משנכנס אדר: הלפגוט וליפא ב'שהחיינו'

http://www.youtube.com/watch?v=QddXlKSS4fg

עגום.
החלפת סולמות באופן נקודתי על מנת לסייע למבצע הוא דבר סביר ומקובל, ישנם מקרים שיש עיבוד למקהל שאז הדבר כמעט בלתי אפשרי או שנשמע בסופו של דבר גרוע.
החזן הלפגוט שר כסדר יצירות בטון עד טון וחצי גבוה יותר מהמקור (דוגמאות למכביר), מן הסתם נוח לו בכך וגם עניין ה"שואו" לא נעדר לגמרי מהשיקולים הכלליים...

_________________

קולני יקר.

לדעתי ההשוואה ממש לא קשורה.

אני שומע שוב ושוב את ההקלטה של הקוסוביצקאים, ומעניין מאוד שאני דווקא גילתי בה פן 'רגוע' ואחר מהקוסוביצקאיזם הנורמטיבי המקובל. אני לא שמעתי שום השתוללות, ואף הפוך מכך, בקונצרט הנ"ל השתדלו האחים להעניק איטיות ורוגע (מה שהם לא יכלו לעשות בתקליט מחמת בעיות טכניות..), מה שכן, הביצוע הוא בקונצרט ספונטאני של האחים, כשיש צורך לחלק את הביצוע לכל אחד ואחד מהם.

אם גם אתה מעוניין להרגיש כהרגשתי, אתה מוזמן לשאול את עצמך, מדוע בביצוע של הלפגוט אתה מעלה חיוך ליצני אינסטנקטיבי לאלתר, ובהקלטת האחים קוסוביצקי אתה מרותק ברצינות ובהנאה צרופה עד תום הביצוע..

ובהקשר לדיון עצמו, אני מבין שגם אם קיים גמישות 'מסוימת' בצורת הביצוע, בכל אופן יש גם קו אדום חד וברור, ובהקלטה הנוכחית הלפגוט עבר את הקו, וגם אם מדובר במסיבה לחולי שחפת סופניים.

מעמד החזנות לא ניתן לשינוי בשום סכום ובשום אינטרס..

ההערות השונות שהתפרסמו לעיל מצביעות על כך שרוב המאזינים והמגיבים מבינים ש"שהחיינו" של מכטנברג לא צריך להישמע כפי שהוא בוצע בהקלטה שבראש האשכול. הבה וננסה לסכם: ראשית, נכון לומר שאופי ביצוע-יצירה תלוי לפעמים במקום ובזמן. בעולמה של המוסיקה הקלאסית מביאים המבצעים בחשבון גורמים שונים, כגון איכות התזמורת, איכות הפסנתר העומד לרשות הסולן (אם יש), האקוסטיקה באולם, ועוד. לכל אלו תהיה השפעה על הדינמיקה ועל פרטים שונים באופי ביצוע היצירה. בעולמה של החזנות – מביאים בחשבון את המקום ואת האירוע, את אופי הקהל, את משך-הזמן העומד לרשות החזן, את האקוסטיקה בבית-הכנסת, וכדומה. אין דומה הביצוע בבית-הכנסת לביצוע מעל בימת-הקונצרטים. די אם נזכיר את דבריו של דוד קוסביצקי: "תפילה היא תפילה, וקונצרט הוא קונצרט". מובן שבשעת-התפילה הכל צריך להעשות בצורה מכובדת ורצינית, ושבקונצרט מותר קצת 'להתיר את הרסן'. צריך רק לזכור ש'להתיר את הרסן' איננו רישון להשתוללות, או לעשות מה שרוצים. כללי-החזנות היסודיים נשמרים בכל מקום ובכל מקרה. חשוב מאוד שכל חזן יכניס 'את עצמו' ליצירה שהוא מבצע, ייתן לה את הפרשנות התואמת את מה שהוא מרגיש, ומובן מאליו ששינויים-קלים הם הכרח המציאות. על כך לא יתלונן איש, כי זה מובן וטיבעי. צריך רק שלא להגזים, ובכך להפוך את היצירה למשהו חדש או מעוות, בבחינת "לא לזאת התכוון המשורר". שינוי-סולמות הנעשים לצורך נוחות-הביצוע של החזן – הם דבר מקובל, אשר נכון לעשותו. מן הבחינה הזאת חזנות שונה מאוד מאופרה. ורדי כתב את תפקידו של יאגו לקול באריטון, ופוצ'יני בחר בטנור לשיר את רודולפו. כל הבחירות הללו יש בהן היגיון אומנותי, ואי-אפשר לשנות אותן. בחזנות, יצירה שנכתבה לטנור – ניתן בהחלט לעשות בה טרנספוזיציה כדי לתאים אותה לבאריטון או לבאס. כמובן, בתנאי שמי שמטפל בכך יעשה עבודה מקצועית, והחזן המבצע לא ינסה להתחרות במקור... מר פסיכובלוג הזכיר הופעה בפני ילדים חולים. ראשית – ללא ספק יש דברים שיבדרו ילדים חולים בצורה הרבה יותר טובה... ובכל מקרה, עבור ילד חולה רצוי וראוי לעשות הכל כדי לשמחו, אפילו אם מדובר בהצגה-קומית של פרק חזנות. ובלבד שתהיה רפואה שלמה לכל חולי ישראל, אמן.