| נשלח ב-3/3/2011 15:06 |
|
| |
מכתב רבני הקו לקצב
הנוסח כפי שנתפרסם באינטרנט:
ב'ה ירושלים עקו'ת תו'ת בב'א ו אדר א תשע'א לכבוד נשיאה לשעבר של מדינתנו מר משה קצב נר'ו שלו' חזק ואמץ על עמידתך הבלתי מתפשרת על האמת, מראש עד סוף. ויקו למשפט… וכרש'י שם. אל תירא ואל תחת, כי האמת תורה דרכה, וגם אם תתמהמה, בוא תבוא, ויכלמו כל רודפי שקר. כל העם היושב בציון, נאנח ונאנק תחת עול המדי-ה המרעיל את חיינו, ומצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים, ומייחל ליום שיוסר העוול ויאיר אור האמת והצדק, ואז רבים רבים יגאלו וישמחו איתך. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'. בכבוד רב ובהערכה רבה כאז כן עתה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2015 09:36 |
|
| |
המאמר הכה הדים וגלים, והוביל אותי בין השאר לכמה הרהורים קומראניים שהתנסחו לי כסיפור עתידני מן העבר...
 דוממים כהרגלם ישבו התלמידים, נער יספרם, במבואה שמחוץ לחדר. חדרו של מורה הצדק הישיש. זה חמש שנים שלא יצא ממנו אלא לתפילות השבת והחג, ועוד פעם אחת בשנה, בשלישי לחודש השישי, עת עלה לקברו של כהן הצדק. מי שראהו אז אמר שפניו חוורים ולוהבים כפני מלאך ה' צבאות.
מילה לא הוציא מפיו, רק כתב וכתב, מגילות מגילות, ספונות בחדרו. לפני שנים רבות התיר לפרסמן ברבים אך מאז שסגר הדלת בעדו – חדל. ממילא לא יבינו, אמרו תלמידיו לעצמם, והמשיכו לחזור ולמלמל, דברים שבכתב ודברים שעל-פה. גם עם גדולי תלמידיו כבר לא דיבר, אף בהם לא בטח. והנה הם כתלמידיהם: "הקודש הישראלי", "נשמת האומה", "ישועה שלימה"… קראו עוד ⇐
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2015 09:31 |
|
| |
ובהמשך להמשך, יואב שורק פרסם מאמר \ ניתוח עדכני של המתרחש מבחינה רעיונית בישיבת הר המור - או ליתר דיוק - במוחו של הרב טאו:
ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי? במשך עשרות שנים בנה הרב צבי טאו דור של תלמידים שמשפיעים על ציבור גדול. אבל עכשיו, כששיעוריו וכתביו מעידים על נטישת האידיאולוגיה הדתית־לאומית ואימוץ דרך חרדית, גם המעגל הקרוב מתחיל להעלות שאלותטוב, זה ארוך מכדי להדביק כאן - אז הנה הקישור:
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2011 23:42 |
|
| |
ואם נחזור לעניין המקורי של הדיון לרגע:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 14:26 |
|
| |
הבנתי זאת. אני מתעקשת על העניין בגלל התפיסה הרווחת שנשים שנוצלו במקום העבודה לא באמת סובלות ושאם הן היו רוצות הן היו מפסיקות את הניצול. נתקלתי כבר בחוסר הבנה של העניין אפילו אצל פסיכולוגים (גברים) שטיפלו בנפגעות אונס. התפיסה שאשה חזקה יכולה להפסיק הטרדה, וממילא אם היא לא הפסיקה היא רצתה בכך, רווחת מאוד ומונעת מנפגעות תקיפה מינית רבות להתלונן.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 13:10 |
|
| |
נדמה לי שיש פה אי הבנה מסוימת, אני לא מתנגד לחוקים האלו, אני רק טוען שלא תמיד הם נובעים מרצון למנוע מצב של אונס/כפייה/הטרדה אלא פשוט מתוך רצון ליצור סביבה שבה נשים לא ידרשו לספק שירותים כאלו ואחרים למעבידיהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 12:35 |
|
| |
שוב, החוק שאוסר להפלות גברים שמשרתים במילואים נועד למנוע מצב שבו לעתים קרובות גברים יאלצו לפרוש משירות בשביל למצוא עבודה. החוק שאוסר להפלות נשים בהיריון נועד למנוע מצב שבו לעיתים קרובות נשים יאלצו להימנע מהיריון בשביל למצוא עבודה.
יש איסור גורף לקיום קשר כזה גם בין מטפל/ת ומטופל/ת, מורה ותלמיד/ה ובעז"ה גם בין רב ושואל/ת. ההצדקה היא הסמכות של הרופא/פסיכולוג/מורה/רב, שעלולה למנוע מהמטופל/תלמיד/שואל להתנגד. בנוסף, הנזק הפסיכולוגי שנגרם למנוצלים גדול מאוד. כמדומני שאנחנו מתחילים לחזור על עצמנו, לא?
נכשלתי בלשוני בהודעתי הקודמת. אין שום קשר בין יופיה של אשה, הלבוש שלה או התנהגותה, לבין תקיפה מינית. זה עוד מיתוס שאין לו אחיזה במציאות.
תוקן על ידי לא_מתביישת ב- 15/05/2011 12:38:11
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 08:44 |
|
| |
החוקים האלו מטרתם למנוע מצב שבו לעיתים קרובות נשים יאלצו לספק שירות מיני כזה או אחר בשביל למצוא עבודה וכדומה. זו נראית לי ההצדקה לאיסור הגורף לקיום קשר כזה בין מעביד לעובדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 01:57 |
|
| |
צר לי, אבל אני לא מבינה את הקשר. נניח שיש חוק כזה (אני לא יודעת אם יש או אין), הוא שייך לחוקים שאוסרים אפליה במקומות עבודה מסיבות רבות- מין, גזע, דת, מצב משפחתי, נטייה מינית, גיל, שירות במילואים ועוד. אני מסכימה שלכאורה יש דמיון לאונס- ניצול מיני של מעביד את מי שתחתיו, אבל אני לא רואה איך זה באמת קשור. איסור ניצול סמכות תקף לא רק למעבידים, אלא גם לרופאים, פסיכולוגים ומורים (למיטב ידיעתי, התיקון שמוסיף גם רבנים ומטפלים אלטרנטיבים לרשימה עוד לא עבר את כל הקריאות). לא נראה לי שמטרת החוק היא לאפשר גם לנשים מכוערות לקבל טיפול רפואי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 01:34 |
|
| |
ובכל זאת, אסור לדרוש (מראש) שהמזכירה תהיה מזכירה מעולה+מושכת מינית. לדעתי זה חוק הכרחי אולם זה מלמד על הרציונל של הרבה מהחוקים בעניין הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2011 23:31 |
|
| |
הקישור שהבאתי לא עובד. זו הכתובת:
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2011 23:30 |
|
| |
מטפחת- בכל כך הרבה מודעות דרושים כתוב שיש צורך ב"הופעה ייצוגית", כך שאינני מבינה מאיפה מגיעה השאלה. בנוסף, אי אפשר להשוות בין הלחץ הפסיכולוגי שמופעל על האדם בשתי הסיטואציות. הלחץ הזה הוא רכיב האונס באירוע. אזניים- יש מיתוס שנשים מתלוננות סתם, או שהמדינה מרשיעה סתם. ה מציאות שונה לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 13:28 |
|
| |
רדף – לא התכוונתי לגרמא לחטוא , התכוונתי שהמאיים הוא עובר בכעין גרמא, לא בידיים, כי מעשהו הישיר מעשה מותר. מה שאסור הוא האיום שאינו מעשה בידים, אבל יש לו חומרה מסויימת אף שאינו מעשה. המעשה שנעשה הוא רק החריגה מסמכות. השילוב של שניהם הוא הנותן את העוצמה (הרבה מאשר חרידה מסמכות) לחטא לא מתביישת – באשר לנבזות המוסרית איני מתווכח איתך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 01:40 |
|
| |
מבחינה משפטית גרידא, לא ברור מה המשמעות של מונחים מעורפלים כמו "להכריח/לאלץ" וכו'.. העמדה הרדיקלית, שנקודת המוצא שלה היא שכל יחסי אישות הם אונס כברירת מחדל בכל נקודת זמן שבה האישה לא מצהירה פוזיטיבית שהם לא היו (והיא כמובן רשאית לשנות את דעתה בדיעבד בכל נקודת זמן ולהפוך את היחסים בחזרה לאונס), אומרת שההגדרה היא סובייקטיבית מצד האישה, כלומר אם היא "הרגישה" שהיא נאלצת (גם אם מדובר ב"איום" מצד בעלה שלא יגיד לה "לילה טוב"), וליתר דיוק אם במועד עתידי כלשהו היא *אומרת שהיא הרגישה* כך, אז לשיטתן זהו "אילוץ" ואונס.
וגישה זו הגיעה לידי אבסורד בפרשה שהתפרסמה לא מזמן בה הפרקליטות טענה שעצם העובדה שהנערה הייתה "מאוהבת מעל הראש" בנער יצרה "כפייה רגשית" ולפיכך אונס, טיעון שכמובן נובע ישירות מהעמדה הרדיקלית שתיארתי לעיל.
לעומת זאת ישנה הגישה שההגדרה היא אובייקטיבית, וכמובן ישנן גישות שונות באשר לאלו מבחנים אובייקטיביים, כאשר הקלאסית שבהן היא כמובן שימוש באלימות פיזית ללא הסכמה. אלימות פיזית ולא "הפעלת כח" שהרי לכאורה כל תזוזה של אדם כרוכה בהפעלת שריריו ולפיכך ב"הפעלת כוח", גם בשביל לחיצת יד צריך להשתמש ב"כוח". אבסורד זה בא לידי ביטוי בפרשת קצב בה השופטים כתבו, ואני מצטט, "אם כדי להתרחק מהנאשם שהתקרב אליה, נאלצה א' לסגת לאחור.. הרי אין מנוס מן המסקנה שפעולת הנאשם הייתה כוחנית", כלומר עצם העובדה שאדם מתקרב לאדם אחר הופכת ל"הפעלת כוח" בניגוד לגישה הקלאסית המחייבת נקיטת אלימות פיזית של ממש (כמו אצל בני סלע שהצמיד סכין לצוואר קורבנותיו).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 00:22 |
|
| |
לא מתביישת, מה עמדת החוק (ועמדתך) על בעל מפעל שמפרסם ששהוא מעוניין בעובדות נאות בשביל שיעשו את עבודתן + גרימת הנאה לו כשיזון את עיניו בהן? למיטב ידיעתי החוק אוסר זאת, האם יש כאן סחיטה כלשהי? הסיבה לאיסור במקרה זה היא הרציונל מא מאחורי רוב האיסורים והחוקים שמסדירים את הנושא במקומות עבודה. (לדעתי טוב שהדבר אסור, אך אין לו קשר לסחיטה או לאונס).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2011 23:10 |
|
| |
תלמיד- " אם אדם מאיים על אשה באיום שיגרום לפיטוריה – העבירה אינה אונס. היא ניצול תפקיד שלא כדין". כבר כתבתי שהתוצאות הנפשיות לא שונות מכל אונס אחר. אשמח להבין למה החוק צריך להיות שונה (אני מדברת על התוצאות הנפשיות שנגרמות לאשה הממוצעת). בעניינים הללו מה ש"כמעט כולם ישפטו" לא מעניין. בהארץ פורסם סקר שהראה שמרבית הציבור חושב שאם גבר מכריח אשה שהוא מכיר לשכב איתו, הוא לא אנס (רוב מקרי האונס נעשים ע"י מכר של הנאנסת ולא בסמטא חשוכה באמצע הלילה). רוב מוחלט חושב שגבר שהכריח את אשתו לקיים יחסים, לא אנס (אני מקווה שלא יתחיל עכשיו דיון אם מותר לגבר לאנוס את אשתו). רדף- "הרי אם בוס יאיים על עובד שהוא ייפטר אותו אם לא יעשה את העבודה שלו, בכך הוא שולל את החופש של העובד לעשות מה שבא לו -- אבל אף אחד לא יאשים את הבוס על כך". העבודה היא חלק בלתי נפרד מהעבודה... קיום יחסי מין עם הבוס, לא. כמדומני שבוס לא יכול להכריח את עובדיו לבוא בתלבושת ליצן לעבודה, אבל עם חליפה ועניבה כן. אתה טוען שמדובר בהגזמה פמיניסטית. מכיון ש95% מהנשים עברו או יעברו הטרדה מינית כלשהי, אני מציעה לך לדבר על כך עם אחת הנשים בסביבתך. יכול להיות שנקודת המבט שלך על התופעה תשתנה. אי אפשר לנתק את החוקים למניעת הטרדה מינית מהמציאות החברתית. כיום המציאות היא שתקיפות מיניות לא ממש מזיזות לאף אחד, ולכן המדינה חייבת להתערב. נניח שאשה נוסעת באוטובוס וגבר מלטף את ישבנה. היא מתחילה לצעוק "יש כאן עבריין מין! הוא ליטף את ישבני!". מה תהיה תגובת רוב הנוסעים? לפי היכרותי את החברה הישראלית, הם יבוזו לאשה ש"עושה פיל מזבוב" ובטח שלא יטרחו לתפוס את העבריין. מה יקרה אם אותה אשה תצעק: "יש כאן כייס! הוא הכניס יד לתיק שלי!"? נראה לי שכל הנוסעים יסייעו לה, חלקם גם יזעיקו משטרה. כאשר אשה גדלה בחברה שמחנכת אותה לשתוק כשפוגעים בה מינית, היא צריכה אומץ גדול מאוד כדי לעמוד בפני מטרידים. פעם נתתי צדקה לקבצן והוא בירך אותי, עם ידיו על ראשי. לא היה לי נעים להתנגד. בסוף הוא תחב את לשונו לפי. ניסיתי להשתחרר (הוא החזיק בלחיי חזק), עד שהצלחתי ומיד ברחתי מהמקום. למה ברחתי? הוא הרי קבצן (או מחופש לאחד), אני במעמד חברתי גבוה ממנו. יש סיכוי גבוה שהמשטרה תאמין לי (גם היו עדים). ובכל זאת, כל מה שהייתי מסוגלת לעשות באותו רגע, זה להסתלק כמה שיותר מהר. לפני כמה דפים היו כמה הודעות שניתן להבין מהן שתמיכה בחלש(ה) היא מעשה לא ראוי. אני לא מצליחה להבין איך לומדי תורה פיתחו עמדות כאלו. אולי בגלל שזה נתפס כמשהו שמאלני. למעשה, זה עיקר היהדות. כמה אחוזים מנבואות התוכחה עוסקים בעוול ועושק וכמה בצניעות ושבת (נראה לי שאלו שתי המצוות שהחרדים הכי מקפידים שאחרים יקפידו עליהן)? אולי אם תנסה לתרגם את טענותיך מיחסי גברים-נשים ליחסי גויים-יהודים, יקל עליך להזדהות. מה תגיד על מדינה שמתירה לבוס לחייב את עובדיו לבוא לעבודה בגילוי ראש?
 |
|
|
|
|
|