כמו כל דבר ביקום, הדת היהודית עברה אין סוף שלבים וגלגולים עד לתצורתה הנוכחית.
כיום ניתן לסווג את המחזיקים בדת משה וישראל לכמה סוגים עיקריים. כמובן שלכל סוג יש תתי סוגים וגוונים שונים. עד שאעלה את כולם על הכתב ייתוספו עוד הרבה קבוצות ותת קבוצות.
אשתדל להתמקד בקבוצות המרכזיות.
א. הזרם החרדי המרכזי. תחת זרם זה מסתופפים חסידים, מתנגדים, ספרדים, קנאים, אגודאים, בני תורה, בעלי בתים וכו'.
זרם זה הוא מחד הקיצוני מכולם ומאידך העקבי והפשוט מכולם.
לאחר ש"בראשית ברא אלוהים", נתן לנו את התורה, כולל כל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש. אין ב"ד יכול לבטל דברי חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין, מה שלא ייתכן כלל לאור ירידת הדורות. כל הכתוב בתורה ובנביאים ובחז"ל הוא דבר ה' שלא שייך בו טעות ח"ו. כל קושיא או סתירה מהמציאות נובעת או מחוסר הכרת המציאות האמתית או מחוסר הבנת הנכתב. באופן כללי אין דברים יוצאים מידי פשוטם, אם כי יש יוצאים מהכלל והדבר מסור אך ורק לחכמי ישראל האמתיים. ליתר בטחון יש איסור נורא לדרוש במופלא ממך, הכולל כל שאלה שאין עליה תשובה המניחה את הדעת.
בדור האחרון נוספו כמה דברים מחודשים, כתוצאה מקיבוץ הגלויות, החיים לצד יהודים חילוניים ועולם מתירני ועוד סיבות שונות. א. לבוש אחיד המורכב כמובן מכמה סוגים אך באופן כללי יש רף מינימלי מחייב. ב. אי לימוד שפות ולימוד מינימלי של מקצועות חול, בניגוד למגמה ההיסטורית הכללית הטבעית, המצריכה השכלה נרחבת יותר בכדי לצלוח את שוק הפרנסה. ג. חברת הלומדים, הן הנוער שכולו כאחד לומד במסגרת אחידה והן תופעת הכוללים. ד. הסתגרות מרצון לתוך תחומי מושב מוגדרים. כל שאר התופעות החברתיות הן נגזרות, ישירות או עקיפות מחידושים אלו.
החרדים החדשים כפי שהם מכונים לאחרונה אינם נבדלים בהרבה. הם פשוט "מרשים" לעצמם קצת יותר. אם בלבוש, אם בתרבות בילוי, אם בהשקעה בלימודי חול, ובדרך כלל נהנים מיגיע כפם.
בתוך קבוצה זו, כמו בכל קבוצה אנושית, יש לא מעט אנשים מוכשרים, אינטליגנטיים, יצירתיים, מעמיקים וכו'. החינוך הקפדן יחד עם "יראת שמים" מביאים לכך שהמחשבה מוגדרת ומצומצמת לתוך מרחב שיח מוגדר. "הלומדות" גם גורמת לכך שיש משקל עצום למילים ולהגדרות גם אם אינם עומדים במבחן ההיגיון הפשוט. אוצר המילים מספיק רחב כדי שיוכל לתת מענה מורכב ומתוחכם לכל שאלה.
באופן טבעי, אנשים מוצלחים נושאים לעיתים משרות בכירות הן תורניות הן ציבוריות. במלים אחרות, יש להם יותר מדי מה להפסיד אם ישאלו שאלות מיותרות. אין לזלזל גם בלחץ החברתי והמשפחתי אשר בחברה שמרנית הוא מתעצם עשרת מונים.
לצד הזרם המרכזי התפתחו קבוצות שונות מתוחכמות יותר. חזוןאישניקים, זילברמנים, ועוד. למרות הרושם הכאילו יותר מתוחכם ומעמיק, בסופו של דבר הם בעיקר עוסקים בפרשנות ובהסברים יותר הגיוניים, אך נשארים, פחות או יותר, באותו מקום.
ב. כמה בתי מדרשות, הרב נדל, הרב שולמן, ועוד הלכו עוד צעד קדימה. הם הרשו לעצמם לבדוק דברים מהשורש ולהחליט מה לקרב ומה לרחק. אני רוצה להתמקד בקבוצה זו במובנה הרחב, מבלי להיכנס לפרטים ולהשקפות המדויקות והמורכבות של כל קבוצה.
באופן כללי ניתן לומר כי הזרם הזה מקבל את "עליונותו" של המדע על התורה, במובן שיש להתאים את הכתוב בתורה למה שאנו רואים ומבינים. היגד נוסף הוא כי חז"ל בהחלט היו אנשים בשר ודם ויכלו לטעות. הם גם עוסקים הרבה בלהבדיל בין עיקר לטפל. בין דין לחומרא. בין הלכה למנהג. בין אמונה למסורת וכו'. אי אפשר שלא להתפעל מהכישרון הרב ומהיצירתיות שהם מגלים בניסיונם לברר את האמת על פי דרכם.
הקבוצה הזאת, שרבים מאנשי הפורום מזדהים עם עקרונותיה כפי שהם מוצגים על ידיהם בפורום, שרויה במלכוד החרדיות.
אילו הדבר היה תלוי בהם היהדות הייתה נראית אחרת לגמרי. בפועל, רובם הגדול, חי חיים חרדיים לכל דבר. הסיבה ההגיונית היחידה לכך היא הלחץ החברתי החרדי.
וכאן אני שואל. האם זו גזירת שמים. וכי אין בכך משום ערעור על כל השקפת עולמם. מה גורם לאדם לקיים את כל ההלכות, למרות שהוא מבין שחלק לא קטן מהם התפתח כתוצאה מאי הבנת הפילוסופיה שמאחורי עבודת ה' בכלל וקיום מצוות בפרט. המון הלכות חודשו על ידי מי שחשבו באמת ובתמים שלכל מעשה או מחדל של יהודי יש השפעה על כל העולמות. אנשים שכלל לא הבינו את רוח ונשמת התורה כפי שקבוצה זו מבינה. מה החשש מלעצור ולהגיד, רגע. אנחנו הולכים לסדר הכול מחדש. להתאים הכול לנשמת הדברים ולרוח התקופה.
קשה גם לקבל את הטיעון כי יש תורה לחכמים ויש להמון העם בעת אשר כל ההנהגה הרוחנית בדור האחרון נמצאת בידי אלו המוגדרים כ"המון העם". כוחה של טענה זו יפה כל עוד בראש הפירמידה ובמערכת הקובעת עומדים החכמים ולא במצב שהחכמים הם מיעוט מבוטל וזניח החושש להביע את דעתו אפילו במחתרת
האם חששנות זו לא מטילה צל כבד על יושרם? על עמידתם לפני ה' כפי שהם עצמם רואים זאת. לכאורה, אין לך חילול ה' גדול מכך. כמו שכל חרדי מבין שמעשים תמוהים בעיניו כמו "נחנחים" וכדומה הם חילול ה' ואי אפשר להסכים בשום אופן לשייכם לציבור החרדי מדוע הם אינם מבינים שאי התנערות מכל כך הרבה דברים לא פחות חמורים מ"נחנח" הוא חילול ה'?
בזרם הדתל"י יש כמה רבנים שהתחילו במלאכה. הרב שרלו הוא אולי הבולט שבהם. יש לו גם על מי לסמוך. על הראי"ה קוק. אם כי זה נושא ארוך בפני עצמו מה הייתה תפיסתו של הרב קוק. הרב קוק מרבה לעסוק בכתביו באפשרות "לעדכן" את התורה לפי רוח הזמן. בספרו "הרב קוק כפוסק מחדש" מצביע ד"ר חגי בן ארצי (כן, אותו בן ארצי גיסו של נתניהו. כנראה שני גויים בבטנו...) על פסקים והתבטאויות המחדדים את התפיסה של פסיקה אלטרנטיבית חדשנית המותאמת לתקופה.
ברור לי שיש מי שלא יקבל את הגדרתי לקבוצה האחרונה. ייתכן שחלק מתלמידי הרב נדל, או אחרים יסברו שאני מעוות לגמרי את שיטתו. אולי. אני מדבר אל אלו שדעתם, אם האישית, אם כחלק משיטה, תואמת או חופפת למה שהצגתי כתפיסת הקבוצה הזאת.
