| נשלח ב-15/2/2011 08:27 |
 |
| |
הלכה יומית
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 17:25 |
|
| |
שאלה: האם יש היתר למה שנהגו בכמה מקומות, שלובשות נערות בגדי נערים, וכן להיפך, נערים לובשים בגדי נערות, ועושים כן לשם שמחת מצוה כגון בחתונות ובימי הפורים, או שיש בזה איסור? תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יט) "לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה", ומכאן אנו למדים שאסור לאיש ללבוש בגד של אשה, וכמו כן אסור לאשה ללבוש בגד של איש. וכמו שמבואר בשלחן ערוך יורה דעה (סי' קנו), שאסור לאיש לעשות דבר שהוא מתקוני הנשים, כגון להסתכל במראה, שאין דרך האנשים להסתכל במראה, והוא מנהג הנשים, ולכן אסור לאיש להסתכל במראה. ומכל מקום כתבו הפוסקים, שבמקומות שנוהגים גם האנשים להסתכל במראה, אין בזה חשש איסור כלל, מפני שאין זה מנהג תיקוני הנשים. ולפיכך בזמנינו נוהגים להקל שגם האנשים מסתכלים במראה ולא חוששים בזה לאיסור. אבל ללבוש בגדי נשים ממש אין להקל, שהרי הוא תיקון הנשים לבדן.
ומכל מקום נהגו בכמה מקומות בארצות אשכנז שהאנשים לובשים בגדי נשים, וכן הנשים לובשות בגדי אנשים בימי הפורים, וכתב הגאון מהר"י מינץ (דף לא ע"א), שהטעם שנהגו היתר בזה, הוא מפני שבימי הפורים הכל נוהגים לעשות כן, ולכן בימים אלו, אין אלו בגדים מיוחדים לנשים או לאנשים לבדם, ולכן אין בזה איסור. וכמו שכתבנו לענין ההיתר להסתכל במראה בזמן הזה. עוד כתב, שמכיון שאין עושים כן לשם דבר עבירה חס ושלום, אלא לשם שמחת פורים, אין בזה איסור. והביא טעם לדבריו. וכעין זה כתב הרמ"א בהגהת השלחן ערוך.
ומכל מקום דעת רוב הפוסקים שאין להקל בשום איסור אפילו לשם שמחת פורים. צא ולמד ממה שכתב רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים, וזו לשונו: "ואפילו באופן ארעי ודרך שחוק אסור לאיש ללבוש בגדי אשה, וכן להיפך, שהרי לא חילק הכתוב בין דרך ארעי לדרך קבע. והוצרכתי לזה (לכתוב כן), לפי שראיתי בני אדם שלובשים דרך ארעי מלבושי נשים במשתאות של חתן וכלה". ומבואר אם כן בדבריו, שאפילו לשם שמחה של מצוה אין להקל בדבר כלל, ויש בזה נגיעה באיסור תורה.
וכן כתב רבינו הרמב"ם בתשובה, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע של גבר, ולוקחת בידה סייף, ויוצאת במחול לפני הנשים והאנשים, שאין להעלות על הדעת שמפני היותה כלה יותר לה איסור תורה בתועבה זו, וכבר היו נוהגים במצרים לעשות כן, עד שביטלנו את אותו המנהג ומחינו זכרו. וכן היו נוהגים שהחתן יוצא לאשה המקשטת שתקשט אותו, וזה מכלל עדי (תכשיט) אשה שאסור לאיש לעשותו. עד כאן דבריו. והבית חדש הביא דברי היראים הללו, וכתב, שאין ספק שנעלמו דברי היראים מעיני קדשו של הרמ"א, שיש להחמיר בזה גם בשמחת חתן וכלה, והוא הדין שיש להחמיר בזה בשמחת פורים. וכן הסכים לזה מרן הרב חיד"א בספר שיורי ברכה (סי' קפב), והביא דברי הרמב"ם בתשובה שהזכרנו. וכן העלה מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת, והביא עוד רבים מרבותינו האחרונים שכתבו כן, וכתבו דברים קשים כנגד המיקלים בענין זה. וסיים מרן הרב שליט"א: והני מילי מבעי לן לממרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו. כלומר, אלו הדברים, עלינו לאומרם בנחת בכדי שיתקבלו הדברים על לב השומעים.
ונראה שהגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות, וכן להיפך, משום מצות חינוך. וכדין כל מצוות התורה ודברי חכמים שאנו מצווים לחנך את הקטנים גם כן שלא יבאו לידי איסורים אלו.
ולסיכום: אסור לילדות או לנשים ללבוש בגדי אנשים, וכן להיפך, אסור לילדים או לאנשים ללבוש בגדי נשים, ואפילו לשם שמחת מצוה אסור לעשות כן. ושומע לנו ישכון בטח
.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 00:27 |
|
| |
מדיני מצות שמחת יום הפורים מצוה להרבות בסעודת פורים, ולכתחילה צריך לאכול פת (לחם) בסעודה זו. כתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות מגילה הט"ו) כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, וישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. ומצוה לאכול בסעודה זו בשר בהמה דוקא. וכתב המאירי (מגילה ז:) חייב אדם להרבות בשמחה בפורים ובאכילה ובשתיה וכו', ומכל מקום אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר ולהפחית כבודינו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' ולהודות לו על הניסים שעשה לנו, עד כאן עיקר דבריו.
ומן האמור עלינו להסיק מסקנות גם כן לגבי כל אחד ואחד, שאף אם הוא סבור שאין זה לפי אופיו להתחיל לדבר בדברי תורה ולשיר שירי קודש בסעודת הפורים, מכל מקום, החלש יאמר גיבור אני, ויתחיל בכך על כל פנים בסעודה זו של יום הפורים, שיכולה להיות סעודה של שמחת מצוה ואהבת ה', ויכולה חלילה להפוך לסעודה ריקה מתוכן שכולה שטות והבל, ומתוך כך יזכה להתכבד בעיני כל רואיו, ויקום ויהפוך את כל צורת הבית שלו לבית עם אהבת תורה ויראת שמים.
כתב בספר ארחות חיים (הלכות פורים אות לח) שמה שאמרו בגמרא (מגילה ז:) שאדם חייב להשתכר בפורים עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ומרן בשלחן ערוך הביא דין זה להלכה (סימן תרצה סעיף ב) אין הכוונה שישתכר, שהרי השכרות איסור גמור הוא, אלא רק שישתה מעט יותר מדרכו.
וכן כתב הרמ"א ועוד ועוד מרבותינו הפוסקים. וכתב הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא מגדולי האחרונים באשכנז, בסימן תרצה) שמכיון ששותה יותר מדרכו ומתוך כך ישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, ובכך יוצא ידי חובת השתיה ביום זה. והרש"ש (רבי שלמה שטראשון מגדולי מפרשי התלמוד לפני כמאה וחמשים שנה) (מגילה ז:) ועוד פוסקים כתבו, שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם ארור המן, ופעם ברוך מרדכי, ומי שהוא שתוי קצת ואינו בישוב הדעת כל כך יוכל להחליף בין המן למרדכי, וזו הכוונה עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. ובספר רוב דגן כתב, שמה שאמרו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אין הכוונה שיאמר להיפך חס ושלום, אלא שלא ידע לספר ענין הנס בצורה ברורה.
וכן מנהג מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאינו משתכר ביום הפורים, רק שותה מעט יותר מהרגלו, ומתוך כך ישן מנוחת צהריים. וגם ביום הפורים אינו מרשה לעצמו חלילה להתבטל מן התורה, אלא יושב ושוקד בתורה יומם וליל. וזכות הלימוד של יום הפורים היא נעלית יותר משאר ימות השנה, מפני שביום זה רק מעטים מאד שמים הגיונם בתורה, שהכל טרודים בשמחת הפורים ובמצוות היום, ועל כן מי שזוכה ללמוד בשעות אלו שאין הרבה שלומדים בהן, שכרם גדול כנגד כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 17:43 |
|
| |
הבדלה בפורים
בשנה זו (שנת התשע"א), יחול ליל פורים במוצאי שבת. ועל כן נשאלת השאלה, מתי יש להבדיל על הכוס, האם יש לעשות הבדלה לפני קריאת המגילה או אחריה. וכן, האם יש להמתין עם קריאת המגילה עד לאחר זמן "רבינו תם"?
תשובה: כשחל פורים במוצאי שבת, אומרים הציבור לאחר התפילה "ויהי נועם" עד "ואתה קדוש". ואחר כך קוראים במגילה. אולם אין להבדיל על הכוס (כלומר, עם יין) לפני קריאת המגילה, משום שאנו מעדיפים לאחר (לדחות) כמה שניתן את הוצאת השבת בהבדלה. וכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א, שיש לקרוא את המגילה תחילה, ורק אחר כך להבדיל על הכוס.
אולם לענין ברכת "בורא מאורי האש", כתב הכל בו, שיש לברך ברכת בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה, משום שברכת בורא מאורי האש נתקנה על בריאת האש בעולם, והרי האדם בשעת קריאת המגילה נהנה מאור האש שברא ה' יתברך, ולכן דבר נכון הוא שיברך תחילה על מאור האש, ואחר כך יקרא את המגילה. וכן כתב רבינו אברהם אב"ד, בעל ספר האשכול, וזו לשונו: הקורא את המגילה לאור הנר, וממלא עיניו מן האור, וניזון ממנו מתחילת קריאת המגילה ועד סופה, ואחר כך מברך בורא מאורי האש, לא נכון הדבר. עד כאן לשונו. ומבואר בדבריו כדברי הכל בו, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה. וכן כתבו עוד רבים מהפוסקים, ועד אחרון מרן רבינו הגדול שליט"א בספרו חזון עובדיה, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה.
וביארנו כבר בזמנו, גודל חשיבות הדבר, שימתין אדם שלא לעשות שום מלאכה בצאת השבת, עד שיגיע זמן "רבינו תם", שהוא כשבעים ושתים דקות (זמניות) לאחר שקיעת החמה במוצאי שבת. מכיון שלדעת רבים מהפוסקים, ומרן השלחן ערוך, אין השבת יוצאת עד שיגיע זמן זה. ואף על פי שלדעת הגאונים יוצאת השבת עוד קודם לכן, וכפי זמן צאת השבת המופיע בלוחות, מכל מקום ראוי לו לכל ירא שמים שימתין בצאת השבת עד לזמן רבינו תם, שהרי עשיית מלאכה בשבת היא באיסור סקילה, ועל כן נכון מאד להחמיר בדבר.
אולם במוצאי שבת של פורים, לא ניתן לעכב את כל הציבור שלא לקרוא מגילה עד זמן רבינו תם. ומקרא המגילה לבדו אינו מלאכה שיש לעכב אותה עד זמן רבינו תם. לכן הנכון הוא, שמיד בסיום תפילת ערבית יקראו המגילה לכל הציבור. ומכיון שצריכים לברך לפני קריאת המגילה על הנר "בורא מאורי האש", לכן נכון שיבקשו מילד אחד מן המתפללים, שהוא ידליק את הנר של ההבדלה, וכל הציבור יוכלו לברך על אותו הנר "בורא מאורי האש".
וכן מנהג מרן הרב שליט"א בכל מוצאי שבת, שמכיון שהוא מבדיל בבית הכנסת לפני זמן רבינו תם, לכן מדליק ילד אחד את נר ההבדלה, והרב מברך עליו בורא מאורי האש.
ולכן לסיכום: יש לקרוא את המגילה בצאת השבת. ואין להמתין עם הקריאה עד זמן רבינו תם. ויש להבדיל על הכוס רק לאחר קריאת המגילה, אחרי אמירת "עלינו לשבח". אבל על הנר יש לברך לפני קריאת המגילה. ומכיון שעוד לא הגיע זמן רבינו תם, יש לבקש מילד אחד מן המתפללים שידליק את הנר בכדי שיוכלו לברך עליו.ולאחר התפילה בשעת ההבדלה, יש לדלג על ברכת בורא מאורי האש, שהרי כבר בירכו אותה קודם לכן.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 00:42 |
|
| |
מהלכות מקרא מגילה כל אדם מישראל חייב בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אלהי, אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר" ואמרו בגמרא (יומא כ"ט.) שאסתר נמשלה לאיילת השחר. ולכן מפרק זה אנו למדים לענין המגילה שנכתבה על ידי אסתר המלכה יחד עם מרדכי היהודי, והם שתקנו לנו לקרותה בימי הפורים.
ומכל מקום מכיון שאין הכל בקיאים בקריאת המגילה, וגם לא לכולם יש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף, לכן אנו נוהגים לצאת ידי חובת קריאת המגילה מדין "שומע כעונה", כלומר, מי ששומע קריאת מגילה ממי שקורא אותה מתוך מגילה כשרה, יוצא ידי חובת הקריאה כאילו הוא קרא בעצמו. לכן קורא השליח ציבור מתוך מגילה כשרה, והוא מכוין להוציא את כלל הציבור ידי חובת הקריאה, וגם הציבור כולו צריכים לכוין לצאת ידי חובה בקריאתו, והרי זה כמו שהם קוראים בעצמם ממש.
ואין חילוק בין האנשים לנשים לענין חיוב שמיעת קריאת המגילה, כי אף הנשים חייבות בקריאה זו כדין הנשים, שאף הן היו באותו נס ההצלה שבימי מרדכי ואסתר, ועוד שהנס נעשה על יד אשה, היא אסתר. ואף על פי שבקצת מקומות נהגו שהנשים אינן שומעות מקרא מגילה אלא בלילה, אבל ביום לא היו שומעות. אין לנהוג כן, ומצוה לבטל מנהג זה שאין לו כל יסוד בהלכה, ובודאי הונהג על ידי עמי הארץ שבאותם המקומות. וישתקע הדבר ולא יאמר. (טבעת המלך).
בעת קריאת המגילה אסור לדבר בשום עניין עד לאחר הברכה שבסוף קריאת המגילה. ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא ידי חובתו, ודינו כדין מי שלא שמע חלק מקריאת המגילה וכפי שיבואר להלן.
צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, ובפרט יש להזהר בזה בזמן ששומעים את השליח ציבור קורא במגילה, שלא לאבד אף מילה אחת מן הקריאה במגילה, משום שלדעת רבים מהפוסקים, (ומהם הרשב"א והר"ן ועוד), אם חיסר תיבה (מילה) אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו.
ומכל מקום אם קרה לאדם שמחמת איזה רעש וכדומה לא שמע כמה מילים מקריאת המגילה, יכול לקרות את אותן המילים מתוך המגילה שבידו, אפילו אם היא אינה מגילה כשרה אלא מגילה מודפסת, ויזדרז בקריאתו וימשיך עד מקום שהשליח ציבור קורא בו, ואז ישתוק וימשיך לשמוע הקריאה מפי השליח ציבור. (ויוצא בזה ידי חובתו, כל זמן ששמע לפחות את רוב קריאת המגילה מפי השליח ציבור, ורק מיעוט המגילה קרא בעצמו מתוך המגילה המודפסת אשר בידו).
אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ולפיכך, נשים שאינן יכולות לבוא בזמן התפילה לבית הכנסת לשמוע קריאת המגילה, וממתינות עד שיחזרו האנשים מבית הכנסת, ורק אחר כך הן שומעות קריאת המגילה, צריכות להזהר ביום פורים בבוקר, שלא לאכול עד אשר תשמענה בעצמן את קריאת המגילה. ומכל מקום מותר לשתות קפה או תה או לטעום פירות קודם קריאת המגילה. וכן מותר לאכול אף עוגה או פת פחות משיעור כביצה (שהוא שיעור חמישים וששה גרמים).
והמחמירים שלא לטעום כלום קודם מקרא מגילה, תבוא עליהם הברכה.
דין שמיעת פרשת זכור בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרבה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (פרשת תצווה), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "פרשת זכור" (ומקומה של פרשת זכור הוא בפרשת כי תצא).
ולדעת רוב הפוסקים קריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה, ומכיון שהלכה רווחת שמצוות צריכות כוונה (בשלחן ערוך סימן ס סעיף ד) יש להזהר לכוין בזמן שמיעת פרשת זכור לצאת ידי חובת מצות זכירת מעשה עמלק ומחייתו, וכן צריך הקורא בתורה לכוון להוציא את הציבור ידי חובתם.
מי שנאנס ואינו יכול לבוא ולשמוע קריאת פרשת זכור בשבת זו, יכוין לצאת ידי חובתו בפרשת כי תצא כשקוראים בה פרשת זכור. וצריך שיאמר לשליח ציבור שיכוון להוציאו ידי חובה. ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א הוסיף, שמכל מקום נכון שיקרא פרשת זכור מתוך חומש בשבת זכור.
נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות לשמוע פרשת זכור, שלדעת ספר החינוך ועוד פוסקים, נשים פטורות משמיעת פרשת זכור, משום שענין קריאת פרשה זו הוא זכירת מעשה עמלק כדי להילחם בו, ונשים בדרך כלל אינן שותפות באופן פעיל במלחמה, ואינן מצוות על המלחמה, ולכן אינן חייבות בשמיעת פרשת זכור. (ופשוט שאין בזה חילוק בין אשה רגילה לאשה שנשאה רוחה אותה לצאת לקרב, כי התורה לא צותה את הנשים על מחיית עמלק, לפי שאינן בנות כיבוש, שאין דרכן לכבוש בדרך כלל). אך לדעת פוסקים רבים נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור, (וכן המנהג ברוב המקומות), ולכן המחמירות לבוא לעזרת נשים לשמוע קריאת פרשת זכור תבוא עליהן ברכה. ואשה שיש לה ילדים קטנים שאי אפשר לעזבם לנפשם מבלי מי שיפקח עליהם יכולה לפטור עצמה משמיעת קריאת פרשת זכור.
וכיום נהוג במקומות רבים להוציא ספר תורה לקריאת פרשת זכור במיוחד לנשים, לאחר זמן התפילה, ואז יכולות הנשים לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשה זו, ואחרים ישמרו על הילדים בביתם, ומנהג נכון הוא.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2011 00:53 |
|
| |
מנהג "זכר למחצית השקל" נוהגים לתת לפני פורים מעות "זכר למחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. ונוהגים לגבות את המעות בבית הכנסת בליל פורים קודם קריאת המגילה, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה דף יג ע"ב) "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו". ומכל מקום רשאי כל אחד להקדים את מתן המעות.
כתבו הפוסקים שיש להזהר שלא לקרוא למעות אלו בזמן הזה "מחצית השקל" אלא רק "זכר למחצית השקל" משום שיש לחוש לכתחילה, שאם יקרא להם "מחצית השקל "הרי שמעות אלו תהיינה "הקדש" לבית המקדש, והן אסורות בהנאה, ואי אפשר יהיה לתת אותם לעניים.
וכן נזכר בפירוש בתשובות הגאונים, "מה שמכריזים על השקלים במקומכם (כלומר, כגון שקוראים לשקלי הצדקה "מחצית השקל"), לא יפה הם עושים, שקוראים אותם שקלים, ונאסרו איסור הנאה". ולכם נכון לומר רק "זכר למחצית השקל", שבזה יוצאים ידי כל חשש.
כמה הוא הסך שיש לתת זכר למחצית השקל? שיעור מחצית השקל הוא סכום השוה לעשרה גרם כסף טהור (ומעט פחות מכך), ומכל מקום מי שקשה עליו לתת סכום זה מחמת מצבו הכלכלי, די שיתן מטבע אחד זכר למחצית השקל.
גם נשים צריכות לתת זכר למחצית השקל, וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים, ויש נוהגים לתת גם עבור עוברים שבמעי אימם. (תורת המועדים).
ולמי צריך לתת את הכסף? הכסף צריך להינתן לצדקה לעניים. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן תרצד סק"ב) כתב שיש לתרום את המעות לתלמידי חכמים עניים השוקדים על דלתות התורה. ונתינה זו היא צדקה חשובה ביותר. וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה, יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו (בבא בתרא י:) במה תרום קרנם של ישראל ב"כי תשא".
שיעור הסכום של מחצית השקל בשנה שעברה (תש"ע) בארץ ישראל, היה כעשרים ושנים שקלים (ומעט פחות מכך) לנפש. אולם בשנה זו (תשע"א) האמיר מחיר הכסף בצורה יוצאת דופן, ומחיר עשרה גרם כסף טהור עומד על כחמישים שקלים (ומעט פחות מכך) לכל אדם. (משקל אונקיית כסף הוא 31.1 גרם. לכן יש לחלק את מחיר האונקיה ל31.1 ולהכפילו בעשר, וזהו סכום מחצית השקל, וכמו שהזכרנו גם בשנים הקודמות. ויש לחשב סכום האונקיה כולל מס.)
חיוב מחצית השקל עבור ילדים קטנים עיקרו חצי מטבע היוצא – כלומר בארץ ישראל חצי שקל וכן כל כיוצא בזה.
שאלת רבים, האם יש מנהגים מיוחדים ליום ז' באדר (שיחול בעזרת ה' ביום ראשון הקרוב), הנה בגמרא במסכת קדושין (לח.) מבואר כי ביום ז' אדר, שחל היום, נפטר משה רבינו עליו השלום. ומנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום זה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (סי' קפ). ויש נוהגים לעשות לימוד מיוחד בליל ז' באדר, והוא מנהג יפה. אם יש עשרה בבית הכנסת שמתענים ביום זה, לא יוציאו ספר תורה בבית הכנסת, שאין זו תענית ציבור ממש. (ומכל מקום השליח ציבור אומר "עננו", אך לא יאמרנה כברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפילה). וכן לא ישאו הכהנים את כפיהם במנחה של יום התענית.
בהלכה הקודמת הדגשנו את החשיבות המיוחדת להעביר את כספי המתנות לאביונים לארגון נאמן שמעביר את הכספים לעניים באמת ובתמים.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2011 00:33 |
|
| |
מתנות לאביונים בהלכה הקודמת, ביארנו באופן כללי את חיוב מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים.
וכתב הרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב), חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלים (מאכלים), שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. וחייב לחלק לעניים מעות או מיני אכלים ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר: ומתנות לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות נפש נדכאים".
ירא שמים יתן מתנות לאביונים בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו ופעולתו לפניו. וכמה הוא חיוב מתנות לאביונים?, הנה מעיקר הדין אין קצבה במעות פורים, כי מן הדין די בנתינת פרוטה, שהוא סכום הקטן שיש בכל מקום (וכגון בארץ ישראל, מטבע של עשר אגורות לכל אביון), ומכל מקום כאמור, עדיף להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודת פורים ובמשלוח מנות, (ועל כל פנים נכון שלא יפחות מסכום שיוכל האביון לעשות ממנו סעודת פורים. הנותן מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, ששלוחו של אדם כמותו. וכן נוהגים רבים כיום, שהם נותנים לגבאי נאמן את כספי המתנות לאביונים, והוא שלוחם לתת את כספי המתנות לעניים ביום הפורים. ועדיף לנהוג כן ממה שיתן בעצמו את מעות המתנות, לאביונים כאלה אשר אינו יכול לדעת בודאות שהם ראויים למתנות אלו. אולם כאן המקום להזהיר, כאשר נותנים את מעות הפורים לגבאי צדקה, שיש להזהר מאד מאד לתת אותם אך ורק לגבאים נאמנים יראי שמים, שלא יגזלו את המעות לעצמם, כפי שבעוונות הרבים אנו שומעים על איזה אנשים לא ישרים, הנוטלים לעצמם את הרוב הגדול מן המעות של צדקה הנאספים על ידיהם, והם מנצלים אנשים מסכנים בכדי להתעשר על גבם, ה' ירחם. וכבר כתב הגאון יעב"ץ בספרו מגילת ספר, לפני כשלש מאות שנה, שרוב כספי הצדקות שהיו מיועדים לעניי ירושלים, נגזלו על ידי גבאי הצדקה, שהעבירום מיד ליד, והתעשרו על ידיהם, ולעניי ירושלים לא נותר אפילו מקצת מן הכסף, עד שנפסקה קהילת האשנזים בירושלים להתקיים מחמת כן. וכן הדבר הזה, כאשר אנו יודעים בידיעה ברורה, שיש איזה ארגונים מפורסמים האוספים מעות לצדקה עבור יתומים ואלמנות, וגוזלים את כל כספי הצדקה לעצמם, ולנפשות האומללים לא נותר כי אם מקצת מן הקצת ממה שנאסף עבורם. ואותם גבאים גזלנים אוכלי שוד עניים, מציגים עצמם כאנשים ישרים ותמימי דרך, ויש לכל אדם להיות פקח, להשמר מהם מאד. וכל אדם שומר נפשו ירחק מאנשים כיוצא באלה, ויזהיר גם אחרים שלא לתרום להם, כי בתרומה לארגונים אלה לא מתקיימת כלל מצות צדקה. ואין להאריך. ויש לתת את כספי המתנות לאביונים ושאר כספי הצדקה אך ורק לגבאים יראי שמים בתכלית, או לתלמידי חכמים האחראים בעצמם להעביר את הכספים ליראי שמים. (ואנו ממליצים להעביר את כספי הצדקה לרבנים יראי שמים שנמצאים בכל אתר ואתר, והם יחלקום לעניים. וכן אנו מכירים ויודעים שעמותת "שלום יעשה" בעיר הקודש ירושלים, בראשות הרב אבשלום כהן שליט"א, מעבירים את כספי הצדקה באמת ואמונה למשפחות נזקקות, ותועלת הרבים, אנו מפרסמים את מספרם: 1-7001-700-500-635 -500-635 ). ושומע לנו ישכון בטח.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 04:33 |
|
| |
דין משלוח מנות ומתנות לאביונים
מצות משלוח מנות
נאמר במגילת אסתר (ט, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה "ומשלוח מנות איש לרעהו" "ומתנות לאביונים". ובגמרא במסכת מגילה (דף ז(. אמרו, משלוח "מנות" שתי מנות לאיש אחד "ומתנות לאביונים" שתי מתנות לשני בני אדם. (כי מיעוט "מנות", שתים, מנה אחת ועוד מנה. ומיעוט "מתנות", שתים, מתנה ועוד מתנה אחת. וכן מיעוט "אביונים" שתים. שכן לא נאמר "משלוח מנה איש לרעהו ומתנה לאביון).
טעם המצוה
וטעם המצוה הוא, שכשאדם שולח לחברו תשורה ומנחה, הרי הוא מביע לו בזה את רגשי אהבתו אליו, ועל ידי כן נוטע גם בליבו אהבה אליו. ועוד, כי ישנם אנשים חסרי כל, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים סעודת פורים, וכאשר שולח להם דרך כבוד "משלוח מנות" לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו מצות סעודת פורים בשמחה ובחדוה.
ומכיון שטעם מצוה זו הוא כדי להרבות אהבה בין אדם לחבירו, ובין אשה לרעותה, לכן, השולח משלוח מנות ואין המקבל יודע ממי קבלם, אין הנותן מקיים בזה מצות משלוח מנות, שהרי מכיון שאינו יודע ממי קבלם, אין כאן חיבה וריעות.
ודבר זה הוא שונה ממצות צדקה שאנו רגילים בה בכל ימות השנה. שהרי במצות צדקה, מצוה מן המובחר שלא יהיה המקבל יודע ממי קיבל, וגם שלא יהיה הנותן יודע למי הוא נותן, מה שאין כן לגבי מצות משלוח מנות, שחובה היא שידע המקבל ממי קבל, בכדי שתכנס בלבו אהבה לחבירו.
הגדרת "שתי מנות"
ופירוש הדבר "שתי מנות" היינו שני מאכלים שונים, או מאכל ומשקה, כגון עוגה ובקבוק יין. והמנהג כיום לשלוח מיני מתיקה למשלוח מנות. ויוצאים בזה ידי חובה. וכמבואר גם הנשים חייבות לשלוח לחברותיהן משלוח מנות.
ומכיון שעיקר טעמה של מצות משלוח מנות, הוא בכדי שיהיה לכל אדם מה לאכול בסעודת הפורים, לכן השולח לחבירו מתנות שונות בתורת משלוח מנות, וכגון ששולח לו בגדים או סדינים וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אם שולח לחבירו מעות (כסף) בכדי שיוכל חבירו לקנות מנות של מאכלים, אינו יוצא ידי חובתו, שצריך לשלוח דוקא מנות של מאכל ומשקה. ולכם גם השולח לחבירו טבק להרחה או סיגריות, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות.
שליחת חידושי תורה
כתב חכם אחד בירחון "המאסף", כי תלמיד חכם השולח לחבירו דברי תורה וחידושים ופרפראות בתורת משלוח מנות, יוצא בזה ידי חובתו. שהרי בין לפי הטעם שמשלוח מנות הוא בכדי להראות אהבה, ובין לפי הטעם שמשלוח מנות הוא בכדי שיהיה למקבל במה לשמוח בסעודת פורים, יוצאים בחידושי תורה ידי חובה. שהרי דברי התורה הם משמחים את הלב, כמו שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ועל ידיהם ישמח המקבל כמו אדם המקבל מאכלים ומשקאות לסעודת פורים. ועוד, שאין לך התחברות יותר גדולה מן התורה, ועל כן יוצאים בזה ידי חובת הטעם, שיראה לחבירו אהבה בנתינת המנות.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב על דבריו, שאינם אלא דרשות בעלמא, ולא דברים על פי דרכה של הלכה, שהרי פשוט שלא יוצאים ידי חובת סעודת פורים אלא באכילה ממש, ולא באכילת דברי תורה, ולכן גם החיוב במשלוח מנות הוא במנות של מאכלים ממש, ולא בדברי תורה. ועל כן להלכה אין לסמוך על דברים אלה, וחייב כל אדם לשלוח לחבירו מנות של מאכל או משקה דוקא, שיוכל לשמוח בהם בסעודת פורים.
משלוח מנות לאבל
לשאלת רבים: אף על פי שאסור לשלוח מתנה לאבל בתוך שלשים יום לפטירת קרובו, או בתוך שנה לפטירת אביו או אמו, מכל מקום מותר לשלוח מנות לאבל ביום הפורים. אולם כתב מרן הרב שליט"א, שלא ישלחו לו מיני מתיקה ומנות של תפנוקים, אלא דברי מאכל, כגון בשר ודגים וכדומה ופירות וירקות וכדומה. וכן האבל עצמו, שהוא חייב לשלוח מנות לרעהו, טוב שישלח מנות של בשר ודגים וכדומה, ולא של מיני מתיקה.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 04:32 |
|
| |
תודה רבה למשקיף על הכל
ובמיוחד על שהציל את האשכול
טעות קטנה חד פעמית
כמעט מחקה את הלכה יומית
לאחר שהסתדרו הענינים
נשוב להעביר את הדברים
משנכנס אדר מרבים בשמחה
בגמרא במסכת תענית (דף כט.) אמר רבי יהודה בנו של רב שמואל בן שילת משמו של רב , כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא, הלכך כל אחד מישראל שיש לו דין (דהיינו משפט) עם נכרי (גוי), ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע מזלם של ישראל בחודש אב, וישתדל שיצא הדין בחודש אדר משום שאז מזלם של ישראל הוא טוב מאד.
ומקור הדברים, הוא כמו שנאמר במגילת אסתר, "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", ללמדינו, שמזל החודש גורם הצלה וטובה לישראל, שבחודש זה מזלם הוא טוב.
והקשו המפרשים, כיצד אמרו בגמרא שבחודש אדר יש מזל טוב לישראל, והרי אמרו רבותינו (שבת קנו:) שאין מזל לישראל, דהיינו שישראל אינם נתונים תחת השפעת כוכבים ומזלות כמו הגויים, אלא נתונים באופן מוחלט וישיר להשגחת השם יתברך, ונאמרו בזה כמה תירוצים.
הריטב"א (רבינו יום טוב בן אברהם) כתב, שאף על פי שאין מזל לישראל, מכל מקום בשני חודשים אלו, אב ואדר, יש מזל לישראל, דהיינו שהמזלות משפיעים על ישראל, משום שכך נגזר עלינו מאת השם יתברך. והוסיף עוד שאפשר לומר, שלעולם אין המזל שולט בישראל, ומה שנאמר שיש מזל טוב בחודש אדר וכו', היינו שיש גזירות טובות על ישראל בחודש אדר. (והגזירות הם מהשם יתברך, ולא על ידי כוכבים ומזלות, אשר הם אינם משפיעים כלל על ישראל.(
והמהרש"א תירץ, שמה שאמרו רבותינו אין מזל לישראל, היינו שאם נגזר מן השמיים שלא תבוא שום פורענות על ישראל, באמת לא תבוא שום פורענות, וכן אם נגזרה טובה על ישראל, בודאי היא תבוא, בלא קשר למזלות, אבל אם חלילה יש על אדם איזו גזירה רעה, אותה הגזירה עשויה יותר לבוא בזמנים שמזלו של אותו אדם אינו טוב, ולכן הרבה גזירות קשות באו על ישראל בחודש אב בכלל ובתשעה באב בפרט, וכן להיפך, אם נגזרה על אדם גזירה טובה, אותה הגזירה עשויה יותר לבוא בזמנים שמזלו של אותו אדם הוא טוב, ובחודש אדר מזלם של ישראל הוא טוב.
אולם הגאון חתם סופר כתב, שדין זה, שיהודי שיש לו משפט עם נכרי, יסדר שהמשפט יהיה בחודש אדר, אינו נכון להלכה. וטעמו הוא, משום שאין מזל לישראל. והסביר, שמטעם זה השמיט הרמב"ם בחיבורו הגדול את הדין הזה, משום שלהלכה אין להתחשב בענינים אלה, שהרי אין מזל לישראל. ומרן רבינו הגדול שליט"א, חלק עליו, הואיל ומדברי רבותינו הנ"ל מוכח, שאף על פי שאין מזל לישראל, מכל מקום שייך לומר שבחודש אדר מזלם של ישראל טוב יותר. ומה שהרמב"ם בחיבורו לא הזכיר ענין זה, יש לתרץ שהוא משום שאין זה ענין הלכתי שיש לכתבו בספרו של הרמב"ם, אלא עצה טובה בלבד.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 17:14 |
|
| |
דין הנשים בסעודת מלוה מלכה בהלכה הקודמת ביארנו שמצוה על כל אדם להשתדל לאכול סעודה רביעית שנקראת גם כן סעודת מלוה מלכה, על שם שהיא נערכת במוצאי שבת ללוות את שבת המלכה בצאתה ולהותיר ברכה לסעודות החול. וביארנו שמצוה להשתדל לאכול פת (לחם) בסעודה זו, ומי שאינו יכול לאכול פת מחמת שובעו, יוכל לסעוד בפת הבאה בכסנין (כגון עוגה או קרקרים וכדומה). ואם אינו יכול אף בפת הבאה בכסנין, יאכל על כל פנים פירות.
ולענין הנשים אם עליהן להשתדל לאכול סעודה רביעית, הנה בספר תוספת מעשה רב (סי' לט) כתב, שפעם אחת קבלה על עצמה הרבנית אשתו של הגר"א מוילנא להתענות הפסקה (תענית הפסקה היא תענית ממוצאי שבת עד ליל שבת רצוף) ולכן הפסיקה מלאכול אחר סעודה שלישית בשבת, ומיד אחר ששמעה הבדלה מאחרים שכבה לישון. ויוודע הדבר להגר"א ושלח להודיע לה, שבכל ההפסקות שתעשה לא יכופר לה ההפסד של מניעת סעודה רביעית אחת. ואז תיכף ומיד קמה וגם ניצבה ואכלה סעודה רביעית. ומזה מבואר דעת רבינו הגר"א שיש חיוב בסעודה זו גם לנשים. (וכיוצא בזה כתב גם הגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים (ס"י לה) שהנוהגים לעשות תענית הפסקה בשנה מעוברת, אסור להם להפסיק מלאכול תיכף אחר סעודה שלישית של שבת, ולבטל סעודה רביעית.)
וכן העלה בספר פתח הדביר, שאף הנשים צריכות לאכול סעודה רביעית, וזאת על פי מה שכתב בספר מטה משה (ס"י תקיג) "עצם יש באדם ונסכוי שמו, והיא הנקראת לוז, שהיא עיצומו ועיקרו ושרשו של האדם, מעצם השמים, וגם כשימות האדם העצם ההיא אינה נימוחה ולא נפחתת, ואפילו יכניסוה באש אינה נשרפת, והיא נצחית, וממנה יחיה האדם לעת תחית המתים". וכן אמרו חז"ל במדרש (קהלת רבה פי"ב ס"ה) מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא? מן הלוז שבשדרה. ואמרו המקובלים שאין העצם נהנית אלא מסעודה רביעית של מוצאי שבת. ולכן גם הנשים צריכות לסעוד סעודה רביעית. ויש עוד טעמים לזה שאי אפשר להאריך בהם.
ולפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שגם הנשים תשתדלנה לקיים מצות סעודה רביעית. והוסיף שמובא בשם הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק, שסגולה לנשים שתלדנה בקלות, שתאכלנה איזה דבר לשם מצות סעודה רביעית, ותאמרנה בפיהן "לשם מצות סעודת מלוה מלכה" ועל ידי זה תלדנה בנקל ובהרוחה בעזרת ה' יתברך. ושמענו כמה מקרים שנראה שהועילה סגולה זו.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2011 15:33 |
|
| |
שאלה: האם חובה לאכול במוצאי שבת פת (לחם) לשם סעודה רביעית שנקראת גם כן מלוה מלכה? תשובה: בגמרא במסכת שבת (דף קי"ט) אמרו, לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית, ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. (יסדר את שלחנו, כלומר, לפרוש מפה על שלחנו דרך כבוד וכיוצא בזה) ומשמע לכאורה שסעודה רביעית על הפת (כלומר עם נטילת ידים וברכת המוציא ואכילת פת וברכת המזון) חובה, כמו הסעודה הראשונה של שבת, שהרי שתיהן הוזכרו באותה לשון בגמרא. וכן כתב הגר"א מוילנא, שמסמיכות מאמרים אלו משמע שסעודה רביעית צריכה להיות עם פת דוקא. וכן פסק הרמב"ם, וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' ש). ומרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה הוסיף שיש להזהר מאד בסעודה רביעית, ובעת שאוכל יכוין "ללוות את השבת" ולהשאיר ברכה לסעודות החול. וזאת על פי מה שאמרו במסכת פסחים (קג.) שהדבר דומה למלך שמלוים אותו בצאתו כשם שמלוים אותו בכניסתו. ובספר תוספת מעשה רב (סימן לט) הובא מעשה בגודל החיוב לאכול סעודה רביעית בכלל, שפעם אחת חלה רבינו הגר"א מוילנא במוצאי שבת, והיה מקיא ולא היה יכול לאכול סעודה רביעית, ואחר שישן ונרגע, ציוה את בני ביתו שיראו אם לא עלה עמוד השחר עדיין, יפררו לו כזית פת ויאכילוהו בכף כדי לקיים מצות סעודה רביעית. (וכן מנהג מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, להקפיד על אכילת סעודה רביעית). ורבינו יוסף חיים מבבל הוסיף שמעלת סעודה רביעית גדולה שמצלת מחיבוט הקבר.
אמנם מרן הרב שליט"א העיר, שלדעת הגאונים אף שודאי חובה לאכול סעודה רביעית, מכל מקום אין חיוב לאכלה עם פת. וכן מוכח מדברי עוד כמה מרבותינו הראשונים, שאין חיוב לאכול סעודה רביעית עם פת, אלא יכול להסתפק באכילת פת הבאה בכסנין, כגון עוגה (בשיעור כזית, עשרים ושבעה גרם) או אף בפירות.
ולכן להלכה העלה שמצוה להשתדל לאכול פת ממש בסעודה רביעית, ואם אי אפשר לו מחמת שובעו, יוכל לסמוך על שיטת הגאונים ולהסתפק באכילת עוגה. ואם אינו יכול לסעוד אף עם עוגה, יאכל לכל הפחות פירות. (וכעין זה מורים דברי מרן החיד"א ז"ל)
ובהלכה הבאה יבואר דין הנשים וסגולתן בענין זה.
_________________
תוקן על ידי ואפעלפי ב- 03/03/2011 17:15:51
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2011 01:23 |
|
| |
שאלה: האם יש איסור על פי ההלכה להתחיל את סעודת שבת (של הבוקר) בצהריים?
תשובה: כבר ביארנו בדין "מצות עונג שבת", כי יש חיוב גמור לענג את השבת באכילה ושתיה. וכמו שנאמר בספר ישעיה (פרק נח) "וקראת לשבת עונג". לפיכך אסור להתענות (לצום) ביום השבת שהרי בכך מתבטלת מצות עונג שבת.
ובגמרא במסכת פסחים (דף יב:) אמרו שכל מי שאינו טועם כלום עד שעה שישית מהיום (שהיא אמצע היום) דומה כמי שזורק אבן לחמת במה שאוכל אחר כך. כלומר, שאם מאחר את ארוחת הבוקר עד אמצע היום, הרי אכילה זו אינה בריאה כלל, ולכן כתבו הפוסקים שאף בימות החול אין לאדם לאחר את סעודתו עד יותר משש שעות מהבוקר. וכן כתב מרן השלחן ערוך בסימן קנ"ז. ומכאן אנו למדים שאף בשאר ימות החול, אין לאחר את סעודת הבוקר כל כך, אלא יזהרו לאכלה קודם חצות היום, כלומר קודם שעה שישית.
ובתלמוד ירושלמי אמרו רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, אסור להתענות בשבת עד שש שעות. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש (בפ"ק דשבת) וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן רפ"ח). וכמובן שבכל דינים אלו אין כל חילוק בין אנשים לנשים, כי הכל חייבים במצות עונג שבת.
ולאור האמור, כתב הטורי זהב, שאותן קהילות שהיו נוהגים בהן להענות בימי שבת עד חצות היום בכדי לבטל גזירות שנגזרו עליהם, לא כדין הם עושים, שהרי על ידי כן מבטלים עונג שבת.
אולם אם יודע אדם, שמסיבה כל שהיא לא יוכל לאכול קודם חצות היום ביום שבת, יזהר לטעום משהו בבוקר, כגון שישתה מים או קפה או תה, ועל ידי כן נמצא שאינו בתענית. וכן כתב הפרי מגדים. וכן צריך לנהוג גם ביום ראש השנה ושמחת תורה, כאשר יודע שלא יספיק לסעוד עד חצות היום. ומכל מקום בימי שבת צריך לסיים את הסעודה די מוקדם, בכדי שיוכלו אחר כך לסעוד את הסעודה השלישית, וכמו שביארנו כבר את חיובה בדין סעודה שלישית.
בימים אלו זמן חצות היום בארץ ישראל הוא בסמוך לשעה שתים עשרה בצהריים. ובלוחות שנה מהודרים זמן זה מופיע מידי שבוע בשבוע.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2011 01:06 |
|
| |
מצוות עונג שבת
נאמר בספר ישעיה (פרק נח) "וקראת לשבת עונג", מכאן שמצוה על אדם לענג את השבת כפי כוחו, וכגון שירבה באכילה ושתייה בדברים ערבים.
ומכיון שמצוה זו לא נזכרה בצורה מפורשת בתורה, אלא בדברי הנביא ישעיה, כתב הרמב"ם שאין מצוה זו מן התורה אלא מדברי סופרים, כלומר ממצות רבותינו שתקנו כן, ומכל מקום חובה על כל אדם להזהר הרבה במצוה זו ששכרה מפורש בפסוקים, וכמו שנאמר בהמשך דברי הנביא, "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר". ומכאן למד רבי יוחנן בשם רבי יוסי בגמרא במסכת שבת (דף קיז) "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים". ועוד הפליגו הרבה בשכר מצוה זו בגמרא.
ויש מרבותינו הראשונים (ומהם הרשב"א והריב"ש) שסוברים שמצוה זו היא מן התורה ממש, שהרי השבת אף היא בכלל שאר "מקראי קודש" (החגים נקראים מקראי קודש בתורה) שנזכרו בתורה, ואשר פירשו בהם רבותינו במדרש "מקרא קודש" לקדשו ולכבדו בכסות (בגד) נקייה, ולענגו בעונג אכילה ושתיה. ולדבריהם בעת שאוכל צריך לכוין לקיים מצוה מן התורה. ואף לדעת הרמב"ם יכוין על כל פנים לקיים מצות עונג שבת.
ויש שפירשו שמצוה זו היא מן התורה אף על פי שלא נזכרה כלל בתורה, מכל מקום למדוה רבותינו "הלכה למשה מסיני" והרי היא כמצוה מן התורה, כמו שביארנו בדין אתרוג מורכב.
ואלו דברי הרמב"ם (בפרק ל' מהלכות שבת) השייכים לעניננו: איזהו עונג? זהו שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת (כלומר מאכל משובח ביותר ומשקאות טובים) הכל לפי ממונו של אדם. וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח. ואם אין ידו משגת (משום שאין לו כסף להרבות כל כך בכבוד השבת) אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו לכבוד שבת (תבשיל פשוט, אבל עשאו במיוחד לכבוד שבת) הרי זה עונג שבת.
ובגמרא האריכו הרבה במעלת המענג את השבת ומכבדה כפי כוחו, והביאו מעשה ביוסף מוקיר שבת, שהיה גר בשכנותו נכרי אחד שהיה עשיר גדול והיה נוהג להתיעץ עם החוזים בכוכבים (כמו האסטרולוגים ושאר מנחשים המצויים לצערינו גם בזמנינו),פעם אחת אמרו לו יועציו, עתיד יוסף שכנך היהודי לקבל את כל נכסיך. מייד הלך ומכר כל נכסיו ובמעות שקיבל קנה מרגלית יקרה מאד, אשר ערכה בפז לא יסולה, ושיבץ את אותה מרגלית בתוך כובעו אשר לראשו, במטרה לשמור היטב על נכסיו בכדי שלא יעברו לרשות שכנו יוסף. עד שיום אחד היה הולך בגשר אשר על הנהר בעירו וכובעו חבוש על ראשו , נשבה שם רוח חזקה, עף כובעו של אותו גוי ונפל בתוך הנהר. בא דג אחד, ובלע את הכובע והמרגלית בתוכו, אירע הדבר והדיגים שבאותה העיר דגו את אותו הדג סמוך לכניסת השבת. אמרו, מי יקנה מאיתנו דג בשעה כזו? אמרו להם, לכו אל יוסף, שמתוך כך שהוא מכבד את השבת אף שבודאי כבר מוכנים אצלו דגים לשבת, מכל מקום אם יראה דג משובח כל כך יקנה גם אותו לכבוד שבת. ואכן כאשר הובא הדג אל יוסף, ביקש לקנותו לכבוד שבת, וכאשר קרע את בטנו לנקותו קודם הבישול, מצא בו מרגלית יקרה. פגשו "ההוא סבא" (שיש אומרים שהוא אליהו הנביא הנגלה לפעמים אל הצדיקים) אמר לו, מי שמלוה לכבוד שבת, השבת פורעת את חובו.
ומכל מקום אין לאדם ללוות יותר מדי לכבוד שבת אם אין לאל ידו לפרוע בדרך הטבע את חובו.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2011 15:56 |
|
| |
טלטול תמונה הקבועה על הקיר, ופמוטי כסף
שאלה: האם מותר לטלטל בשבת פמוטות של כסף שלא הדליקו בהם באותה השבת? וכן, תמונה גדולה התלויה על הקיר, ונפלה בשבת, האם מותר להרים אותה?
תשובה:בהלכות הקודמות ביארנו, כי יש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת, והם נחשבים "מוקצה" בשבת. ובהלכה הקודמת ביארנו, כי אחד ממיני המוקצה, הוא "מוקצה מחמת חסרון כיס", והוא כל דבר יקר, שמקפידים שלא להשתמש בו לשימושים אחרים, כגון, סכין של שחיטה, או מצלמה, שנזהרים עליהם שלא יתקלקלו. ומוקצה מחמת חסרון כיס, הוא חמור יותר משאר עניני מוקצה, כיון שאפילו לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו. וכדין מוקצה מחמת גופו, וכפי שנתבאר.
ומכאן נראה, שפמוטות של כסף, שהם יקרות מאד, בודאי שאסור לטלטלם בשבת, אפילו אם באותה השבת לא הדליקו בהם. (שאם הדליקו בהם באותה השבת, בודאי שאסור לטלטלם כל השבת, כפי שנבאר בעזרת ה'). וכן תמונה יקרה שעל הקיר, שנזהרים שלא לעשות איתה מלאכות אחרות, כדי שלא תתקלקל, בודאי שאין לטלטלה בשבת, שהרי היא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס.
אולם מרן רבינו הגדול פוסק הדור רבי עובדיה יוסף שליט"א, האריך בנדון זה בתשובה, והעלה, שלא שייך מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא בדבר העשוי למלאכה האסורה בשבת. כגון סכין של שחיטה, שמכיון שאסור לשחוט בשבת, והסכין היא עדינה ונזהרים עליה, לכן אסור לטלטלה בשום אופן בשבת. וכן מצלמה, כיון שאסור לצלם בשבת, והיא עדינה ונזהרים שלא להשתמש בה לשימושים אחרים, אסור לטלטלה בשבת. וכן מכונת גילוח, שאסור להשתמש בה בשבת, והיא עדינה, גם כן אסור לטלטלה בשום אופן. וכמו שכתבו רבים מהפוסקים, ובהם הגאון רבי זלמן, בעל התניא, והגאון רבי משה פינשטיין ועוד.
וכן בגדים המיועדים לסחורה בחנות, אסור לטלטלם בשבת, כיון שבעל החנות נזהר מאד שלא יתקלקלו הבגדים, והם מיועדים לדבר שאסור לעשותו בשבת, לסחור בהם. אבל פמוטות של כסף, שמונחות בבית לנוי, כמו תכשיט לבית, לא שייך לאסור את טלטולם משום צד. וכן תמונה הקבועה על הקיר, שנפלה בשבת, מותר לטלטלה בשבת, כיון שאינה עשוייה לדבר האסור.
והגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל, היה אומר, שכל דבר שיש לו מקום קבוע בשבת, כגו תמונה שעל הקיר, שייך בו איסור מוקצה, אף שאינו עשוי למלאכת איסור. ולכן אסר לטלטל תמונה גדולה התלויה על הקיר בשבת. והביא ריאות לדבריו. אולם מרן הרב שליט"א ראה את דבריו, והאריך בנדון זה, ועל משמרתו עמד, שכל דבר שלא עשוי למלאכה האסורה בשבת, מותר לטלטלו בשבת, אפילו אם הוא יקר מאד.
ולכן להלכה: דבר שהוא יקר, ומיועד למלאכה האסורה בשבת, כגון בגדים המיועדים לסחורה, וכן מצלמה, וסכין של שחיטה, אסור לטלטלם בשבת אפילו לצורך גופם או מקומם. אבל דבר שאינו עשוי לאיסור, כגון פמוטות של כסף, או תמונה יקרה, מותר לטלטלם בשבת, אף על פי שזהירים עליהם מאד שלא לקלקלם.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2011 00:45 |
|
| |
מתנצלת על העיכוב הייתי מנותקת לכמה ימימ מהמחשב
אז...
קבלו את ההלכה היומית של יום חמישי כאן ועכשיו
מוקצה מחמת חסרון כיס
בהלכות הקודמות, ביארנו את עיקרי דיני מוקצה בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת. ולמדנו עד עתה שלשה סוגי מוקצה:
"כלי שמלאכתו להיתר", כלומר, כלי שמיועד למלאכות המותרות בשבת, כגון מזלגות, סכינים, וכדומה. שמותר לטלטלם לצורך כלשהו בשבת. אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלם.
"כלי שמלאכתו לאיסור", כלומר, כלי המיועד למלאכות האסורות בשבת. כגון, פטיש, איזמל, מעדר, מגריפה, מקדחה. שאסור לטלטלם בשבת, אלא לצורך גופם או מקומם. כגון, פטיש, בכדי לפצח בעזרתו אגוזים וכדומה. מעדר, בכדי לשבת במקום בו הוא מונח. אבל לטלטלם בכדי שלא ינזקו וכדומה, אסור.
"מוקצה מחמת גופו", כל דבר שאינו כלי, ואינו עשוי לכל מלאכה, כגון עצים ואבנים ומעות, שהם אסורים בטלטול בשבת אפילו לצורך גופם או מקומם. ואין היתר לטלטלם בידיו אפילו לצורך גופם או מקומם.
ועתה נבאר אופן נוסף של מוקצה, "מוקצה מחמת חסרון כיס". והיינו כלי שמקפידים שלא להשתמש בו תשמיש אחר מזה שהוא מיועד אליו, כגון סכין של שחיטה, או סכין של מילה, שהם יקרים ועדינים, ונזהרים עליהם מאד, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס. וכן מכונת גילוח, ומצלמה, מלבד מה שהם מוקצים מחמת "כלי שמלאכתו לאיסור", הם מוקצים גם מחמת "חסרון כיס", ולכן אסור לטלטלם בשום אופן בשבת.
ולאור האמור, כתב בספר שמירת שבת כהלכתה, שכל מכשירי החשמל שרגילים להקפיד עליהם שלא יתקלקלו, דינם כדין מוקצה מחמת חסרון כיס. כגון: טייפ, קסטות, תקליטים, מצלמה, בולי דואר, כרטיסיה של אוטובוס, ניירות ערך ומחשב.
אולם מרן הרב שליט"א כתב, שיש מן הדברים הללו שאינן מוקצים מחמת חסרון כיס, כגון טייפ, שאף על פי שלא רגילים להזיזו ממקום למקום, מכל מקום אם יש צורך בדבר, יש להקל לטלטלו, לצורך גופו או מקומו, כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור. ולכן אם היה הטייפ מונח במקום שרוצים לשבת בו, או להניח על גביו מאכלים וכדומה, מותר לטלטלו ולפנותו משם למקום אחר.
ולסיכום: מוקצה מחמת חסרון כיס, הוא כל דבר שמקפידים עליו שלא להשתמש בו שימוש אחר מפני שהוא יקר. כגון, סכין של מילה, מצלמה, וכיוצא בזה.
ובהלכה הבאה נבאר יותר.
_________________
תוקן על ידי ואפעלפי ב- 27/02/2011 00:49:19
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2011 10:59 |
|
| |
טלטול שמיכה חשמלית ומאוורר בשבת שאלה: האם מותר להשתמש בשבת בשמיכה חשמלית, או שיש איסור להזיזה בשבת מצד איסור "מוקצה"? וכן, האם מותר להטות בשבת את המאוורר לכיוון אחר?
תשובה:בהלכות הקודמות ביארנו כמה דינים בענין איסור "מוקצה" בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת. וכאשר נבא לנדון השאלה, עלינו לברר, מצד איזה סוג מוקצה, שייך לאסור הוזזת מאוור או שמיכה חשמלית בשבת.
והנה מצד איסור "מוקצה מחמת גופו", בודאי שאין לאסור, שהרי מוקצה מחמת גופו, הוא דבר שאינו "כלי", וגם אינו מיועד לשימוש כלשהו בשבת. אבל המאורר, וכן השמיכה, נחשבים "כלים", והם בהחלט עשויים להשתמש בהם בשבת.
אולם יש לדון מצד "כלי שמלאכתו לאיסור". שכן אסרו רבותינו לטלטל בשבת כלים המיועדים למלאכה האסורה בשבת, כגון מעדר, מגריפה, איזמל, פטיש, שהואיל והם עשויים למלאכה האסורה בשבת, אסור לטלטלם. והרי ידוע שאסור בשבת להפעיל מאוורר. וכן אסור בשבת להפעיל שמיכה חשמלית. ולפי זה נראה לכאורה לאסור לטלטלם בשבת.
והנה התוספות (במסכת שבת דף לו.) כתבו, ש"נר", העשוי להדליק בו, נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, שהרי אסור להדליקו בשבת. אולם הגאון רבי עקיבא איגר הביא שהרשב"א ועוד מרבותינו הראשונים, כתבו שנר אינו נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור. כי כלי שמלאכתו לאיסור, הוא כלי, שמשמש בעצמותו למלאכת איסור על ידי טלטולו, כמו פטיש ואיזמל, אבל דבר שהפעלתו היא באיסור, אך הוא אינו משמש לאיסור, אינו נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור. (ומכל מקום, את הנר אסור לטלטל מצד דין אחר, שהוא נחשב ל"בסיס לדבר האסור", וענין זה יתבאר בעזרת ה' בהזדמנות אחרת).
ומעתה נראה, שהשמיכה החשמלית, וכן המאוורר, אינם נחשבים למוקצים בשבת, כיון שאינם כלים שמלאכתם לאיסור, רק הם מופעלים על ידי דבר האסור בשבת. וכן פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, והגאון רבי משה פינשטיין, שדבר המופעל על ידי כח חשמל, אינו נחשב בהכרח למוקצה, אלא אם הוא עשוי למלאכת איסור, כגון מקדחה וכיוצא בזה. ולכן מותר בשבת לטלטל מאוורר, בכדי להפנותו לכיוון אחר, וכן מותר לטלטל שמיכה חשמלית בשבת.
ומטעם זה, ומעוד טעמים אחרים, כתב מרן רבינו הגדול שליט"א, שיש להקל לאדם כבד שמיעה, לטלטל בשבת את מכשיר השמיעה שבאזנו, כיון שמכשיר זה אינו מוקצה, אף על פי שהוא פועל על ידי כח חשמל.
ולסיכום: מותר להטות בשבת את המאוורר לכיוון אחר, וכן מותר להשתמש בשבת בשמיכה חשמלית שחוברה מערב שבת לזרם החשמל. אולם יש להזהר שלא יתנתק כבל החשמל מן התקע שבקיר.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
|
|
