כשיעקב שומע את דברי המלאכים: "וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) – יעקב אבינו תופס פחד נוראי, כתוב: "וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ".
 
מה הוא עושה דבר ראשון? ומכאן נתחיל את השיחה.

בס"ד - מה הדבר הראשון שהוא עושה? ודאי שהוא מכין דורון, במקום לפתוח במלחמה, אבל הדבר הראשון שהוא עושה זה: תפילה, הוא נושא תפילה, שנאמר: "וַיּאמֶר יַעֲקב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ". הבטחת לי שאתה תטיב עימי, עכשיו אני רואה שאני נפלתי מן הפחת אל הפחת - מהפחת של לבן אל הפחת של עֵשָׂו, אומר יעקב אבינו: אני מקבל עלי את הדין – "קָטנְתִּי מִכּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ" – יעקב הבחיר שבאבות אומר: התרוששתי מזכויות - "קָטנְתִּי" – נהייתי קטן - "מִכּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ" אומר רש"י: נמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עימי.

ומה נאמר אנחנו? ותשמעו את הענווה והצניעות של יעקב: אני ירא שמא מה שהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרם לי להימסר ביד עֵשָׂו.

אז מה? אבל רבש"ע, יהודי בכל מצב אסור לו להתייאש, אמנם "קָטנְתִּי", אז אני מבקש ממך מתנת חינם, אני מתפלל אליך שתחנני – "חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים" – יהודי מבקש: רבש"ע קטנתי! הרי גם יעקב אבינו אמר כך, כי אין בנו מעשים, יהודי מבקש רשב"ע קטנתי, הרי גם יעקב אבינו אמר כך וביקש חן, זה מתנת חינם, תחון אותי, לא מגיע לי. ומה הוא מבקש? "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב, יב).

אומר רש"י: "מִיַּד אָחִי" - שאינו נוהג עימי כאח, אלא כעֵשָׂו הרשע, ואת זה הוא שמע מהמלאכים. "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" - סברתי שהוא יהיה אחי, אחרי עשרות שנים שלא התראנו שמא שככה חמתו, חשבתי שהוא אחי, ומתברר שהוא "מִיַּד עֵשָׂו", הוא יורד אלי וארבע מאות איש עמו.

יעקב נמצא בסכנה, הוא יודע שלא מגיע לי, "חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ" – לא מגיע, הוא מבקש – "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו".

בא בעל "בית הלוי" מבריסק אבא של רב חיים מבריסק, קדושי ישראל, ומברר כאן מאבק מאוד אקטואלי לימינו בכל המובנים, ושואל:

מה זה "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו"? מאחר והיה ליעקב רק אח אחד והוא עֵשָׂו, אז למה הוצרך לומר "מִיַּד אָחִי" וגם "מִיַּד עֵשָׂו"? ברגע שהוא אמר "מִיַּד אָחִי", אז כל אחד יודע שהכוונה לעֵשָׂו, כי אין לו אח אחר, אין לו אחות! אז די היה במה שאמר "מִיַּד אָחִי". ועונה בעל "בית הלוי" שיעקב אבינו ראה שעֵשָׂו יורד לקראתו עם ארבע מאות איש, כרגע הוא עֵשָׂו, הוא רע, הוא רשע, הוא לא נענה לקריאות הפיוס, וכמעט אמרתי "החנופה", "למחמאות", "לכמיהה של יעקב אבינו", הוא לא נענה. נו, אז מה הלאה?

אומר בעל "בית הלוי": יעקב אבינו התכונן לשתי מצבים: אפשרות אחת: עֵשָׂו בא להלחם בו. אפשרות שניה, רחוקה: אבל אין לאדם להתייאש, אולי אולי עכשיו הוא עֵשָׂו מבקש להורגי, אולי יראה אותי ויראה את המשפחה, אחרי הכל אנחנו אחים, אולי הוא יתרצה וישוב מחרון אפו וישב עימי בשלווה ואחווה כשני אחים.

הוא מתכונן לשתי המצבים. באופן טבעי הוא יורד עלי והורגני, מלחמה. ויכול להיות שבחסדי שמים שברגע האחרון הוא יהפוך עורו והוא לא יהיה עֵשָׂו, הוא ירחם עלי, זה חסדי שמים, שאמצא חן בעיניו.

יעקב אבינו משני האופנים האלו היה ירא – "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" – תציל אותי מיד האופן השני שהוא יפעל עלי ברחמים, הוא יתקרב אלי והוא יאמר לי: אחי, בוא הנה, - הצילני נא מיד עֵשָׂו – תציל אותי מהתרחשות השניה, שהוא יבוא אלי כעֵשָׂו המבקש להורגי, שונא ליעקב. ומשני האופנים האלו נתיירא יעקב וגם טובתו של עֵשָׂו ואהבתו אליו, רעה היא אצל יעקב, הוא פחד מהנשיקות, ומהחיבוקים ומהחיוכים שלו, הוא פחד מהקירבה היתרה אליו.

ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב: "וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ". "וַיִּירָא" על שמא יהרגני, "וַיֵּצֶר לוֹ" – על הספק, אולי תהיה ההתרחשות השניה שמא יתקרב אליו.

בס"ד - אומר בעל "בית הלוי": ועל שני האופנים האלו נשא יעקב אבינו תפילה – "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי", פסיק, "מִיַּד עֵשָׂו". זה לא כפל דברים, כולנו יודעים שהאח זה עֵשָׂו, אלא "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" אינני רוצה לא את בחינת "אָחִי" ולא את בחינת "עֵשָׂו", על שניהם אמר "הַצִּילֵנִי נָא". הוא רצה להינצל, אבל הוא ביקש מרבש"ע: אל תעמיד אותי לא בידי נסיון של עֵשָׂו – מלחמה, ולא בידי נסיון של אחי – של נשיקות וחיבוקים, של שלום. "עֵשָׂו" זה גימטריא שלום. (הוא גם יודע לעֵשָׂות שלום).

"ויתרה מזו", אומר בעל "בית הלוי", "ממה חשש יעקב אבינו יותר מהעֵשָׂוִיוּת או מאחיו? הפסוק אומר: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי", מה הדבר הראשון שהוא ביקש? הרי היה צריך לומר: הצילני נא מיד עֵשָׂו, מיד אחי. כי הדבר הטבעי, ההגיוני שהוא יהיה "עֵשָׂו", שהרי וארבע מאות איש עמו, אבל לא! מעניין לא! יעקב אבינו מבקש קודם "הַצִּילֵנִי נָא" – בקשה, חנינה, "מִיַּד אָחִי" – הוא חושש יותר מהאפשרות השניה שפתאום הוא יהיה אחי. חשש יותר מהבחינה של "אָחִי" והקב"ה שמע את תפילתו, כי באמת בתחילה היה בדעת עֵשָׂו להורגו, שהוא בא עם ארבע מאות איש, וחז"ל אומרים שכשהם נפגשו הוא חיבק אותו חיבוק של דוב. כתוב: "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית לג, ד) נקוד בנקודות, הוא התכוון לנשוך אותו בצואר ולמלוק אותו, להרוג אותו בנשיכת צואר. עד השניה האחרונה הוא היה "עֵשָׂו", ובכל זאת יעקב אבינו, מבקש על האולי, אולי, אולי, ברגע האחרון הוא ינשק אותו - "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" -
 
גוואלט!

ובאמת התקבלה תפילתו.

בס"ד - ולסיכום מאמר ארוך זה נאמר בכמה פסוקים בישעיהו א':

יט אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ:

כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר:

כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה ?

 מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, (בכדי ש)  צֶדֶק יָלִין בָּהּ,
 
וְעַתָּה מְרַצְּחִים: ?!? (הל- ה' תיגמלו זאת ???)

כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:

כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם:

כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:
כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ:

כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָּנָה:
כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

ב"ה

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ. טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק:
משלי כ"ז  פסוק י

פירש"י:
רעך ורע אביך. הקב"ה שנקרא ריע לישראל וריע אביך שחיבב את אבותיך:

אל תעזב. אם עזבת יבא עליך פורענות: ובית אחיך. אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעאל והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים: מאח רחוק.
טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו (הקב"ה ושכינתו = שכן קרוב) משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו':

מדרשות ר' יהושע אבן שועיב זצ"ל
=======================

וכן מתפרש ריעך וריע אביך וגו' לשלשה דרכים הללו, הפשט שישמור אהבתו לריעו ולריע אבותיו, אף על פי שאינו ריעו בעבו' כבוד אבותיו ואם יהיה לו איד וצרה, או שהוא צריך שיתרחק ולא יכנס בביתם שלא להכביד עליהם ואפילו בית אחיך, וזה ממעלת הנפש לסבול צרתו ודחקו ואידו, כי רוב בני אדם טבעם רע וכשרואים אחיהם או קרובם בצרה ירחקו מהם, לכן האדם בעת האד והדוחק יתרחק מהם ויסבול לצערו. אמר החכם בעת המבחן והמחקר ייקל האדם או ייקיר. אמר שלמה המלך עליו השלום אם נבלת בהתנשא וגומ', כלומר אם נבלת ממונך נהוג עצמך ולוה, ואמר טוב שכן קרוב, לאדם כשהוא עוזרו בעת צרתו מאח המתרחק ממנו, ובמדרש ריעך וריע אביך זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב זה דודי וזה רעי, ואל תעזוב אותו ואפילו שיכבד עליך בגלות וייסר לך בייסורין אל תקרא תגר כאומות העולם הקוראים תגר, ואפילו שיבא אד עליך אל תבוא בית אחיך עשו בראותך הצלחתו, אל תחמוד ותתאוה לאותה ההצלחה, כלומר אל תדבק להם כלל טוב השכן שהוא עמך בגלות והוא השכינה דכתיב עמו אנכי בצרה, מאחיך שהוא קרובך ונתרחק, דבר אחר טוב היה יתרו שהיה שכן ונתקרב ובא לראותך מאח שנתרחק והוא עמלק.

עד כאן.

אז מהי קריאת התגר הלא רצויה ?  הידבקות במעשי הגויים בגלות !
=============================================
ציטוט נוסף מדרשות אבן שועיב זצ"ל:

ובעבור כן הבטחון הוא ענין גדול, והבוטח גם כן צריך להתנהג בארבע דברים, האחד להשתדל להדבק במה שירצה בוראו ולהתרחק ממה שיקציפנו, כי לולא זה לא ידבק רצון העוזר בנעזר אפילו שירגיש בעצמו שאינו ראוי להצלה אל ימנע עצמו מן הבטחון מצד החסד והחנינה דכתיב והבוטח בה' חסד יסובבנהו.
 והשני שלא יחשוב שתבא ההצלה (מביטחון באומות העולם) על כל פנים כי יצא מזה לקרא תגר, והוא מה שאמרו ז"ל על כתוב צדקה תרומם גוי, ודרשו אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת, אלו אומות העולם, שכל חסד שעושים חטאת הוא להם, דהם אינם עושים אלא כדי שתמשך מלכותם. והקשו בגמרא פרק קמא דראש השנה ובפרק קמא דבבא בתרא ומאן דעבד הכי לאו מעליותא הוא, והתנן האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. ותירצו לא קשיא הא בישראל הא באומות העולם. ישראל אינם קוראין תגר אומות העולם קוראין תגר.

עד כאן.

דרשות ר"י אבן שועיב

ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340). היה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר' מנחם בן זרח. ספר הדרשות שלו הוא חיבור דרשני שלם לפי סדר פרשותהשבוע והמועדים, והוא כולל ענייני הלכה ואגדה, פירושים לתלמוד ולמדרשים, דברי מוסר וחכמה, קבלה ופילוסופיה. נדפס לראשונה בקושטא רפ"ג (1523), ומאז נדפס עוד כמה פעמים. למאגר הוכנסה מהדורתו המתוקנת של הספר, שנדפסה ע"י הרב זאב מצגר, בירושלים תשנ"ב בשני כרכים.

http://www.barak-names.co.il/HTML/Kabalah/drashot-r'shueb.htm

ב"ה

לסיכום ביניים -
כאמור מטבע הלשון של "התגרות באומות" הוא די חדש ואינו מופיע בכל ספרות חז"ל, נעשה בו בדורות האחרונים מאז המצאתו שימוש מעוות בעיקר פוליטי שמגמתו לתרץ לנו מדוע עלינו להימנע מלקחת על עצמנו עול שמיים אמיתי ולעסוק בישוב הארץ שרק כאן המצוות הן לא בגדר ציוני-דרך תאורטים כמו בגלות.
אני מתאר לעצמי שגם למרגלים שהיו ראשי הדור היו כל מיני המצאות ותרוצים כהאי גוונא בהם תלו את התנגדותם לציווי ה' - לעלות לנחלת קודשו ולרשת אותה.
מאז קום המדינה פוסקי הדור, אשכנזים וספרדים, מתחשבים במטבע הלשון המעוות הזה בכל צעדיהם הנוגעים להסכמות או התנגדויות למצוות ישוב הארץ, ראו 'הסכם אוסלו'.
מי שיכול לפרסם את הדברים כך שיגיעו גם לאוזני גדולי הדור יבורך.

עוד מקור נחמד שמדגיש שאין בארץ ישראל כל "התגרות באומות"

שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן צו  - להרב מנשה קליין שליט"א המכנה עצמו מנשה הקטן

והנה מאז אמרתי דמה שאמר ז"ל אל תתגרו באומות לא נאמרה בארץ ישראל אלא בחו"ל אותם אומות שישראל נגלו ביניהם אל תתגרו בהם עד בא יבא גואל צדק ויגאלם,
והטעם נראה לפ"מ דכתיב (דברים ב' ד') ואת העם צוה לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, ופרש"י ונשמרתם מאד ומהו השמירה אל תתגרו בם וכ"כ אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה וכו'. והנה הענין של התגרות נאמרה שלא נקח מהם מה שנתן להם וכיון שבנ"י יגלו לבין האומות השביע אותם שלא יתגרו בהם אלא יקבלו עליהם השיעבוד, אבל בארץ ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו והוא ארצינו אין בזה שום ענין של התגרות באומות, ועיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"א אל תתגרו בם א"ר יודן ב"ר שלום כתיב כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לך אל תתגרו בם (בארצם שלהם) ואתה בקשת להתגרות בם חייך שאינם נמנים לך, ועיין רמב"ן בסה"מ בסופו בהשגות על הרמב"ם מצות לא תעשה ועוד א' מעט היא מכמה ספיקות מניעות שבאו בעמון ומואב ושעיר אל תצר את מואב וכו', הנה אלה שלש מניעות מפורשות בתורה לא הביאום בעלי חשבון המצות במספר.

בס"ד אור ליום ה כ אדר א' התשע"א
אכן יישר כח אין כאן שום התגרות באומות בארצנו הקדושה כי הקב"ה נתן לנו את הארץ ואנחנו לא לקחנו אותה כדברי רבנו בעל הסולם האר"י אשלג הלוי זצ"ל במאמר לסיום הזהר .