| נשלח ב-18/2/2011 09:38 |
 |
| |
שמע סיפור!!!
תוקן על ידי המשקיף ב- 23/02/2011 10:18:52
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 04:47 |
|
| |
הפעם אספר לכם סיפור מדהים
שקרה באחת ההרצאות במרכז הארץ
קבוצת נשים מכל הזרמים מסורתיות רחוקות וכמה מאמינות מתכנסת להן באחד הבתים בכדי לשמוע דבר אלוקים
ההרצאה התחילה מאוחר אחרי שבת
מנסה להוציא מילים אך מישום מה הדברים לא יוצאים
יש בלאגן באויר קולות שונים ומשונים
הקהל לא רגוע
כך המצב לא מובן מה הולך פה בכלל
ואז משום מה
שואלת שאלה
תגידי את מחזיקה בבית משהו שאני לא יודעת
היא מרידה מבט
נגשת למדף
ומוציאה ספר....
הברית החדשה
לוקחים הדברים מוצאים מהבית הישר לפח האשפה
והכל חוזר לשליטה
וממשיכים בהרצאה הכל חוזר לשגרה
מלבד כמה המומות שקבלו חיזוק באמונה
חוויה נדירה
של פעם בחיים
זה היה קידוש השם במלוא מובן המילה
_________________
תוקן על ידי ואפעלפי ב- 08/03/2011 05:25:55
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2011 09:23 |
|
| |
אם אתם חושבים שהנסיון שלכם הוא הכי קשה שיש, כדאי שתחשבו שוב. הסיפור הבא אמיתי לחלוטין. בברית של הנכד של הרב ראובן אלבז קם החתן של הרב וסיפר על בחור חוזר בתשובה שהיה נשוי 11 שנה ולא זכה בילדים. הזוג מאוד מאוד אהבו ונקשרו אחד לשני, והיה להם שלום בית שכל אחד חולם שיהיה לו. יום אחד החליט הזוג החלטה לא קלה, לפרק את הקן וכל אחד מבני הזוג ילך לדרכו וינשא ואולי בדרך זו כל אחד יוכל להביא ילדים לעולם. הזוג התגרש. שבועיים אחרי הגירושים הבחור מקבל טלפון מאמא של גרושתו (חמותו לשעבר) שבישרה לו שהבחורה נקלטה והיא בהריון! מה הייתם מציעים לבחור? להחזיר את גרושתו, נכון? אבל יש בעיה - הבחור כהן, וכידוע אסור לכהן לשאת גרושה. הבחור בכה כמו תינוק שעות על גבי שעות, ולא הצליח להרדם בלילות. הוא החליט ללכת לרב קנייבסקי לשאול מה עושים במצב כ"כ רגיש כמו שלו. הבחור מגיע אל הרב, הדמעות חנקו אותו ובקושי רב הצליח לספר לרב את כל הסיפור... הרב שמע, ובכה יחד איתו, אך אמר שאין לו פתרון בשבילו, כי הרי הרב לא יכול להפר ציווי בתורה, והעצה היחידה היא ללכת לרב אלישיב. הבחור האומלל עשה כדבר הרב קנייבסקי והלך לרב אלישיב, הוא הגיע אל הרב התיישב וסיפר גם לו את הסיפור. הרב הקשיב לבחור וחשב כמה דקות. הרב אמר לבחור שפיתרון אין לו אבל עצה יש לו, והעצה היא: שהבחור ילך לכותל ויבכה בכי תמרורים על העוול הנוראי שאירע לו. הבחור נסע לכותל בשארית כוחותיו וכשהגיע לכותל נצמד לאבנים ובכה כמו ששנים הוא לא בכה, הבכי שיצא לו היה בכי צורם שיוצא מהלב. בטח מעולם לא ראיתם גבר בוכה, אבל נסיבות המקרה הביאו אותו למצב איום שכזה. אחרי דקות ארוכות מאוד של בכיות ניגש אדם אל הבחור, דפק לו על הגב ושאל אותו אם הוא צריך עזרה. הבחור לא הצליח להרגע מהבכי ולא רצה לערב את האדם במקרה שלו כי סבר שהאדם האנונימי לא יצליח לעזור במקרה הקשה שלו אם הרבנים לא הצליחו לעזור לו. לבסוף החליט הבחור לספר לו ואכן לאותו אדם לא היה פיתרון, האדם אמר לו: "אני רואה שהכאב שלך כ"כ גדול מכדי שאדם אחד יוכל לשאת אותו, יש לך הורים? אולי תשתף אותם במה שעובר עלייך". הבחור חשב לעצמו אם הרב אלישיב אמר לי להגיע לכותל וכך האדם אמר לי, אני אקח את דברי האדם ברצינות ואשתף את הוריו. אביו של הבחור שהה בחו"ל בבית חולים גריאטרי, במצב קשה מאוד. הבחור מגיע לבית החולים ובקושי נתנו לו להיכנס לאביו בגלל מצבו הקשה. הרופאים אמרו לבחור שרוב היום אביו ישן, וכמעט הוא לא מתעורר. הבחור שהגיע כ"כ מרחוק החליט להיכנס לחדרו של אביו וראה שאביו ישן, הוא התחיל לבכות גם על המצב של אביו וגם על עצמו, מהבכי האבא התעורר והבן ניצל את ההזדמנות וסיפר לו על כל מה שקרה. האבא מתחיל לבכות ברגע שהבן מספר שבגלל שהוא כהן הוא לא יכול לשאת שנית את גרושתו. האב ההמום סימן לבנו את הסימן "לא" הבן המופתע לא הבין והאב התחיל לספר לו שהוא בעצם... מאומץ!!! אביו ואימו האמיתיים של הבחור ניפטרו בתאונת דרכים קשה כשהוא היה תינוק, והדודים שלו החליטו לאמץ אותו. אביו הביולוגי כלל לא היה כהן! להורים-דודים המאמצים לא היה אומץ לספר לבחור שהוא מאומץ והחליטו לשתוק. -לסיפור הזה היה סוף טוב- הבחור חזר לארץ ונשא את גרושתו!
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 01:22 |
|
| |
בשנת 1858 פתח רולנד מייסי חנות "בגדים לכל המשפחה" במסצ'וסטס. עסקיו עלו יפה והוא העתיק את חנותו לניו-יורק. בתחילת המאה ה-20 רכשה את העסק משפחת שטראוס, כדי למכור את מכני הג'ינס ליווייס, שייצרו במתפרה המשפחתית. ההצלחה מיהרה להגיע ושני האחים היהודים, נתן ואיזידור שטראוס, הפכו במהרה לאנשים העשירים והמפורסמים ביותר באמריקה, ונודעו בפעילות הפילנתרופית והחברתית שלהם. בשנת 1912, האחים ונשותיהם היו בסיבוב הופעות באירופה, כאשר נתן, הציוני הנלהב מבין השניים, אמר יום אחד: "היי, למה שלא נקפוץ לארץ ישראל?" ארץ ישראל באותו הזמן לא היתה מזמינה כמו שהיא היום. אוכלוסייתה היתה חולה במחלות, מורעבת וענייה, אבל לשני האחים היתה תחושה חזקה של הזדהות עם אחיהם שבארץ הקודש, והם רצו לעזור להם עם הכסף שהיה מנת חלקם. עם זאת, אחרי שבוע של סיורים בארץ לאיזידור שטראוס נמאס. "כמה גמלים, בקתות וישיבות אתה יכול לראות? הגיע הזמן ללכת", אמר לאחיו בקוצר רוח. אבל נתן סירב להענות לדרישה. לא בגלל שלא היה מודע לקשיים שסביבו - הוא פשוט רצה להישאר. "אנחנו לא יכולים לעזוב עכשיו", מחה נתן. "תראה כמה עבודה יש לעשות כאן. אנחנו חייבים לעזור. יש לנו את האמצעים לעזור. אנחנו לא יכולים להפנות את הגב לעם שלנו".
"אז נשלח יותר כסף", ענה לו אחיו בכעס. "אני רק רוצה לצאת מכאן". נתן סירב להסכים עם אחיו. הוא חש שהיהודים שחיו בתנאים קשים כאלה בארץ ישראל זקוקים לנוכחותם: ליוזמה שלהם, למנהיגות שלהם ולרעיונות שלהם. איזידור לא השתכנע. "אם אתה מתעקש, תישאר כאן. אני ואידה חוזרים לאמריקה". השניים נפרדו. איזידור ואישתו חזרו לאירופה, ואילו נתן וזוגתו נשארו בישראל ותרמו סכומי עתק להקמת שירותי חינוך, בריאות ורווחה לטובת נזקקים. נתן מימן גם את הקמתה עיר חדשה על שפת הים התיכון, שנקראה על שמו - נתניה. בינתיים, באירופה, איזידור שטראוס תכנן להפליג הביתה, לאמריקה, וקנה מקומות גם לאחיו ואשתו.
"אתה חייב לעזוב את ישראל עכשיו!", הוא שלח מברק דחוף לאחיו. "קניתי לך כרטיסים, ואם לא תגיע בקרוב אתה תפספס את הספינה". אבל נתן התעכב. היה כל כך הרבה דברים לעשות, והוא חיכה עד הרגע האחרון כדי לתפוס את הספינה. עד שהגיע ללונדון, היה כבר ה-12 באפריל, והספינה עזבה כבר את הנמל בסאות' המפטון עם איזידור ואידה שטראוס על סיפונה. נתן הרגיש אומלל, כי כמו שכבר אחיו הזהיר אותו - "הוא פספס את הספינה". זה לא היה מסע רגיל, הוא פספס את הפלגת הבכורה של הספינה המפורסמת ביותר של המאה - הטיטניק, שטבעה בתום אותה הפלגה.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2011 10:20 |
|
| |
המלאכים של מוטי -סיפור מרגש | | יום לאחר שנולדו לו תאומות, התמוטט מוטי רוזנבלט בתוך רכבו וכמעט קיפד את חייו. שישה ביצעו עליו החייאה מלאה הכוללת שוקים חשמליים, וגם כאשר רופא לא נתן לו סיכוי לחיות, הם המשיכו בנחישות והצליחו להחזיר אותו לחיים. הוא שכב שבועות בבית החולים בתרדמת, אבל אז, בנר השמיני של חנוכה, אירע הנס והוא חזר להכרתו. השבוע, חודשיים וחצי אחרי, הוא פגש את השישה שכנגד כל הסיכויים, החזירו אותו לחיים
(בתמונה מימין לשמאל: אברהם פורגס, הרב שוורץ, מוטי רוזנבלט ואביו של מוטי) "נס רפואי", כך אומרים רופאיו של מוטי רוזנבלט (35), על מה שאירע לו בחודשיים וחצי האחרונים. מוטי הוא תושב קידרון. ביום אחד לפני חודש וחצי הוא הגיע לאשדוד כדי לאסוף ציוד שקנה עבור התאומות שנולדו לו יום לפני כן. את מה שקרה באותו היום הוא לא ממש זוכר. הוא רק יודע שבאותו היום שלח לו אלוהים שישה מלאכים שהצילו את חייו. זה היה יום חמישי ה- 21 באוקטובר, שוקי הראל, עובד בחנות "מגה שופ" שבאזור התעשיה, וליאור שדה, בעל החנות, עסוקים בעבודתם בחנות. לפתע הם שומעים קול צפירה ארוך של רכב בוקע מהחניה. הם ממהרים החוצה לראות מה קרה."מצאנו אדם היושב ברכבו כאשר ראשו שמוט על ההגה" , סיפר לנו שוקי מיד לאחר האירוע. היה זה מוטי רוזנבלט שהתמוטט ברכבו. השניים ניגשים לרכב, אך מיד כאשר הם נוגעים במוטי, הוא מתעורר. "הצענו להזמין אמבולנס, כי הוא לא היה נראה טוב, אבל הוא ביקש שלא נזמין". מספר שוקי. השניים מציעים למוטי להיכנס לחנות כדי להירגע קצת במזגן. מוטי מקבל את הזמנתם ונכנס איתם לחנות. הוא מתיישב ליד שולחן לוגם מהמים ומיד מאבד שוב את הכרתו. שוקי, שבעבר התנדב במד"א, בודק את מוטי ושם לב שהוא ללא דופק וללא נשימה. בזמן שעובדים אחרים בחנות מזעיקים את מד"א, הוא מתחיל ביחד עם בעל החנות, ליאור שדה, לעשות החייאה על מוטי. "הוא התחיל להכחיל כי החמצן לא הגיע אליו", מספר שדה, שמעולם לא ביצע החייאה על איש. "ראיתי איך עושים בטלוויזיה, זה הכל", אומר לנו שדה. בתוך פחות מארבע דקות מגיעים למקום מתנדבי יחידת האופנועים של איחוד הצלה דרום. שלושה מתנדבים של איחוד הצלה דרום ועוד כונן אחד של מד"א החלו בביצוע החייאה אינטנסיבית על מוטי. אברהם פורגס, אחד המתנדבים, מגיע למקום עם ציוד החייאה שנועד לתת שוקים חשמליים (לייף פאק). רופא שמגיע למקום מעריך את סיכוייו של מוטי לשרוד ב- 10 אחוזים.
השישה שהצילו את חייו של מוטי, נפגשו השבוע בחנות מגה שופ
"פתאום אומר לי דניאל סוויסה שאסתכל על הצמידים שסביב ידיו", מספר פורגס. "מיד ראיתי שמדובר בצמידים שנותנים בחדר הלידה ב'קפלן'. היו לו שני צמידים והבנתי שנולדו לו תאומים. למרות דברי הרופא, המשכנו בהחייאה באינטנסיביות רבה יותר".
לאחר יותר מעשרים דקות של החייאה, תוך שימוש בשוקים חשמליים, מצליחים השישה להחזיר את הדופק ואת הנשימה למוטי. מדובר בדופק חלש ומצבו של מוטי קריטי, אבל הוא מפונה לבית החולים בחיים, לאחר שכבר היה בין המתים. בבית החולים 'קפלן' ברחובות, המחלקת היולדות, נמצאת רותי רוזנבלט, אישתו של מוטי. את מה שקרה באשדוד מתחילים לאט לאט לספר לה הצוות הרפואי וחבריו של מוטי. "הם לא סיפרו לי הכל מההתחלה, אלה לאט לאט טפטפו את הפרטים. המצב היה לא טוב בכלל", היא מספרת. הרופאים ב'ברזילי', אליו מפונה מוטי, מתקשים להעריך אם הוא יתעורר מהתרדמת אליה נכנס. "דרוש נס רפואי", הם אומרים לבני משפחתו. מנהל המחלקה הקרדיולוגית, פרופ' עמוס כץ, שראה את שעשו מתנדבי איחוד הצלה דרום להצלת חייו של מוטי, ממהר לשגר מכתב ליו"ר הצלה דרום, הרב מיכאל שוורץ. במכתבו כותב פרופ' כץ: "במחלקתי התקבל לאחרונה מטופל שעבר פעולת החייאה ע"י צוות "הצלה" באשדוד. אין לי ספק שאתם עושים עבודת קודש חשובה ביותר ועונים על צורך חשוב של הצלת חיים. נתגשם בכם הפסוק: כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו". במשך ארבעה שבועות שוכב מוטי בתרדמת כשהוא מחובר למכשירי הנשמה, ומשפחתו כבר הוכנה לגרוע מכל. משפחתו וידידיו עשו כל שיכלו ע"מ שיקבל את הטיפול הטוב ביותר, ובהמשך אף הועבר לבית חולים אחר, ומיד לאחר מכן הוא הצליח לפתוח את עיניו, אך עדיין לא תיקשר עם סביבתו. בנר שמיני של חנוכה חל המפנה הרציני ביותר, כאשר גם צוות המטפלים ראו שמוטי ממש מנסה לתקשר עם הסביבה, והחלו להוריד את הסיוע הנשימתי. מכאן הדרך היתה מהירה עד להכרתו המלאה ששבה אליו. "הדבר הראשון שהוא ביקש זה לראות את הבן שלנו בן ה-8. הוא לא ממש זוכר את הלידה ולא זכר כלום מהאירוע שהוא התמוטט. את התאומות הוא ראה בינתיים בתמונות", מספרת רותי אשתו. כל הזמן הזה מנסים בני המשפחה לאתר את מתנדבי איחוד הצלה דרום שהיו חלק רציני מהצלת חייו של מוטי. לפני שבוע זה קורה. רותי מצליחה ליצור קשר עם אברהם פורגס, שהיה בין המתנדבים שהצילו את חיי בעלה. מוטי, שהחל במסע שיקום בבית לוינשטין, זכה השבוע לפגישה מרגשת עם האנשים שהצילו את חייו. הפגישה שלוותה במטען רגשי גבוה, הצליחה להעלות דמעות בעיניהם של הנוכחים במקום, שהתקשו להסתיר את רגשותיהם. אביו של מוטי, שנכח בפגישה, סיפר על ההתמודדות בימים שלאחר אשפוזו של מוטי, ועל הרגשות כלפי מתנדבי איחוד הצלה דרום שהצילו את חייו של בנו, ממשיך דרכו. "את מה שאני חשה קשה להעביר במילים. תודה זו מילה קטנה למה שאני רוצה להגיד למלאכים האלה, שהעניקו לבעלי את החיים במתנה. מעכשיו הוא יחגוג שני ימי הולדת", אומרת לנו רותי לאחר הפגישה. היא גם מבקשת להודות לכל הצוותים הרפואיים שטיפלו בבעלה במסירות, ושלמרות מצבו הקשה, האמינו שניסים יכולים להתרחש. הרב מיכאל שוורץ, יו"ר הצלה דרום במסר חשוב לכל כוחות הרפואה המטפלים בחולים ופצועים: "אנא , אף פעם אל תאבדו תקווה מאף אחד. עשו כל שביכולתכם לתת את הכל ולשפר את מצבו של הזקוק לכם". לבקשה זו מצטרפים היום גם הרופאים הבכירים שראו את מוטי במצבו הגרוע והיום מגדירים אותו כנס רפואי. http://www.gula.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=41544
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2011 01:59 |
|
| |
הנה לכם עוד סיפור שמחזק סיפור אמת
מרת ג.ד מארה"ב, בעקבות שיעור ששמעה, קיבלה על עצמה שלא תצא מפתח ביתה ללא כיסוי ראש. והנה בוקר אחד י צאה למרפסת ביתה, והדלת נטרקה אחריה וננעלה, בכדי לחזור לביתה היתה חייבת לצאת מהמרפסת לרחוב, ומשם לדלת הראשית, אך איך תצא לרחוב ללא כיסוי לראשה! ליבה לחש לה:"אל תוותרי, הרי קיבלת על עצמך לא לצאת לרחוב ללא כיסוי ראש!" צלצלה לבעלה מטלפון הנייד שהיה בכיסה,וביקשה שיבוא לבית ויפתח לה את הדלת של המרפסת, בעלה שהיה כבר בעבודה במשרד אמר "יצאת מדעתך? אני באמצע פגישה! שימי יד על הראש ורוצי לבית מהדלת הראשית!"
אך ליבה לחש לה שוב "קבלת קבלה קיימי אותה- יש כאן ניסיון תתגברי בעזרת השם" – והיא אמרה לבעלה "אני נשארת בחוץ עד שתגיע" אמרה בשקט וסגרה את הטלפון. בעלה סיפר, אחר המעשה, שהשתאה לגודל בטחונה,
סיים בזריזות את הפגישה ורץ לחלץ את אישתו העומדת בחצר ביתם ומחכה.
"ממש צדקת!" עברה מחשבה של קורת רוח בליבו. לא עברו דקות אחדות,
ובעודו נוסע במהירות לעבר הבית, החריש את אוזניו והפיא את דמו, פיצוץ אדיר, בניין התאומים קרס אט אט, ומהקומה שבה היה אמור לשבת עכשיו בכיסאו המרופד, לא נותרה אבן על אבן. כשהצליח לקלוט את אשר קרה, צעק מתוך הלם:"הכיסוי ראש שלה הציל אותי! היא הצילה את חיי!"
בוודאי שהמצווה שלה הצילה את חייו. כי בעבור מסירות נפש על צניעות משלמים הרבה מאוד מן שמייא.
המעוניין לאמת את הסיפור מוזמן לחייג 02-5383158
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2011 01:47 |
|
| |
למשקיף
ולכל מי שמציץ
אני שמוסרת שיעורים והרצאות ביהדות
וכותבת מאמרים בנושא חיזוק ואמונה
יודעת להעריך את גודל החשיבות של סיפור
אומר הבעשט הקדוש
יש אנשים שצריך להעלותם בדרגה רק עי סיפורים
ולכן אם גם אתה אתם נתקלים בסיפור מחזק ומעורר
שלחו גם אתם וכולנו מרוויחים
לא כלאחד חנן אותו השם בפתיחת אתר הידברות בין חילוניים לדתיים
לא כל אחד חנן אותו הקל לדבר בפני קהל
מה אילו עושים?
התפקיד שלכם הוא קטן שמעתם סיפור העתיקו הדביקו לכאן
וגם אתם שותפים גדולים בזיכוי הרבים
אז....
3...4...
לעבודה!
ושיהיה בהצלחה
ישנם רבים שלא ידעו על נס מגדלי התאומים, שהתרחש בזכות יהודי פשוט וירא שמיים. הרי הוא לפניכם:
דיוויד מילר, איש עסקים חרדי, היה אמור לטוס בחברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. חמוש במזוודות בידו השמאלית ובידו הימנית תיק תפילין, הוא נכנס למנהרה המובילה לכבש המטוס. הפלאפון צלצל לפתע, ''כן רבקה'', הוא הניח את תיק התפילין על כסא עץ בצד, יישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, הוא נכנס למעבה המטוס והתיישב. דלת המטוס נסגרה. 'להדק חגורות'.
דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כתמיד. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי, בקושי 150 מטר מכאן". הדיילת השיבה ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוייק. הדלת כבר סגורה''. דיוויד הרים את קולו ''זה פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי תפילין". ''אדוני, עם כל הכבוד לתפילין שלך, אנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה''. אמר הטייס, שהגיע עקב המהומה.
זה נמשך דקות ארוכות. "יכולתי כבר לצאת ולחזור'', זעק דיוויד.
לבסוף הטייס נכנע: ''אני פותח לך את הדלת אבל אל תחזור. אנחנו טסים. גוד-באיי." דיוויד ניסה לשכנע שיחמול עליו, אך ללא הועיל. הוא פרץ מן המטוס לעבר המנהרה, לקח את התפילין ופנה בריצה חזרה, אך מאוחר מדי. המטוס כבר לא היה שם. הבעת אכזבה ניכרה על פניו.
אולם טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה. מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר למניינם.
לא רק שדיוויד ניצל, אלא שעפ"י התוכניות המדוייקות של רוצחי בן לאדן, היו אמורים שני המטוסים להיכנס בתאומים באותה שנייה ממש, כך יגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, והפיגוע יהיה קטלני הרבה יותר. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. באותן דקות מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני שעדיין ניצב על תילו, אלפי בני אדם. דקות אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה. רבבת בני אדם ניצלו מן התופת האימתנית, בזכות העקשנות על מצוות תפילין אחת.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 23:47 |
|
| |
סיפור מקסים. אכן, ה' פועל בדרכים נסתרות.
רב חדש ואשתו נשלחו למשרתם הראשונה לשרת בקהילה, ולפתוח מחדש בית כנסת בפרברי ברוקלין.
הם הגיעו לשם בתחילת פברואר, כשהם נרגשים מן ההזדמנות שנפלה בחלקם.
כאשר ראו לראשונה את בית הכנסת, הוא היה מוזנח ונזקק לעבודת שיפוץ רבה. הם הציבו להם למטרה לסיים את כל העבודות, כך שיוכלו להיכנס ולקיים בו את התפילה הראשונה בליל פורים. הם עמלו קשה בתיקון הספסלים הישנים, בסיוד הקירות, בצביעה וכד', ובעוד מועד, ביום ח' באדר (17 בפברואר) הם עמדו לסיים. ב-19 בפברואר פקדה את האזור סערת שלגים איומה, שנמשכה יומיים. ב-21 בפברואר הלך הרב לבית הכנסת, וליבו נפל בקרבו כשראה שהגג דלף וגרם לנפילת הטיח משטח גדול של הקיר המזרחי בדיוק מאחורי הבמה. הוא ניקה את הלכלוך מן הרצפה, ולא נותר לו אלא להחליט לדחות את תפילת הפתיחה שתכנן לליל פורים, וללכת הביתה.
בדרכו הביתה, הוא הבחין בבאזר לצרכי צדקה שהתקיים בבית עסק מקומי, ונכנס לשם. אחד הפריטים שעמדו למכירה הייתה מפת שולחן יפהפייה בצבע שנהב, רקומה בעבודה יוצאת מן הכלל ובצבעים נאים, כשמגן דוד רקום במרכזה. היא הייתה בדיוק בגודל הנדרש לכיסוי החור בקיר הקדמי של בית הכנסת. הוא קנה אותה ופנה לחזור לבית הכנסת. בינתיים החל לרדת שלג. הוא הבחין באישה מבוגרת שרצה מן הכיוון הנגדי כשהיא מנסה להגיע לאוטובוס שעמד בתחנה, אך לא הספיקה. הרב הזמין אותה להמתין בתוך בית הכנסת המחומם לאוטובוס הבא שאמור היה להגיע 45 דקות מאוחר יותר. היא ישבה על הספסל מבלי לשים לב למעשיו של הרב, אשר בינתיים הביא סולם וציוד כדי לתלות את המפה ולכסות את הקיר. הרב התקשה להאמין כמה יפה הקיר נראה עתה, כשהמפה כיסתה את כל השטח הבעייתי.
עתה הבחין הרב באשה שהיא יורדת במעבר המרכזי בין הספסלים. פניה היו חיוורים. והיא שאלה "רבי, מהיכן השגת את המפה הזאת ?". כשהרב הסביר לה, בקשה ממנו האישה לבדוק בפינה הימנית התחתונה של המפה, אם רקומות שם האותיות EBG. ואכן כך היה. אילו היו אותיות ראשי התיבות של שמה של האישה, והיא עשתה את המפה, 35 שנים קודם לכן, בפולין. האישה התקשתה להאמין כשהרב סיפר לה כיצד השיג את ה"מפה" אך לפני זמן קצר.
האישה הסבירה שלפני המלחמה היא ובעלה היו אנשים אמידים בפולין. כאשר הגיעו הנאצים, היא אולצה לעזוב. בעלה היה אמור לבוא אחריה כעבור שבוע. הוא נתפס, נשלח למחנה ומאז היא לא ראתה עוד את בעלה או את ביתה. הרב רצה לתת לה את המפה, אבל היא שכנעה אותו להשאיר אותה למען בית הכנסת.
הרב עמד על כך שהוא יסיע אותה הביתה – הדבר המינימאלי שהוא יכול היה לעשות. היא גרה בצידו האחר של 'סטאטן-אילנד' ורק הגיעה לברוקלין למשך היום כדי לעסוק בעבודות ניקיון.
בליל פורים הייתה להם תפילה מקסימה. בית הכנסת היה כמעט מלא. התפילה הייתה נהדרת. בסיום התפילה, ברכו הרב ואשתו את כולם ליד דלת היציאה, ורבים אמרו שיש בכוונתם לבוא שוב.
אדם זקן אחד, שאותו הכיר הרב מן הסביבה, המשיך לשבת על אחד הספסלים, ולהביט, והרב לא הבין מדוע הוא אינו עוזב. האיש שאל אותו היכן השיג את המפה שתלויה על קיר המזרח, מפני שהיא זהה לזו שאשתו עשתה שנים קודם לכן כשהם גרו בפולין לפני המלחמה, וכיצד זה ייתכן שתהיינה שתי מפות כל כך דומות?! . הוא סיפר לרב כיצד הנאצים הגיעו, כיצד הוא אילץ את אשתו לברוח למען בטחונה וכי הוא היה אמור לבוא אחריה, אבל נעצר והושם במחנה. הוא לא ראה את אשתו או את ביתו מאז, זה 35 שנה.
הרב שאל אותו אם הוא מוכן להצטרף אליו לסיור קצר. הם נסעו ל'סטאטן-אילנד', לבית שאליו הביא הרב את האישה שלושה ימים לפני כן. הוא עזר לו לטפס במעלה המדרגות אל דירתה של האישה, הקיש בדלת וראה איחוד משפחה של ליל פורים, גדול מכל דבר שיכול היה לדמיין.
סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי. ה' אכן עושה את מלאכתו בדרכים נסתרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 18:31 |
|
| |
תודה על הסיפור פירסמתי אם יש עוד אפשר פשוט להפוך את האשכול הזה לאשכול סיפורים ניתן גם לשנות את הכותרת של האשכול
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2011 10:04 |
|
| |
רעיון מדהים
בהצלחה
כוחה של מסירות נפששש!!! תראו איזה דבר..
היו היה..
זוג שתיכנן להתחתן,זוג שבאמת אהב אחד את השניה והם כבר חילקו את ההזמנות... והנה הם נמצאים חודשיים לפני החתונה..
החתן בא לאבא שלו בתלונות,אבא אני לא מרגיש טוב..
...כואב לי הראש ,כואב לי הגב .. אבא שלו עונה לו: "נו בטח בני אתה מתרגש מהחתונה אני מבין אותך אתה צודק.. איך לא תרגיש טוב??." טוב הבן נרגע.. אחרי שבוע הוא שוב בא לאבא שלו עם אותן תלונות.... אבא שלו שוב עונה לו את אותן תשובות..
וככה גם שבוע אחר כך... עד שאבא שלו אומר לו אתה יודע מה בוא נלך לרופא נו...
הלכו לרופא.. הרופא שאל את הבן אם אבא שלו נמצא..
הוא אמר לו כן,הרופא ביקש לקרוא לאבא שלו כדי שיוכל לבשר לו את הבשורה..
וכך הרופא אומר:"תקשיב הבן שלך חולה,זה עניין של כמה שבועות יש לו גידול בבטן אין לו הרבה זמן לחיות.."
חודש לפני החתונה.. החתן שומע שהוא עומד למות..הם מתחילים לבכות האבא והחתן.. והם מחליטים עכשיו ללכת ולהודיע לצד
השני,לצד של הכלה.. ולהורים שלה..
הם מגיעים לביתה של הכלה.. ומבשרים להם את הבשורה..
כולם יושבים שעה ובוכים דמעות!!..
עד שאבא של החתן מציע אולי יילכו לרב שיוכל לעזור להם..
הם מחליטים ללכת לרב בבני ברק..
לרב חיים קנייבסקי..
הם הולכים לרב מספרים לו את כל הסיפור ומבקשים את עזרתו..
הרב שואל את החתן אם הוא סולח לאישתו..
אם הוא סולח לאישתו על שאחרי שהוא ימות היא תתחתן ותביא ילדים
אז הוא אמר שהוא סולח לה,הרב ביקש שהוא ירשום לה את זה על דף ויקריא את המכתב מול כל מי שיושב כאן..
החתן כותב מכתב ומקריא אותו לכולם..
הרב מבקש ממנו לתת אותו לכלה,והכלה מבקשת ממנו שיקרא את המכתב.. החתן אומר לה שעכשיו הוא קרא אותו.. והכלה שוב מבקשת שיקרע את המכתב!!!!
החתן לא מבין למה הכלה רוצה שהוא יקר-ע את המכתב..
והכלה לוקחת את המכתב וקור-עת את המכתב לחתיכות..
היא אומרת לכולם..:"לא יעזור לכם אני איתו מתחתנת!!.."
כולם לא מבינים מה נכנס בכלה והיא הרי יודעת שבעלה עומד למות אז למה היא רוצה להתחתן איתו..
הם שואלים את הרב מה לעשות.. והרב אומר להם שזאת החלטה של הכלה ושהוא לא יכול לעשות כלום..
בסוף הם מתחתנים.. אחרי שבועיים החתן נפטר,
חברות של הכלה שלא הספיקו להגיד לה מזל טוב באו לנחם אותה..
הכלה יושבת שבעה על בעלה.. וכלום באים ומנחמים אותה.
אחרי חודש היא מגלה שהיא בהריון..
אחרי 8 חודשים היא יולדת ילד,זכר.
מישהו ששמע את הסיפור שלה התעניין ואמר לאמו: "אמא אני רוצה להתחתן עם האישה הזאת!!.."
אמא של אותו בחור לא מבינה מה נכנס בבן שלה ואומרת לו: "תגיד לי התשגעת היא אישה אלמנה עם ילד בן 3.."
הוא אומר לה איתה אני רוצה להתחתן....
הוא נפגש איתה..
והם מתחתנים..
אחרי 5 שנות נישואים הם לא הביאו ילדים ובעלה שואל אותה מה יהיה??.. והיא עונה לו: "מה אתה רוצה ממני אני יש לי ילד!!.."
אולי לך יש בעיה לך תיבדק.. הוא באמת הולך להיבדק והרופא
אומר לו שהוא בסדר ושישלח את אישתו.. אשתו באה לרופא הוא בודק אותה..
והוא אומר לך:"תקשיבי-את לא יכולה להביא ילדים לעולם!!"
היא צוחקת ואומרת לו:"מה אתה אומר,יש לי ילד בן 8."
הוא גם צוחק ואומר לה את לא יכולה להביא ילדים אל תתווכחי איתי..
בעלה שומע את את הרופא והם מחליטים רב חיים קנייבסקי..
הרב זוכר אותה מפעם שעברה...
והם מספרים לו את הסיפור.......
הוא עונה להם..
:"היא באמת לא יכלה להביא ילדים לעולם אבל בגלל שהיא מסרה נפש לבעלה הראשון והיא התחתנה איתו למרות שהיא ידעה שהוא הולך למות..בגלל זה נולד לה ילד!!.."
ואז הוא אמר להם שימשיכו לנסות כי בסוף יהיה להם ילדים...
ובאמת נולד להם ילדים אחרי כמה שנים..
תיראו מזה כוחה של מסירות נפשש!!
היא עשתה מעשה שהוא מעל הטבע!!!
התחתנה עם בעלה חודש לפני שהוא אמור למות...
ובגלל זה נולד לה ילד...
|
|
|
|
|
|
