| נשלח ב-13/2/2011 20:17 |
 |
| |
טעמי המקרא
טעמי המקרא הוא תחום נרחב שיש לו השלכות רבות גם לפרשנות. אפתח אשכול זה בפסוק שקראנו בשבת האחרונה:מַֽעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן (המילה חרש בזרקא ואבן בסגול) רש"י מפרש:מעשה אומן של אבנים. חרש זה דבוק הוא לתיבה שלאחריו, ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו.לפי זה הטעם של המילה חרש היה אמור להיות טעם מחבר ואילו הזרקא הוא טעם מפסיק. יתירה מזו, יש סתירה בין הטעמים לניקוד, לפי הניקוד חרש הוא סומך לתיבה שלאחריו ואילו לפי הטעמים הוא מפסיק.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/02/2011 20:19:30
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 21:47 |
|
| |
יש לפחות שלשה פירושים לפסוק:
1. פירוש רש"י, וכך גם פירוש רד"ק ורשב"ם, מסתמך על תרגום אונקלוס: "וכן עומדים במרדם, כלה אני עושה בהם, ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה" וכו'.
2. פירוש ספורנו מסתמך על ספר השורשים לרבי יונה אבן ג'נאח שפירש כלה כולם יחד.
3. מדרש תנחומא, וקרוב לכך פירוש שד"ל, עשו כלה פירושו השלימו רשעתן.
לדעת רש"י, הפסק מלמד על לשון קצרה, ואין באמת סתירה לטעמים כי הסיפא תוצאה של הרישא. לדעת שאר המפרשים, הפסק בא להדגיש שהמלה כלה איננה מושא ישיר של הפועל עשו, אלא שהינה תואר הפועל. ודון יצחק אברבנאל פירש שני פירושים נוספים המתאימים לטעמי המקרא בפשטנותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 12:30 |
|
| |
לחברבר תודה.
אז עכשו נשאלת שאלה הפוכה ממה ששאל בע"ב:
אם רש"י בשמות י"א א פרש כלה-כולם למה כאן לא עשה זאת ופרש אחרת ממה שמורים הטעמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 11:59 |
|
| |
קריאת רש"י אמנם מסתדרת עם הנאמר, אבל אופן פירושו את ה"פסק" מעלה את תמיהתו של בעל בעמיו; אם ענינו של ה"פסק" להפסיק, מדוע אם כן הטעם "מנח" המחבר נמצא כאן ומתנגש עם ה"פסק", הרי מוטב אם הטעמים בעצמם יפסיקו, וכך נחסוך את ה"פסק".
אני לא כתבתי ששלילת הפרוש שהסדומים עשו כלייה נעשית על ידי צירוף "עשו כלה", אלא להיפך, הצירוף יכול לסבול אותו, ועל כן יש צורך בפסק.
על פירוש כלה - כלם, יש לעיין בפירוש רש"י שמות יא, א.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 11:25 |
|
| |
| חברבר כתב: |  | רש"י אמנם מסביר את טעם ה"פסק" לפי דרכו, אולם הפירוש הזה אינו מוכרח ממה שידוע כיום מבחינת כללי הטעמים. כאן, לפי הטעמים, ניתן בהחלט לפרש "עשו כלה" כמחוברים. ולפי שהמילה "כלה" סובלת מספר פירושים, על כן בא ה"פסק" לשלול פירוש אפשרי נוסף על הפירוש האמיתי. כי אחת ממטרות ה"פסק" בכלל, היא לשלול אפשרות פירוש מוטעה.
ונראה שהפירוש לפי הטעמים הוא כדעת הספורנו, שמפרש "כלה מלשון "כולם". לאמר, ארדה נא ואראה אם כולם עשו או שיש גם צדיקים (כפי המשך המסופר, טענותיו של אברהם), ואילו ה"פסק" בא לשלול שלא יפרשו את הפסוק שהסדומים עשו כלייה (כפירוש ירושלמי המכונה יונתן). |
|
לא הבנתי איך הצרוף של ,עשו כלה" יכול לשלול את הפרוש שהסדומים עשו כלייה.
" ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. (כלייה) ואם לא אדעה "
גם לפרש כלה ולהגיד שהכוונה למילה כולם הוא פרוש דחוק.
רק הקריאה של רש"י מסתדרת היטב עם הנאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 11:16 |
|
| |
| חברבר כתב: | | אין הכרח מטעמי המקרא כפירוש 1, למרות הפסק הפשטא. כפי שתוכל להיווכח במו עיניך מהמשך הפסוק, שיש פשטא בתיבת "ואם" (לא תיטיב), למרות שברור שתיבה זו קשורה קשר אמיץ עם התיבות הבאות. הפשטאות כאן הן טעמים מפסיקים לצורך ניגון הפסוק ולא לצורך פירושו.
|
|
שלום,
אולי אתה צודק, אך נראה לי שאחרים הבינו זאת כפי שכתבתי ג"כ:
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 13/11/2011 11:22:16
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 10:47 |
|
| |
אין הכרח מטעמי המקרא כפירוש 1, למרות הפסק הפשטא. כפי שתוכל להיווכח במו עיניך מהמשך הפסוק, שיש פשטא בתיבת "ואם" (לא תיטיב), למרות שברור שתיבה זו קשורה קשר אמיץ עם התיבות הבאות. הפשטאות כאן הן טעמים מפסיקים לצורך ניגון הפסוק ולא לצורך פירושו.
תוקן על ידי חברבר ב- 13/11/2011 10:50:09
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 10:37 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | | טעמי המקרא הוא תחום נרחב שיש לו השלכות רבות גם לפרשנות... |
|
דוגמה נוספת להשלכות הפיסוק על המשמעות: בבראשית ד ז אפשר לפסק/לפרש את "הלא אם תיטיב וכו'" בדרכים כמעט הפוכות: "הלא אם תיטיב - שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ" (טעמי המקרא, רש"י ורד"ק, נדמה לי) "הלא אם תיטיב-שאת ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ" (מלבי"ם)
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 13/11/2011 11:18:51
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 10:12 |
|
| |
רש"י אמנם מסביר את טעם ה"פסק" לפי דרכו, אולם הפירוש הזה אינו מוכרח ממה שידוע כיום מבחינת כללי הטעמים. כאן, לפי הטעמים, ניתן בהחלט לפרש "עשו כלה" כמחוברים. ולפי שהמילה "כלה" סובלת מספר פירושים, על כן בא ה"פסק" לשלול פירוש אפשרי נוסף על הפירוש האמיתי. כי אחת ממטרות ה"פסק" בכלל, היא לשלול אפשרות פירוש מוטעה.
ונראה שהפירוש לפי הטעמים הוא כדעת הספורנו, שמפרש "כלה מלשון "כולם". לאמר, ארדה נא ואראה אם כולם עשו או שיש גם צדיקים (כפי המשך המסופר, טענותיו של אברהם), ואילו ה"פסק" בא לשלול שלא יפרשו את הפסוק שהסדומים עשו כלייה (כפירוש ירושלמי המכונה יונתן).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 20:50 |
|
| |
אֵֽרְדָה־נָּ³א וְאֶרְאֶ₪ה הַכְּצַֽעֲקָתָ«הּ הַבָּµאָה אֵלַ¦י עָשׂ³וּ ׀ כָּלָ¡ה וְאִם־לֹ¦א אֵדָֽעָה׃ לפי רש"י, הפסק אחר עשו בא ללמדנו שצריך לקרוא את עשו במפסיק, אם באמת הם עשו כצעקתה, אכלה אותם.
מדוע א"כ בעלי הטעמים לא פיסקו אחרת, זקף קטן במלה "אלי" וטפחא במלה "עשו"?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 12/11/2011 20:50:56
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2011 20:47 |
|
| |
השבת - פרשת דברים - היתה פיסקא באמצע פסוק.
האם זו לא סתירה מיניה וביה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 13:42 |
|
| |
.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 01/08/2011 13:46:25
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 12:33 |
|
| |
הטעם קרני פרה מופיע בפרשת מסעי פעם יחידה בתורה. טעם זה הוא שליש כמו פזר, ואכן קיימים מקורות שטעם זה נקרא פזר גדול. מה נשתנה פסוק זה שהשתמשו בו בפזר גדול ולא קטן?
ניתן להכליל את השאלה ולשאול מדוע קיים מגוון של טעמים, האם לא היה מספיק קיסר אחד, מלך אחד, וכן משנה, שליש ומשרת. האם ההטעמה המוזיקלית עמדה מול עיניהם של חכמי טבריה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 13:39 |
|
| |
בעל
האם כתוב בנ"ך מאיזה שבט היה ירבעם?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 13:06 |
|
| |
שבח
ייש"כ. אני טעיתי במש"כ לעיל והפיסוק בפסוק של שבט אפרים הוא מרכא טפחא מרכא ס"פ.
לתערי לא הצלחתי להעתיק טעמים לפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 12:56 |
|
| |
ברוב השמות שבפרשת שלח, ישנן לפחות ארבע תנועות מהטעם האחרון עד לסוף פסוק: ש|פט| בן| חו|רי|; כ|לב| בן| יפו|נה| וכן הלאה, כך שנותר מקום למפסיק נוסף, ועל כן המפסיק הראשון הוא זקף, והאחרון - טפחא. אולם בפסוק "למטה אפרים הושע בן נון", ישנן רק שלש תנועות בין הטעם האחרון לבין סוף הפסוק (פתח גנובה אינה נחשבת לתנועה), ולכן הטעם הזה לא הופך למפסיק, ומשום כך הטעם שלפניו אינו יכול להיות זקף, כי מפסיק שלפני ס"פ הוא לעולם טפחא.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 19/06/2011 12:57:57
|
|
|
|
|
