תושבים ברבעים החרדים באשדוד, ובעיקר התלמידים הלומדים במוסדות החינוך הרבים שם, כבר הבינו: אין להם על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמיים. כיתות הלימוד, שנמצאות במבנים ארעיים, לא יוכלו לספק הגנה אמיתית במקרה של מתקפת טילים על אשדוד, כמו זו שידענו במבצע עופרת יצוקה.
על כך שאי אפשר להתמודד עם הגראדים באמצעות קירות פח - כבר השלימו אנשי המגזר החרדי בעיר. אבל כשגילו שגם הניסיונות העצמאיים להציב מיגוניות בשטח מוסדות החינוך נתקלים בסירוב - מכיוון שהמימון של המבנים הממוגנים הוא פרטי - התעורר בהם תסכול שגובל בפחד מוות, תרתי משמע.
אהרון הירש, מזכיר מוסד כלל חסידי המאחד את הזרמים ברובע, מספר כי לאחר מבצע עופרת יצוקה, "הגיעו אנשי פיקוד העורף כדי למפות את הקרוואנים ואת האזור כלקח לקראת הישנות הסלמה באזור וגם לקראת רעידות אדמה".
שנה לאחר מכן, הם הגיעו שוב כדי לערוך תרגיל. ומה עשו התלמידים? הסתתרו מתחת לשולחנות. "זה כל מה שאפשר לעשות כאן", אמר הירש.
שיטת ההתגוננות הרווחת (צילום: א. בית יוסף)
יותר מאלף ילדים לומדים בעשרות כיתות במתחם החרגול שברובע ז' החרדי ובעוד עשרות קרוואנים בסמוך. בסך הכל, לפי הערכת העירייה בשנתיים האחרונות, יש בעיר כ־3,000 ילדים ללא מענה ביטחוני ראוי.
רק לפני כשלושה שבועות עיריית אשדוד השלימה, לטענתה, את שלב הפקת הלקחים בהיערכות למלחמה נוספת. בעקבות זאת, הצהירו ראש העירייה, ד"ר יחיאל לסרי, וקב"ט העירייה, אריה איטח, כי יש גם היערכות חדשה במגזר החרדי.
השבוע יצאנו לסיור בין מוסדות החינוך שאינם ממלכתיים כדי לבדוק עד כמה קרובות ההצהרות למציאות בשטח. גילינו שבמרבית המקרים, הפערים גדולים ולעיתים אף בלתי נסבלים. "זה לעג לרש", אומרים התושבים החרדים.
ביטחון, אחר כך בית חולים
"התרגולת שלנו לכל אירוע חירום היא שהילדים יסתתרו מתחת לשולחנות", מסביר הרב דוד אליאס מבית הספר מחזיקי דת של חסידות בעלז. "זה בצורה מפורשת סוג של הודאה בכך שאין לנו פתרון".
במקום אפשר לראות מספר קרוואנים שמשמשים ככיתות וכ־200 ילדים לומדים בהם. "אנחנו בקשר עם הביטחון העירוני, והם אומרים לנו שאין כל שינוי", הסביר אליאס והוסיף, "אבל לחמאס ולחיזבאללה יש לו"ז אחר ולא מתנהלים על פי ההיערכות שלנו".
לדבריו, האפקט של מבצע עופרת יצוקה נמשך כחצי שנה, מאחר והתלמידים טופלו פסיכולוגית וזה התבטא גם בציונים. "רצינו להתמגן, כי זה גם הפריע מבחינה חינוכית", הסביר והצביע על הקרוואנים שאינם חסינים אפילו בפני קליע רובה. נכון להיום, הם ממתינים לתחילת בנייתו של מתחם קבע, ולכן, לפי שעה, הם כבולים בדרישתם.
אבל החרדה ממשיכה ללוות את התלמידים ואת הוריהם גם בתקופות שקטות יחסית. בעקבות ירי הטילים על נתיבות ובאר שבע בשבוע שעבר קיבלו ראשי המוסדות החרדיים טלפונים מודאגים מהורי ילדים ששאלו מה ניתן לעשות. "תמיד כשיש באזור צפון אשקלון טילים, ישר מתקשרים לשאול, אבל כל עוד אין משהו חדש מהביטחון העירוני, אין מה לעשות", הסביר אחד ממנהלי המוסדות.
הרב אשר קרסיינטה, מייסד ומנהל מוסדות אורות התורה שמאכלסים כ־350 ילדים בקרוואנים, אמר כי מבחינתו, התרגולת להיכנס מתחת לשולחנות אינה פתרון. "אי אפשר ללכת לישון בלילה עם זה", הוא אומר. "רק המחשבה מאוד מדאיגה. ברגע שנופל טיל בדרום, אנחנו נכנסים לחרדה מסוימת שמא זה יקרה אצלנו. אנחנו מרגישים חסרי אונים לפתור את הבעיה הזו ואם היינו יכולים, היינו מממנים בעצמנו".
לדבריו, לפני מספר ימים, התקיימה ישיבה עם גורמים חרדים בעירייה בנושא ביטחון, ושם העלו בקשה למיגוניות. "המענה היה שברגע שיש חשש, אנחנו מתקפלים מפה", אומר קרסיינטה. "על מיגוניות אין מה לדבר. היינו מצפים שהעירייה תראה בהן צורך לא פחות מבניית בית החולים. קודם ביטחון".
מסתדרים בתוך בועה
ממסמכי הצעת מחיר שניתנו בשלהי עופרת יצוקה למוסד חרדי והגיעו לידי "ידיעות אשדוד", עולה כי מיגונית של רדימיקס בגודל של כשניים על שלושה מטרים ללא חלון עולה כ־23 אלף שקל. דגם משופר יותר באותן מידות עולה כבר 28 אלף שקל ואם רוצים חלון ודלת, מדובר בסכום של 33 אלף שקל.
חברת אגמס מאחד המושבים באזור הציעה מבנה המותאם למוסד חרדי, "מיגונית חדר", גדול במיוחד: חמישה על שמונה מטרים ובעובי של 40 ס"מ בעלות של 125 אלף שקל לא כולל מע"מ. החרדים מפנים אצבע מאשימה למדינה: כשביקשו מהעירייה להציב מיגוניות ביוזמה פרטית, נאמר להם שאין אישור מהמדינה.
בבית הספר למגזר הליטאי והספרדי, בית יעקב החדש, לומדות מאות בנות במסגרת רגילה ותיכונית. המבנה בן שתי הקומות מאכלס בקומת הכניסה את בית הספר היסודי, ובקומה למעלה את הבוגרות יותר. בחצר פזורים כ־20 קרוואנים, בהם לומדות רוב התלמידות הבוגרות, מציינת המנהלת פנינה ליבוביץ'.
במקרה של אזעקה, הן ייאלצו לרוץ מהחצר לתוך מבנה. מדובר בכ־800 בנות בסך הכל במוסד, כמעט מחצית מהן נמצאות בקרוואנים. לכל קומה יש חדר מוגן שיכול להכיל עד 100 בנות, אבל זה לא מספיק. במקרה הטוב ביותר, שבו כל הבנות מצליחות להימלט מהמבנים הארעיים ולהיכנס לתוך המבנה, עדיין אין הגנה של 100 אחוז.
"בזמן המלחמה היינו פזורים בכיתות שאינן בצד דרום", סיפרה המנהלת על שיטות ההגנה שלהן. בינתיים, התלמידות ממתינות להקצאת קרקע עליה יוכלו
להציב מבנים ממוגנים. כשאנו שואלים את המנהלת האם היא חוששת, היא עונה באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "אנחנו צריכים לעשות השתדלות גדולה, אבל כן, אני חוששת בזמן אמת. השם ירחם, אבל מה נעשה".
נותרו ללא מענה
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "נושא המיגון באזור החרגול נותר ללא מענה, כיוון שלא ניתן למגן את המבנים היבילים במקום באופן בטוח. על כן, אם חלילה יקרה מה שקרה בבאר שבע, ההנחיות הן שעליהם לפעול על פי נוהל 'הכי מוגן שיש' ולא יתקיימו לימודים בחירום, בהתאם להנחיות פיקוד העורף".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "על פי חוק הג"א משנת 1951: לא יינתן היתר על פי שום חוק הדן בתכנון ובבנייה להקמת בית או מבנה שהוא כולו או בעיקרו מפעל, או להקמת תוספת להם, אלא אם תוכנית הבנייה שעליה יינתן היתר כוללת התקנת מקלט לבית, למבנה או לתוספת להם. החוק קובע כי לא יינתן היתר למבנה כלשהו ללא התייחסות הרשות המוסמכת, כלומר פיקוד העורף".
מפיקוד העורף נמסר בתגובה: "פיקוד העורף אינו מכיר בהיתרים זמניים, ובכל פרויקט שמוקם, נדרש לכלול מרכיבי מיגון. חשוב לציין כי אחריות אכיפת המיגון במוסדות החינוך היא על משרד החינוך".
