משהו סובייקטיבי בשפה.
היה נראה לי תמיד כי מילת יחס "של" (כאשר משתמשים בה כמילה נפרדת בלי סיומת מין-כמות-פנים), היא גורעת מיופי העברית. דוגמה לשימוש המדובר: "מכתבו של יוסי."
הייתה לי הרגשה כי לא יכול להיות שדבר כזה יכול להיות בתנ"ך. שאלתי על זה בפורום אצל מקצועני השפה. קיבלתי תשובה כי בתנ"ך אין שימוש כזה ב"של" נפרדת. יש רק פסוק אחד עם "של", אבל גם בו "של" היא – כחלק המילה ("של" – תחילית):
"הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל" (שיר השירים, ג, ז)
כאן מצב טבעי – צירוף שתי אותיות השימוש "ש-" ו"ל-".
אלא "של" נפרדת היא, – שוברת את הדקדוק באופן גס.
ועוד מעניין במיוחד כי גם במשנה במקומות אשר עכשיו בדפוס "של" היא בנפרד מודפסת, לא כך בכתבי היד העתיקים. בכתבי היד העתיקים "של" נכתבה כתחילית, בצורה כמו ב-"שלשלמה". הנה דוגמה עבור המשפט - "על הכול כותבין--על העלה של זית, ועל קרן של פרה ונותן לה את הפרה, על ידו של עבד" (מסכת גיטין פרק ב,ג)
בניגוד למהדורה המודפסת העכשווית הזאת, בכתבי היד ב-"של" מתחת ל-"ל" יש ניקוד פתח או סגול:
תמונת כתב יד המשנה או ש"של" נראית בבירור כתחילית המילה:
תמונת כתב יד המשנה מסתבר שצורה אשר נחשבת כעברית גבוהה ("מכתבו של יוסי") אין לה בסיס לא בתנ"ך ואף לא במשנה. גם בתרגומי רבי אבן תבון לא ראיתי "של" נפרדת. ועכשיו מי שירגיש פגם בשימוש "של" נפרדת, ייראה כנראה כאיש עם טעם פגום וניסיונות שלו להימנע מ"של" נפרדת ייראו כשיגיון. והוא יצטרך להיסחב לטעם "נעלה".
יכול להיות כי היסטוריית "של" היא מעתק-הצורה מ-"of" אנגלית.
אז שאלתי כאן, האם ימצאה מישהו שיסכים איתי בבעייתיות "של"?..
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
נשלח ב-28/2/2011 20:36
מרנשטיין כתב:
מיימוני, הרמב"ם [הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"ד] כותב להדליק נר שלחנוכה במילה אחת.
_________________
תודה
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
נשלח ב-28/2/2011 20:25
מנהג כתב:
שו"ת מהרש"ל סימן פה
נוסח הברכה להדליק נר שלחנוכה מלה אחת ולא של חנוכה שתי מלות
תודה רבה!
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
נשלח ב-28/2/2011 20:18
הבנשק כתב:
כל-עמת שבא כן ילך (קהלת). המילה "כל" נפרדת כאן (ואין משמעותה all), והרי זו ממש אותה תופעה שאירעה עם "של".
ובאמת חלק האחרונים (מהרש"ל ועוד) כתבו, שלא לומר בברכות, מילת 'של', כמילה בפני עצמה אלא חלק ממילה. (להדליק נרות שלחנוכה, פטרני מעונשו שלזה).
זה כבר מעודד. לא ידעתי על הנ"ל, אבל באמת, אומר אני בשבילי – "שלשבת", "שלחנוכה".
לגבי - "בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם"
(קהלת ח יז)
כאן באמת, מתעוררת שאלה. מצד אחד, במקרא ובכתבי יד קדומים, "של" כותבים בצירוף למילה הבאה, כתחילית. ובצד שני, "בשל-" הנה נגזרת מ-"של", ואילו כתובה בנפרד. אולי בזמן הקדום כתבו ביחד?..
אודה לך, אגוסטינוס, על סימוכין, לינקים לדברי חכמים באשר ל-'של', כחלק ממילה.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
נשלח ב-28/2/2011 19:48
"בל-אומים" גם כן דומה.
_________________
זינגה זינגה!
נשלח ב-28/2/2011 19:41
כל-עמת שבא כן ילך (קהלת). המילה "כל" נפרדת כאן (ואין משמעותה all), והרי זו ממש אותה תופעה שאירעה עם "של".
נשלח ב-28/2/2011 19:28
מיימוני כתב:
ינוח
זו תופעה טבעית בשפות שמילים מתפרקות וחלקים שלהן מקבלים מעמד עצמאי. וכל זה חלק מן ההתפתחות של שפות. יש עוד תופעות רבות וגם הפוכות.
.
תופעת "של" היא שינוי בטבע השפה (לא סתם להוסיף מילה), האם יש לך דוגמאות לשינוי כזה?
תתאר לך שבתנ"ך יש "של" נפרדת, האם לא תרגיש כי לא יכול להיות קלקול כזה בשפת האבות, הנביאים ידברו כך?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
נשלח ב-27/2/2011 08:54
בספר דניאל קיימת מילת מילת היחס "די", שמשמעותה לפעמים "אשר" ולפעמים "של", כמו להוא שמא די אל-הא מברך. א"כ בשפה האחות הייתה מילה *נפרדת* למילת השייכות "של".
נשלח ב-25/2/2011 13:30
הבנשק, מרמרשטיין (ברוך הבא לפורום!) - תודה רבה. טלו איקונים ירוקים (עלעול בלכסיקון הפורום יבהיר מה הם).
מיימוני, הרמב"ם [הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"ד] כותב להדליק נר שלחנוכה במילה אחת.
_________________
נשלח ב-25/2/2011 13:10
יונה פרק א בפסוק ז' אמרו איש אל רעהו: "ונדעה בשלמי הרעה הזאת" בפסוק ח' אמרו המלחים ליונה: "באשר למי הרעה הזאת" ובפסוק י"ב השיב להם "בשלי הסער.."
_________________
נשלח ב-25/2/2011 12:50
מיימוני,
יונה אמר "כי בשלי הסער הגדול הזה".
שם ודאי הכוונה באשר לי = בגללי. א"כ בשל זה קיצור של "באשר ל..." - בגלל.
נשלח ב-25/2/2011 12:43
בשיר השירים נכתב פעמיים:
כרמי שלי לא נטרתי
כרמי שלי לפני
שלי = של לי.
א"כ המילה כבר הייתה בזמן התנ"ך. מאידך ייתכן שהכוונה כרמי אשר לי.
נשלח ב-25/2/2011 11:28
אני ממליץ, אם עדיין לא עשיתי כן, על הפירוש של ספראי למשנה.
בחלק של שבת, מופיע הצילום הבא מכתב יד קאופמן, שאיני יכול להעתיק, אלא רק לדווח עליו.
בקטע "ידו של בעל הבית" יש צירוף של "שלבעל" יחד, והניקוד הוא ש סגולה, ל שואית, ב רפה! (בכל מקום הב הדגושה מופיעה דגושה).
וכן בפרק ששי (עמ' 207) בכתב יד קאופמן "בעיר שלזהב" עם ש סגולה, ל דגושה ופתוחה, ז דגושה וקמוצה.
בקטע "ידו שלעני" המילה השניה מנוקדת: ש סגולה, ל סגולה, ע קמוצה.
*** אין להוציא מכלל אפשרות שהופרדה המילה של מן המילה שאחריה שבה היתה דבוקה בהעתקות במשך הדורות וזה נעשה בלי שימת לב, מתוך הנחת המעתיק שהמילים נכתבו קרוב מדי זו לזו, בלי לדעת שבמקור הראשון היה אולי אחרת.
מואדיב
כמדומה שהרמב"ם דווקא הקפיד לחבר את ה"של" למה שאחריו, אבל איני זוכר כרגע דוגמא לזה. בדקתי בהשקעה של כמה דקות בפירוש הרמב"ם למסכת שבת מכתב יד (הופקינס/מכון בן צבי) ובעמ' 42-43 הנוסח "של ביצה ושל חרס" עם רווח, אבל לפי העתקת כתב היד יש שם איזה חסרון והמילה "של" מופיעה בסוף שורה ו"ביצה" בשורה הבאה.
אבל בעמ' 52-53 "עיר של זהב" בנפרד. (שורה 17). ***
יש ליתן את הדעת על המילה "בשל" במשמעות של "בגלל". מתי היא הופיעה? נראה שהיא התפתחות מ"של" ולכן היא יכלה להופיע רק לאחר שהמילה "של" החלה להופיע בפני עצמה.
נשלח ב-25/2/2011 11:14
שו"ת מהרש"ל סימן פה
נוסח הברכה להדליק נר שלחנוכה מלה אחת ולא של חנוכה שתי מלות
