"פרשת תפרח – הרוע"
אחד המפתחות להבנת התעלומה ששמה "פרשת תפרח" הוא לראות בה תהליך היווצרות רוע. את הריקבון המוסרי כאבי הרוע. הנערים הצעירים הללו נושאי זרע הרוע עדיין רק בתחילת דרכם ואחריתם מי ישורנה... (הדברים נכתבים בין השאר על רקע השמועות כי גם ילדים ונערים רכים מתושבי המקום נטלו חלק במעשי הזוועה).
אם נעלה את סוגיית האחריות על "פרשת תפרח" סביר להניח כי האלימות הברברית שראינו היא תוצר של השחתת נפשם של הנערים בעלי פני המלאך על ידי החינוך הקפדני שקיבלו. כלומר, הם פרחי הרוע שצמחו מהפקעות הרעילות שהטמינו בידיעתם ולא בידיעתם האבות הרוחניים והמחנכים של הנערים הללו. הנסיבות שייצרו את הקטסטרופה, הם עולם של ריקבון מוסרי, הנערים האלה הם תוצר של חינוך סגפני ודכאני, ואוטוריטה רוחנית-דתית שלמרות השאיפה שלה לחנך לטוהר מוחלט היא צבועה וחסרת רגישות, ההופכת את דבר היות המקום הזה זדוני וברוטאלי.
החינוך הדכאני והקיצוני וצביעת העולם בצבעי שחור לבן לאמור זה רע מוחלט וזה טוב מוחלט, הם-הם הקווים המנחים של החינוך הדתי בתפרח והרוע שחינוך סגפני זה הצמיח היה בלתי נמנע. מאוד ברור כי ביום בהיר כשמשהו ישחרר את כל האנרגיות המרוסנות של הנעורים, ומפלצת תשתחרר. תהיה לזה עוצמה כבירה ודורסנית. אשמת המחנכים גדולה מאשמתם של הנערים!
רק בפרשה זו ניצבים שלל אירועים מוזרים ואכזריים מבחינה חינוכית-דתית. בפרשה זו ראינו כיצד כל הדרכים כשרות כדי למנוע הצגת מועמדות ובחירות חופשיות בישוב. בפרשה זו ראינו חינוך בנוסח "פוקד עוון אבות על בנים" מבחינת החינוך בתפרח אם יש טענות על אב המשפחה גם אשתו והטף נידונים לכלייה ח"ו. גם לא ראינו נטילת אחריות על מעשי האלימות הברברים כי מבחינת החינוך בתפרח אי אפשר להאמין נערים משלנו עשו כדברים האלה ועצם החשד הוא עלבון, בקיצור התנערות והתעלמות מוחלטת מכל אחריות לנעשה.
אין פלא כי חינוך זה יוצר הוויה של עריצות אכזרית וסאדיסטית.
"פרשת תפרח" צריכה לעורר חלחלה בקרב כל המחנכים בעולם החרדי, ולחקור את שורשי החינוך שגרם לאירועים המזעזעים ולעיוותים האנושיים, החברתיים, התרבותיים, והדתיים בישוב, וללמוד כיצד להימנע בחכמה מסטיות מהסוג המפלצתי שכולנו ראינו והזדעזנו.
