חשבונו של עולם

גילוי נאות: אני חרדי בוגר ישיבות קדושות שאבדתי את אמונתי לחלוטין. בפועל, מטעמים שונים אני מקיים אורח חיים חרדי מלא למהדרין.

אני סקרן לדעת אם משתתפי הפורום אכן חושבים או רק "חושבים".

אפרט את שאלותי אחד אחד.

א.      אני מניח, מתוך קריאת האשכולות כאן, כי די ברור, לפחות לרציניים שבחבורה, ששאלת קיומו של הבורא, לא ממש מוכרעת על פי הגיון, לא לכאן ולא לכאן. לשני הצדדים יש טיעונים רציניים ומשמעותיים. בפועל קשה לומר שניתן להוכיח שיש אלוהים.

ב.      נשאלת השאלה, חובת ההוכחה על מי. אני לא מדבר ברמה ה"פוליטית", היינו ברמת הויכוח וההתנצחות, אלא על הרמה הבסיסית ביותר של החשיבה האנושית. מה "הפשטות" ומה "החידוש". כחניכי מערכת החינוך הדתית, אנו חושבים אוטומטית  שחובת ההוכחה היא על הספקן. אני חושב שהשכל הישר וההגינות האינטלקטואלית אומרים שמי שבא "לחדש" משהו שאינו מוכח אמפירית וכנראה גם לא לוגית, (אני מדגיש אינו "מוכח". בהחלט שיש טיעונים כבדי משקל) הוא זה שצריך להוכיח מעל ספק סביר.

ג.       לכאורה, בנושא כה רציני זה לא כל כך לעניין להסתמך על תחושות בטן ואינטואיציה פנימית, בפרט שרוב האנשים הדתיים מתחילים  לחשוב על כך ברצינות רק לאחר שנים רבות של חינוך ואורח חיים המושתת על  ההנחה המוחלטת שיש אלוהים. עצם החשיבה על הנושא, שלא לדבר על הטלת ספק ממשי, מצריכה אומץ אינטלקטואלי וחברתי רב, והתגברות על יראת העונש עליה חונכנו מגיל אפס.

ד.      אחר שנניח שיש בורא, מניין לנו מה הוא רוצה והאם הוא בכלל "רוצה" משהו ממישהו. טוב, אני מקווה שאנשי הפורום מבינים שטיעון "הוראות יצרן" לא ממש משכנע. וכי מכירים אנו אותו או יש לנו מושג מה מטרתו כדי שנחליט עבורו שהוא בהכרח סיפק הוראות יצרן? אם אינני טועה הרמב"ם כותב במורה שמי שחושב שתכלית הבריאה זה האדם, הוא משוגע. שתי המטרות המקובלות לתכלית קיומנו בעולם לא משכנעות. הראשונה, אין מלך בלא עם. מי שזה לא מעורר אצלו גיחוך או אפילו סלידה (כמה סבל וצרות עברו ועוברים על האנושות כדי שכביכול יזכה להגיע לכבוד המפוקפק הזה) צריך להתקומם על ההגשמה הגסה שברעיון. הסיבה השנייה, נהמא דכיסופא. וכי לא מצא לו הכול יכול דרך פחות אכזרית ויותר יצירתית למנוע מאתנו את הסבל הנורא של לחם חינם. אגב, גם כיסופא זו היא חלק מהבריאה ולא מוכרחת המציאות. כל המצב שהאנושות מסופקת רק מאתגרים הוא מקרי ולא מהותי. תיאורטית היה אפשר לברוא אנשים המסופקים לגמרי מרביצה על החול.

ה.      ובכלל, אם בהוראות יצרן עסקינן, מה ההיגיון שרק שבריר אחוז מהאנושות יזכה להיחשף לאור הגנוז שבהוראות? כל השאר נאלצים להסתפק בפירורים של שבע מצוות בן נח שגם הם הגיעו אליהם רק דרך היהודים?

ו.        יטען הטוען, מה לעשות, אלוהים ירד על הר סיני ונתן הוראות. לא מוצא חן בעיניך? אתה לא מבין? בעיה שלך. נו, מי יימר שהיה מעמד הר סיני. לכאורה יש טיעון מנצח של מסורת מאב לבן וכן שזה היה לנגד עיני ששים ריבוא וכו'. סימולציה קצרה ברשותכם. לפני כך וכך שנים כינס מישהו 300 אנשים וסיפר בפניהם על שנגלה לו שלפני 200 שנה היה מעמד הר סיני. בעידן היעדר התקשורת דאז לא היה קושי גדול לשכנע שמעשה שהיה כך היה. ומאז אב לבן וכו' עד מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א. זה פשוט עד כאב. אגב, אפילו על יום ההתרחשות יש מחלוקת בגמ' מתי זה התרחש וכן על פרטים שונים כמו כמה דברות נאמרו מפי ה' וכמה על ידי משה וכו'. לעקשנים אוכיח ממעשה הגולם מפראג שגם היה לעיני כל ק"ק פראג. למרבה הצער והחרפה רוב רובם של מאמיני תורה מן השמים מאמינים בהבל המוחלט הזה שאף הוא צץ כמה עשרות שנים לאחר פטירת המהר"ל. יש עוד המון דוגמאות לכך שמיליוני אנשים יכולים להיות משוכנעים ואף "להאמין" בהבלים מזוקקים.

ז.       בכלל, כמה מעניין ומרתק שכל אחד מחזיק בדת במסגרת בה הוא נולד. יותר מכך, בשיטה הפנים דתית שהוריו או מחנכיו מחזיקים בה. כבחור בישיבה השתעשעתי תמיד במחשבה מה היה קורא אם החזון איש היה נולד להורים חבדיים האם גם אז הוא היה מגיע לכל אותם תובנות רוחניות על סף רוח הקודש?

ח.      סיפור הבריאה בתורה, בקריאה כנה, מעורר ספקות קשים על הידע של הכותב בדברים בסיסיים. אם כי אפשר ליישב בדוחק שמטרת הכותב לא היתה מתן אינפורמציה אלא הצגת השקפת עולם. חוקי התורה, חלקם אולי מתקדמים ביחס לזמנם אבל חלקם ממש לא מתקבלים על דעתו של אדם בן זמנינו. המאמינים היותר מפוכחים, הן הראשונים והן מביני זמנינו, מסבירים כי התורה דיברה ביחס לאותו דור או אותה תקופה. הייתי מצפה מבורא עולם כל יכול להעז קצת יותר ולפחות לתת קצת יותר אינפורמציה שתגרום לאנשים לפקוח את העיניים ולהבין, למשל , שזה לא לעניין שאחים יכולים למכור את אחותם הקטנה.

ט.      יטען הטוען, שניתן לקיים בתורה תוכו אכל קליפתו זרק ולהתייחס רק לחלק הטוב ולתת פרשנות רחבה לחלקים הפחות מובנים. ייתכן שניתן לבנות עולם מסודר. אבל למה? למה לאמץ מראש משהו כל כך בעייתי? בפרט שכל פרטיה ודקדוקיה נתקנו בדרך כלל על ידי אנשים שבאמת חשבו שאם יהיה כתוב בגט מיין ביוד אחת הרי ילדיה של אותה מגורשת יהיו ממזרים.

י.        אני מכיר מקרוב מאד את "קרבת אלוהים לי טוב". אני בהחלט גם "נופל" בזה לעתים קרובות. כאשר אני נקלע לטיש חסידי או לכל סיטואציה מרוממת אחרת אני לגמרי נסחף. כאדם רציונלי אין לכך השפעה על מה אני חושב ביחס לכל המערכת בה אנו נמצאים והאם אותו אלוהים גם אם ישנו הוא בכלל אלוהי הפילוסופים או שמא עזב את הארץ או אולי אנחנו סתם לא רלוונטיים מבחינתו.

יא.    ישאל השואל מה רע לחיות בגן עדן של שוטים. עולם הזה הרי בטוח יש להם לדתיים.... אודה ולא אבוש כי אין לי טיעון ממשי נגד מי שזה עושה לו טוב. מה לעשות שכאיש חושב אני לא מסוגל להיות בפוזיציה הזאת. בעיה נוספת. אני מרגיש כל כך רע עם החינוך השקרי שאני מעניק לילדיי היקרים. כמה כאב וסבל לאב הנאלץ לשקר את בבת עיניו.

יב.    לסיום, נקודה שולית אבל לא לגמרי לא חשובה. לאן התדרדרה היהדות מבחינת "הגדולים". אנשים נעדרי שאר רוח, חזון, מינימום עיסוק בשאלות הקיומיות האמתיות ורמה של ילדי גן. רק לשם הדוגמא, קראתי בעיתונים שהרב שטיינמן (אותו אני מכיר אישית וגם חושב שיש אי אלו נקודות חיוביות באשיותו) "מסביר" את העניות בציבור החרדי בגלל לשון הרע או משהו אחר. הלו, אתה חי כאן? בלי לעבוד אי אפשר לא להיות עני...

יג.     נגעתי כמעט רק על קצה המזלג של אין סוף בעיות וכשלים לוגיים בתפיסת העולם הדתית. אני מצפה ומקווה לתגובות ענייניות והגיוניות. מי יודע? אולי עוד אזכה לשוב בתשובה שלימה.

ספרן,

תודה על התיקונים. בריאותיו, השמטת קולמוס. כופים, חוסר שימת לב.

פרזנט,

אינני מבין, לעת עתה, שום מחויבות לא מבוססת. אני יכול להבין את האלמנט התרבותי של החגים. בעיקר התכוונתי לומר שאם אין הוכחות למה האל רוצה אלא תחושה שצריך לעבדו, אפשר להסתפק בתפילה (כמובן, במובן של עבודת ה' ולא פנטזיה פרועה שהוא שומע ומחליט אם לקבל, רעיון שהוא גם ילדותי והחוש מכחישו וגם בעייתי תיאולוגית, כיוון שהאל לא אמור "לשנות" את דעתו כתוצאה משכנוע כזה או אחר).

לא לגמרי הבנתי את הפוזיציה שלך. אני מקווה מאד בשבילך שאינך סובל ושאתה מרגיש טוב עם דעותיך ועם מעשיך. אם תרצה לשתף יותר, כאן או באישי, אולי יהיה לי מה להגיד לך.

תלמידטועה,

אתחיל מהסוף. זה לא מקפיץ אותי, אבל עדיין אני סבור שכדאי שתנמק למה אתה בוחר פולחן זה ולא אחר. זה עונה כמדומני גם על דבריך בנוגע לנחנחים. ואם אני לא מספיק ברור, כתב פרזנט, כדרכו, בטוב טעם, שאין הבדל בין נחנח לחרדי רגיל למי שמסתכל מבחוץ.

כשאף אפשרות לא ניתנת להוכחה יש לנקוט בשב ואל תעשה. הרמב"ם אותו אתה מצטט מדבר על נבואה שהיא סוג של התגלות (מבלי להיכנס למה באמת הרמבם סבר והדברים עתיקים וידועים) ללא שום התגלות למה אתה בוחר במה שאנשים המציאו ללא שום הוכחה. אפשר להמשיך להסתובב עד אין סוף. עצור נא והתבונן האם אתה מייצג את מה שאתה חושב שיש לייצג, או את אזור הנוחות האולטימטיבי שלך. בכלל, איזה סוג דיון זה, שאתה אומר כל זמן, שלא הוכח חד משמעי שישו לא נולד מהשכינה אז ההנחה היא שכן.

מקס,

אני לא בטוח שהיהודים היו עומדים במבחן הפוך, דהיינו אם היו בצד החזק. דווקא מבחינה פורמלית יש ביהדות הלכות ממש לא הומניות כיצד לטפל בגויים. למרבה המזל, לא היו הרבה ההזדמנויות היסטוריות לקיים את ההלכות הללו. אני לא רואה שום הוכחה שהיהודים הם הכי טובים.

אם אנו כבר נוגעים בזה, איך לדעתך צריך לנהוג עם עם שההלכה שלו מבדילה בין דם לדם ושגזל עכום אסור רק משום איבה? זו סוגיה לא פשוטה ורגישה. אני רק אצטט שיחה שהייתה לי עם חילוני שטען שמלחמתו העקרונית של היטלר ביהודים הייתה מוצדקת. ושאין שום סיבה לאפשר לקבוצת אנשים להסתובב עם חוקים כאלו הקובעים שהם מעל כל האנושות. הדברים חריפים מאד אך הם חומר למחשבה לכל איש הגון.

לכל הדנים בעניין הוראת יצרן. הכל בסדר, אבל מי היצרן ומתי ולמי הוא מסר את הוראותיו. הדוגמא הנכונה היא, ילד שמצא מכונת כביסה והחליט שזה מכונית שלט וכתב ספר שלם של הוראות, אך אף לא אחת מהן  הצליחה להזיז את המכונה ממקומה אפילו סנטימטר. אבל הילד התעקש. אם יש יצרן יש גם הוראות יצרן!

מקסמן
צר לי אבל למיטב ידיעתי אני משתמש בלשון מאוד עדינה ומכבדת, בניגוד לחברי פורום אחרים ביחוד בדיונים הנוגעים בציפור נפשם. ואכמ"ל (פעם ראשונה בפורום ובשנים האחרונות שהשתמשתי במטבע הלשון החרדית-מתחמקת הזו. הידד!).
הדימוי שהעליתי הוא חלק מהותי בטענה ולא ניתן להחליף אותו במטבע לשון עדין יותר (תאמין לי שאני מוחק שוב ושוב - עם 'נערווין' - כל משפט שנראה לי מעט דמגוגי, כלומר מכיל רטוריקה שאינה חלק מהטיעון הלוגי עצמו)